ראשי » חדשות » פוליטי מדיני

"אאבק על הנושאים החשובים לי מחוץ לכנסת"

הייחוס המשפחתי, "המורדים" בליכוד, המעבר לישראל ביתנו והמחלוקות עם ליברמן. אחרי יותר משלושים שנה עוזי לנדאו עוזב את הפוליטיקה. ריאיון

יש עתיד אחרי הפוליטיקה: הודעתו של השר עוזי לנדאו על פרישתו מפעילות פוליטית, לא הפתיעה רבים. אחרי קריירה ארוכה, שבמהלכה נמנה עם קובעי מדיניות החוץ והביטחון של ישראל, נדחק לנדאו בקדנציה האחרונה מהקבינט ונאלץ להסתפק בתפקיד שר התיירות. במקום ישיבות קבינט או ניהול משק הגז, הוא עסק במרדף אחרי פקידים להשגת תקציבים למשרדו. בימים אלה הוא עמל להכין את משרדו להעברה מסודרת לשר החדש. לא ברצון עוזב לנדאו את החיים הפוליטיים, אך הוא עושה זאת ללא טיפת מרירות ולא מאשים איש.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

"בכל הנושאים המרכזיים כמו חוץ וביטחון, שינוי שיטת הממשל, חינוך יהודי וציוני או אפילו אנרגיה אסטרטגית, לא הייתה לי תרומה מיוחדת בממשלה האחרונה", אומר לנדאו. "הליכוד ביתנו ירדה בכוחה, היו לנו רק שני מקומות בקבינט הביטחוני שהיו שמורים לליברמן ולשר לביטחון פנים אהרונוביץ', וכך מצאתי את עצמי בחוץ".

האם חששת שליברמן יעשה בך מעשה דני איילון או סטס מיסז'ניקוב?
"בהחלט יכול להיות שהוא לא היה משאיר אותי ברשימה. במציאות הפוליטית שנוצרה חשבתי שלא יהיה זה טוב אם אגיש שוב את מועמדותי".

איך התנהלה מערכת היחסים שלך איתו?
"תמיד היו יחסים טובים, אם כי בעבר ידענו עימותים חריפים, עוד מהימים שהוא היה מנכ"ל הליכוד וביקש להעביר בשם נתניהו את תיקוני החוקה בביתן 28, שיעניקו זכויות יתר למרכז. למרות הכול, הוא אדם ישר שמילה שלו היא מילה. לא תמיד אני מסכים איתו. למשל בקמפיין האחרון הוביל ליברמן את הסיסמה 'עונש מוות למחבלים', שאני מתנגד לה בכל תוקף. אני גם מתנגד לתוכניתו לחילופי השטחים והעברת כפרי המשולש לרשות הפלסטינית. אבל ככל שהמשכתי לעבוד איתו, הערכתי אליו גדלה".
 
אתה הרי איש ימין. איך הגבת כאשר התברר לך שלפחות בתחילת מערכת הבחירות ניסה ליברמן למצב עצמו במרכז ואפילו קצת שמאלה?
"לא היה לי ספק לרגע שישראל ביתנו תהיה בצד הימני של המפה, ושהיא תשתתף בממשלה שנתניהו ירכיב".

ולא חששת שליברמן יחבור להרצוג להקים ממשלה?
"חששתי, אבל אני חושש גם לעבור את הכביש. אין מצב שבו ליברמן ישב יחד עם מרצ, ואתה רואה את הרצוג מקים ממשלה ללא מרצ? כל עוד מחנה השמאל היה צריך להתבסס על תמיכה, אפילו מבחוץ, של הרשימה הערבית המאוחדת, אתה רואה את ליברמן בפנים?"

ליברמן הוא מועמד ראוי בעיניך לראשות הממשלה?
"הוא אחד המבוגרים האחראים הבודדים במדינת ישראל. מפוכח, בעל יכולת החלטה, פרגמטיסט. השמאל מאשים אותו בגזענות. הוא אינו גזען. הוא נוטה יותר לבן־גוריוניזם של מפא"י ההיסטורית. אם תתעלם מחקירות המשטרה והענן שמנסים להדביק לו מדי מערכת בחירות, הוא השילוב המתאים ביותר מבחינת תלמידי בן־גוריון ובגין כאחד. הוא בהחלט ראוי לשמש כעת שר ביטחון".
למי הצבעת בבחירות האחרונות?
"לישראל ביתנו. אבל אינני מתחייב שכל המשפחה שלי עשתה את אותו הדבר".

מערכת הבחירות האחרונה הייתה עבור לנדאו מעין חזרה לימי ילדותו. לתקופת הסזון, לעלילות רצח ארלוזורוב ולירי ב"אלטלנה" בהיותו ילד בן חמש, בן להורים אנשי אצ"ל. האמירה "רק לא ביבי" הייתה מדרון חלקלק שבתחתיתו התפתח שיח מאוס של קטבים עדתיים וגזעניים ופוליטיקה אחוזת שנאה.

"תמיד יש בשוליים אנשים שדואגים להבעיר דליקה, ולא צריך יותר מגפרור כדי לעשות זאת", הוא אומר. "גם כשבני ישראל יצאו ממצרים היה ביניהם אספסוף מסית, שלא לדבר על בני קורח. הכתוב אומר שבני קורח לא מתו. נכון, הם חיים בינינו עד היום. איך אמר בגין המנוח? 'עורקי עמנו יבשים מדם, יותר משאכלה החרב אכל השמד'".

לנדאו אוהב לצטט את בגין. בימי ההתנתקות הוא קרא בעצרת הימין בירושלים שלא לסרב פקודה ונתקל בקריאות בוז רמות מהקהל. "למנהיגים יש אחריות", אומר לנדאו. "אנחנו עדיין מקימים את המדינה, ומי שחושב שאנחנו בקצה המסלול וסיימנו את מלחמת העצמאות שלנו טועה. העיקר עוד לפנינו. אני הייתי בין אלה שהתעצבו על שלא נמנינו עם מקימי המדינה. מוטלת עלינו אחריות ענקית להקים מדינה, להקים עם. חלק גדול מאלה המתיימרים היום להנהיג ולעמוד בראש מפלגות חסרים את אותה תחושה היסטורית שצריכה להיות למנהיג יהודי".
 

מי למשל? הרצוג ולבני?
"אינני רוצה בערב פסח לנקוב בשמות, צריך לבער את החמץ".
לנדאו חוזר לבגין. "אם לא הייתה לו תחושה היסטורית הוא לא היה מבצע את הפצצת הכור בעיראק, וגם אז האשימו אותו שעשה זאת משיקולי בחירות. הייתי מצפה שכולם יתייצבו מאחורי נתניהו לקראת נסיעתו לוושינגטון לנאום לפני הקונגרס ולומר דבר פשוט: הבעיה שלנו מול איראן אינה טקטית, אלא אסטרטגית־קיומית".

מדוע הם לא עשו זאת?
"משום שיש בינינו כאלה המעדיפים את האינטרס המפלגתי על פני הממלכתי. אתה רואה את המערכת הפוליטית שלנו הולכת ומתרוקנת לצערי מהשילוב הראוי של השקפת עולם ופרגמטיזם. אני מתבונן בעצב על התרבות הפוליטית השוקעת שלנו. לפני שמדברים על מדיניות גבוהה, צריכה להיות לנו מעין 'מגנה כרטה' (מסמך יסוד)  בתחום ההתנהגות הפוליטית".

אולי זה משום שהקטבים בין שמאל וימין התחדדו יותר עם השנים?
"כשקמה מפלגת 'קדימה' אמר מאיר שטרית שעזב את הליכוד: 'כבר אין לנו קיטבגים עם מורשת של זאב ז'בוטינסקי או ברל כצנלסון על הגב. אנחנו מסתכלים רק לעתיד'. זו טעות. צריך שיהיה הבדל בין השקפות עולם, והציבור צריך לדעת מה הדרך, לאן מורה המצפן. אחר כך תוכל להתווכח על הטקטיקה. אבל כשאתה רואה את כל הנהירה למרכז ואת הטענה שאין הבדל בין ימין לשמאל, ברור שהסיבה האמיתית לכך אינה בגלל שאידאולוגית ימין ושמאל התקרבו, אלא משום שהאידיאולוגיות התרוקנו".

למרות הדברים הללו, לנדאו מפתיע באמירה שהוא דווקא היה מצפה מנתניהו להקים ממשלה רחבה, אולי כדי לטהר את האווירה. "צריכים להסכים על תוכנית שחוט השדרה שלה הוא לאומי. אם היה ניתן לדבר על לבם של החרדים שנפגעו מלפיד, נתניהו היה צריך להזמין את 'יש עתיד' לממשלה. עם מפלגת העבודה יהיה קשה יותר להגיע להסכמות, והדיון על הצטרפותה לממשלה עלול לפתוח שם חזיתות שלא ברור אם הרצוג יוכל להתגבר עליהן. אבל הדבר הרצוי ביותר הוא להזמין את כל מי שיסכים להצטרף".

אתה שותף לביקורת על קריאתו של נתניהו לבוחרים להצביע משום ש"הערבים נוהרים לקלפיות"?
"יש דברים שניתן לאומרם בדרך אחרת, אבל מה שנראה לי מוזר הוא שכל המחנה שמזהיר מפני מדינה דו־לאומית אומר שיש לעזוב את יהודה ושומרון כי יש שם רוב ערבי. את זה מותר לומר?"

כלומר לא היה מקום להתנצלות שלו?
"הוא הודיע שהוא מתנצל, וזה נכון לעשות אם מישהו חש נפגע. ניתן היה לנסח את הקריאה אחרת, למשל לומר שתומכי חנין זועבי או ג'מאל זחאלקה, המזוהים עם אויבי ישראל ושוללים את קיומה של המדינה, רצים לקלפיות, בלי לומר את המילה 'ערבים'".

איך היית מגדיר את הודעת הבית הלבן נגד נתניהו בנושא הזה?
"כל מנהיג צריך לעסוק בבעיות הפנים של ארצו, וכשיפתור אותן יבוא לעוץ עצות לאחרים. אני זוכר שכשמרטין אינדיק, שהיה שגריר ארה"ב בישראל, עסק בהשקעת כספים לחינוך העולים מבריה"מ כדי שיצביעו בעד השלום, פניתי במכתב לנשיא ארה"ב בדרישה להחזירו לוושינגטון, משום שהוא אינו ראוי לשמש שגריר. מדינת ישראל היא דמוקרטיה. כאשר אתה מביט סביב ורואה 300 מיליון ערבים בדיקטטורות שבהן הם סובלים ממעשי רצח ושפיכות דמים, ובתוך כל הכאוס הזה יש מיליון וחצי ערבים שנהנים מדמוקרטיה, מנציג בבית המשפט העליון, מעיתונות חופשית ומנציגות בכנסת - אתה מוצא חצי אחוז מערביי המזרח התיכון שיכולים להיות גאים בכך שהם אזרחי ישראל, ואת זה יש להדגיש באוזני כל מי שמותח עלינו ביקורת".

ד"ר עוזי לנדאו נמנה עם קבוצת 'נסיכי' הליכוד. אף שהוא עצמו מסתייג מהביטוי המחייב לדעתו, הוא השתדל לנהוג כ'נסיך' לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו. הוא הקפיד שלא להרים את קולו או לכנות יריבים פוליטיים בכינויי גנאי. על הפעמיים שחרג ממנהגו הוא עדיין מצטער.

בפעם הראשונה קרא לראש הממשלה רבין "רמאי" כשזה נכנס למליאה אחרי חתימת הסכמי אוסלו, וסירב להתנצל גם כשמוטה גור, שהיה המח"ט שלו במלחמת ששת הימים, העיר לו שאין מדברים כך לראש ממשלה. בפעם השנייה היה זה שרון, אבי ההתנתקות, שספג ממנו ביקורת חריפה.

"תקפתי את שרון בלשון משולחת ובביטויים קשים בוועדת חוץ וביטחון", הוא נזכר, "אף שהדבר היה קשה לי ביותר, שכן הייתה לי הערכה רבה לשרון, עשיתי זאת בדעה צלולה כיוון שכובד המשא היה כזה שחשבתי שהתבטאות כזו תעורר משהו ותסייע. ידעתי שכך אין מדברים".
 

עוזי לנדאו נולד בחיפה בשנת 1943. עד גיל ארבע וחצי לא ראה את אביו, חיים לנדאו, שהיה ממפקדי האצ"ל והסתתר מהמשטרה הבריטית. לימים כיהן האב כשר בממשלות ישראל. אמו, אולגה, שהייתה גם היא לוחמת באצ"ל, נפטרה לפני כחודש.

ב־1984 נבחר לנדאו לראשונה לכנסת. בממשלת שרון הראשונה שהוקמה ב־2001 שימש כשר לביטחון הפנים, אך כאשר החלה להתרקם במוחו של שרון תכנית ההתנתקות שיצאה לפועל ב־2005, חלה התנתקות גם בין השניים. לנדאו התייצב בראש קבוצת חברי הכנסת בליכוד שכונתה 'המורדים', ושרון פיטר אותו מהממשלה.

"חשתי שבהצבעה שלי אני מגן על הצופן הגנטי של הליכוד ועל ההתנהגות הפוליטית הראויה", אומר לנדאו. "אני היחיד ששמרתי על כבודו של הליכוד. את פיטוריי מהממשלה אני רואה כאחד הרגעים החשובים ביותר בקריירה שלי, לא רק בתחום המדיני אלא גם בעובדה שמפלגה צריכה לשמור על הדוקטרינה שעליה היא מתחייבת בלכתה לבחירות".

בפריימריז לכנסת ה־17 שובץ לנדאו רק במקום ה־14, אך מכיוון שהליכוד קיבל 12 מנדטים בלבד הוא נותר מחוץ לכנסת. מאז לא חזר לליכוד, גם כאשר יכול היה לעשות זאת אחרי התפטרותו של דני נוה. הוא העדיף להתמקד בעמותה שהקים, 'ארץ נהדרת' שמה, מעין תשובה לתכנית הסאטירה הפופולרית, שעסקה בארגון מסעות חווייתיים ברחבי הארץ לחיזוק תחושת השייכות של אזרחי המדינה לארצם, תוך הדגשת הצדק במעשה הציוני.

המורדים הורחקו, מה שאומר שהדנ"א של מרכז הליכוד דוחה את המתנגדים לראש ממשלה מכהן. יכול להיות שאם נתניהו יביא תכנית לשתי מדינות ברוח נאום בר־אילן, רוב אנשי הליכוד יתיישרו לפיה ויתמכו בו?
"איני יודע כמה מאנשי סיעת הליכוד של היום אכן יתיישרו לפי הקו של ראש הממשלה ויתמכו בו. צריך לזכור שיש 11 חברי כנסת חדשים שאת רובם איני מכיר ולכן אני לא יודע כיצד יצביעו. אני מתנגד למדינה פלשתינית. אני הייתי מצביע נגד, כמובן".

נתניהו יוכל לטעון בבוא העת שהציבור ידע זאת ונתן בו אמון?
"כן. אולם הליכוד לא הצביע ולא קיבל כל החלטה כזו, ולכן הדבר אינו מחייב לא את הממשלה ולא את הליכוד".

אבל מדובר בראש הממשלה, ולא בסתם נאום של חבר כנסת או שר.
"אתה צודק. זכותם וחובתם של כל חברי הליכוד שהתחייבו לציבור בוחריהם אחרת, לקום ולהצביע נגד. מי שאינו מוכן לעשות זאת, שיתפטר מתפקידו".
 

בנובמבר 2008 הודיע לנדאו באופן מפתיע על עזיבתו את הליכוד והצטרפותו ל'ישראל ביתנו'. הוא הוצב במקום השני ברשימה, ובממשלה שקמה ב־2009 מונה לשר האנרגיה והמים, שם שהוא עצמו העניק למשרד. לנדאו היה בין מובילי ההתנגדות למסקנות ועדת ששינסקי לשינוי נטל המס על החברות המפיקות גז טבעי, אך נותר במיעוט. בכנסת האחרונה ירד למקום השביעי ברשימה ומונה לשר התיירות.

"לא עזבתי את ערכי הליכוד במעבר לליברמן", מסביר היום לנדאו את צעדיו. "המשכתי באותו בית, רק עברתי דירה למקום טוב יותר, למקום שבו מילה זו מילה, שבו מקבלים החלטות ומבצעים אותן, שבו אומרים לציבור את מה שהוא צריך לשמוע ולא את מה שהוא רוצה לשמוע. בישראל ביתנו הייתה לי מערכת יחסי עבודה נוחה מאוד".

וזה משהו שאינך יכול לומר על הליכוד?
"גם בליכוד הרגשתי מצוין, ואין לי טענות. התשתית הפוליטית שלי היא שם", משיב לנדאו, שאולי שוכח כי כאשר פרש אמר ש"הליכוד נסחף במהלך הדרגתי של איבוד זהותו. אנשים לא רוצים עוד לקנות חתול בשק".

להערכתך, היית עובר במרכז הליכוד של היום?
"אני מפקפק בכך. בפריימריז האחרונים שבהם השתתפתי אפילו אנשי פייגלין לא הצביעו עבורי. אני לא איש דילים, ואת מרכזי הליכוד שבהם הצלחתי עברתי בלי להסתיר את דעותיי. למי שזוכר את שיטת 'השביעיות' שלפיה בחרו את חברי הכנסת – אני הייתי זה שהוביל אותה. מי אינו זוכר את איומו של דוד לוי 'ניפגש בשביעיות'? אבל לאחר מכן השיטה הוחלפה. כל שיטה פוליטית שאינה מבוססת על פשרה הנותנת גם ליריבים אפשרויות ביטוי, מובילה לקרבות סכינים. לצערי זה מה שמאפיין את המערכת הפוליטית כיום, גם בליכוד. זה לא צריך להיות כך".

אתה באמת חושב שוועדה מסדרת בת איש אחד, ליברמן, היא דמוקרטיה במיטבה?
"לטעמי עדיפה ועדה מסדרת שמביאה את החלטתה לאישור מרכז המפלגה. זה מביא לתוצאה טובה בהרבה מכל בחינה. נכון, ישראל ביתנו היא מפלגה של איש אחד, על כל יתרונותיה וחסרונותיה, אבל גם ליברמן מתייעץ לפני שהוא מחליט". את המשפט האחרון אומר לנדאו כשהוא מבליע חיוך. "אולי באמת ניתן היה להעדיף תהליך התייעצות רחב יותר", הוא ניאות לומר לבסוף.

בשלהי דצמבר האחרון, בסמיכות רבה להתפוצצות פרשת השחיתות במפלגת ישראל ביתנו, הודיע לנדאו על פרישתו מפעילות פוליטית. חלומו של ליברמן להגיע לכס ראש הממשלה נגוז באחת עם פרוץ הפרשה. החשדות נגד בכירי המפלגה, בראשם סגנית השר פאינה קירשנבאום, לא רק פגעו בתוכניותיו של ליברמן, אלא דרדרו את המפלגה כולה לכיוון אחוז החסימה. הודעת הפרישה של לנדאו הקדימה את הפרסום בכמה ימים בלבד.

אני שואל אותו האם ידע על רעידת האדמה המתקרבת לעבר מפלגתו. "לא היה לי שום מושג", הוא עונה. הוא מסרב להאמין שקירשנבאום לקחה כספים לעצמה, אך סבור שיש לחקור כדי להוציא את האמת לאור. עיתוי הפרסום, לדבריו, מעלה חשד שמישהו פעל כאן בחוסר תום לב מוחלט.

"הפרסום נעשה מתוך מטרה לפגוע, וזה פגע ללא ספק", אומר לנדאו. "מעל העיתוי מרחפים סימני שאלה כבדים, וגם מעל ההדלפות הרבות. מדוע לא דחו את החקירה עד אחרי הבחירות כמו שעשו לחקירות אחרות הקשורות במני נפתלי? זו שיטה שחוזרת על עצמה מדי מערכת בחירות".

מי לדעתך עמד מאחורי ההחלטה לפרסם את דבר החקירה ערב הבחירות?
"כשאני מתבונן על המשטרה, שבאופן עקבי נזכרת לפתוח בחקירה זמן קצר לפני הבחירות, התחושה שלי מאוד לא נוחה. באנגליה הייתה חקירה נגד טוני בלייר שהחלה והסתיימה תוך חמישה חודשים. כך גם נגד גורדון בראון, והיא בכלל החלה רק אחרי שלמשטרה היה כבר בסיס לחקירות. אצלנו אתה קודם כול עוצר את האיש ואז מתחיל לדלות ממנו פרטים. אני רק רוצה לדעת מי ישלם את המחיר אם בסופו של דבר לא יוגש כלל כתב אישום נגד האנשים שהוכפשו בראש חוצות".
 

בהיותו השר לביטחון הפנים מנע לנדאו מהמשטרה להמליץ על העמדה לדין בסיכום חקירה. תפקיד המשטרה לחקור ולא להמליץ, טען, ועורר עליו ביקורת רבה. אפילו היועץ המשפטי דאז, אליקים רובינשטיין, הזהיר את השר מהמדרון החלקלק של כניסת הדרג הפוליטי לתחום החקירות.

לנדאו לא נרתע והשמיע לא אחת דברים קשים, גם מעל דוכן הכנסת, נגד המשטרה. הוא קבל על התמשכותן של חקירות הרבה מעבר לזמן הסביר. ברקע הייתה חקירתן של פרשיות שחיתות הקשורות בליברמן שארכו 12 שנה והסתיימו בהרשעה בסעיף מינורי. עוד ב־1986 טען לנדאו כי "המשטרה מנסה להרשיע, לעתים בכוח, בשעה שתפקידה אינו לגלות את חלק האמת בחקירותיה, אלא את כל האמת".

"אני מצפה מכל מי שחרד לא רק לזכויות האזרח אלא גם לדמוקרטיה תקינה, למנוע אפשרות שבה תהיה בידי פקיד מדינה אפשרות להטיל רבב בפוליטיקאי כלשהו, רק כי כך נראה לו", אומר לנדאו. גם בית המשפט העליון זכה לחציו בשל מה שהוא הגדיר כפלישה שלו לתחומים לא לו: "אין בו פלורליזם אלא אליטיסטיות אשכנזית. הוא שמאלני, פוליטי, מנותק מהיהדות ולעתים מהמציאות", אמר לנדאו בעבר.

"יש אצלנו בעיית משילות, אבל קשה ממנה בעיית הפקידות הממשלתית המשתררת על נבחרי הציבור ומשתקת את כושר הממשלה לקבל החלטות, ואני מתכוון בראש ובראשונה לפקידות משרד המשפטים", אומר לנדאו. "מה שעומד בדרכה של מדינת ישראל כמכשול לצמיחה כלכלית ולפתרון בעיות זו המשפטיזציה המופרזת של המערכת אצלנו".

למרות כעסו על ההתנתקות, לנדאו מתגעגע ליכולותיו של אריק שרון, שבהיותו שר השיכון ידע לעקוף את כל המשפטיזציה הזו כאשר היה צורך לבנות דירות למיליון עולים מחבר העמים. "היום הוא לא יכול היה לעשות זאת", אומר לנדאו.

בעיה נוספת של מדינת ישראל, לדעת לנדאו, היא התקשורת שמועלת בתפקידה, ולא בפעם הראשונה. "לתקשורת יש שני תפקידים: לא להכפיף את העובדות להשקפת העולם, ובאירועים גדולים וחשובים, כמו אוסלו או ההתנתקות, להציג את הדילמות ואת הסכנות. היא לא עשתה זאת. באוסלו היא התייצבה כמעט כאיש אחד מאחורי התהליך וקבעה כי מי שנגדו אינו רוצה בשלום. בהתנתקות הציגה התקשורת את מי שנלחם בה בחירוק שיניים כ'מורדים', וזיכתה אותם בשולי השוליים של זמן תגובה רק כדי לצאת ידי חובה. גם עכשיו ראינו אותה מנפחת ומלבה את האש".
 

כששמעת על ההרשעה של אולמרט, מה חשת?
"אני חש 'מעורב ירושלמי'. מעציב מאוד לראות ראש ממשלה שנמצא אשם בפלילים, אבל עם זאת חשוב להיווכח שדין אחד לכולם".

היית אומר זאת גם אילו ליברמן או מי מאנשי ישראל ביתנו היה מורשע?
"בוודאי. כל דבר שקשור בשוחד ובעבירה פלילית צריך להיחקר עד תומו, אבל זה צריך להיעשות בזמן סביר. יש כאן לקח לעתיד. יש לסיים הליכים פליליים הרבה יותר מהר. טחנות הצדק טוחנות לאט מדי את כולנו. אין כל הצדקה לכך".

האם נכון בעיניך שאדם כמו אריה דרעי יחזור לכהן כשר הפנים בממשלת ישראל?
"יש חוק והוא מאפשר לו לכהן. זו שאלה של איזון. כמה שנים צריכות לחלוף כדי שאדם ישלם את חובו לחברה, יטמיע את העבירה ויתחרט עליה? שבע שנים זו תקופה ראויה. האם תמנע מאדם כזה לייצג את הציבור החפץ בו עד סוף ימיו? אני רוצה להזכיר גם את הצד השני, של הסכנה שהמערכת המשפטית תדיר ציבור גדול. מנזר הצדקנים הזה, שטוען שדרעי לא יכול להיות שר הפנים מטריד אותי בניסיון שלו להיות נקי כפיים, אבל תסתכל הרבה פעמים על הציפורניים שלו ותראה כי הן מחודדות ביותר".

אינך סבור שדין דרעי כדין אותו אסיר מורשע שאף ששילם את חובו לחברה לא תרצה שיתקרב למשפחתך?
"אל תגרור אותי לתחומים אישיים. שלא יהיה ספק, אני רוחש הערכה רבה לדרעי ולא מעוניין למתוח ביקורת על איש".

לנדאו מוטרד מכך שאיש אינו נלחם כעת על משרד החינוך. בעיניו החינוך והדיור הם שני הגורמים שצריכים לעמוד כיעד מרכזי. ועוד דבר: "המשימה הציונית מספר אחת של הממשלה החדשה צריכה להיות העלאתם של חצי מיליון יהודים בחמש השנים הקרובות. יהודים במקומות שונים בעולם מתחילים לחוש נרדפים, הקרקע בוערת תחת רגליהם והם מחפשים קרקע בטוחה. צריך לדאוג שתהיה להם כאן קורת גג ופרנסה, וזה לא סיפור פשוט".

הוא גם סבור שאת בעיית המשילות שעליה מרבים לדבר ניתן לפתור באמצעות החוק שיקבע כי ראש הממשלה הוא מי שסיעתו תהיה הגדולה ביותר בבחירות.
 

אם החוק הזה היה תקף, מי שהיה ראש ממשלה ב־2009 הייתה ציפי לבני - ולא נתניהו.
"הוויכוח על מה טוב לציונות ולארץ הוא ויכוח לגיטימי. גם מי שסבור שיש לוותר, ואני כמובן לא בקטע של לוותר, צריך לחוש כמי שקטעו לו יד. אתה לא סוחר נדל"ן. לצערי גדל כאן דור שחלקיו מתייחסים למולדתנו כאילו מדובר בנדל"ן וחבל".

כששואלים את לנדאו על הצלחותיו במשרד התיירות הוא מצביע על שיאים בתיירות הנכנסת עד פרוץ מבצע 'צוק איתן', שהוביל לנפילה קשה. גם קריסתה של הכלכלה הרוסית פגעה בתיירות ממדינה זו. "הצלחנו להפוך את משרד התיירות למשרד כלכלי חשוב, מחולל צמיחה. אחרי מסע שכנוע ארוך, גם במשרד האוצר וגם בנק ישראל מבינים זאת. העובדה היא שקיבלנו סל סיוע בסך חצי מיליארד שקל".

איך אפשר לפתח תיירות כאשר מחירי הלינה בבתי המלון בישראל גבוהים פי כמה מאלה שבאירופה?
"זה נכון. לכן נכנסנו גם לתיירות מחנאות. ניהלנו מאבק מוצלח למנוע הטלת מע"מ על תיירות נכנסת. אתמול הלכתי לישון עם  צליל של מנדולינה בלב, אחרי שחזרתי מחנוכת מלון 'אירוס המדבר' בירוחם, שהקימו שני אנשי עסקים מצרפת. זה מימוש חלום. המחיר שם הוא 650 שקל לזוג לסוף שבוע, וכל הרווחים הולכים לנושאי חינוך בעיר. ברוך השם, הציונות ממשיכה לבעוט".

היום, בגיל 71, נהנה לנדאו מבריאות מצוינת. הוא הספיק לשכוח את סרטן הערמונית שממנו החלים, והוא מביט קדימה לפעילות ציבורית מסוג אחר. הוא מתגורר ברעננה עם אשתו נעמי, מנתחת מערכות במקצועה, וסב לשישה נכדים משלושת ילדיו: גיורא, איש היי־טק; מיכל, משפטנית ומגשרת, ודפנה המסיימת את התמחותה ברפואה.

לא תתגעגע לפוליטיקה?
"המעורבות שלי בפרלמנט הסתיימה, אך לא מעורבותי הציבורית. אמשיך להיאבק על נושאים שמעניינים אותי מחוץ לכנסת, כמו ביטחון או עלייה. פנו אליי מכמה מקומות, גם מהתחום האקדמי. מה שברור הוא שאקדיש לפחות יום בשבוע לנושא גמילות חסדים. לא יהיה זה נכון לרקוד על יותר מדי חתונות".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...