ראשי » חדשות » דעות

לא צריך להיות קוסם כדי לנצח

הבחירות האחרונות היו בבחינת אצבע משולשת שהונפה מתוך רצון לפוצץ את הבלון ולזעוק לשבט הלבן: גם אנחנו כאן, וביום הזה הקול שלנו שווה לא פחות משלכם - אז דווקא ביבי

אם כך, ביבי קוסם.
אתה יכול להסביר לנו את סוד הקסם שלו אמנון?
ראי יונית, אני שמעתי שאותם אנשים מהתפוצה נוהגים לעשות טקסי וודו על קברים, ייתכן שהוא לא קוסם אלא מכושף.
את שמעת על זה רינה?
כן, הם קוראים לזה שחור.
מתור לאכול את זה אמנון?
ראי יונית, אם שמים על זה קצת חילבה, אז גם אפשר לאכול את זה וגם זה עוזר מאוד לזכייה בבחירות.
אם כך, אמנון, רינה, הוא קוסם?
אלא מה? באיזו דרך נוספת אפשר להסביר את הזכייה שלו?

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

הקוסם איננו באמת קוסם, הוא פשוט הפוליטיקאי היחיד שמבין את ארץ עוץ. היושבים באולפן, לעומת זאת, מעולם לא היו דומים יותר לשלושת הקופים - אחד עוצם עיניים, השנייה אוזניים והשלישית את הפה.
בעצם לא את הפה, הפה הוא לא דוגמה טובה, כי הפה היה משולח רסן ברמה כזאת שלא היה לו לצופה אלא לתהות – הלו? זה טלוויזיה? כי זה יותר דומה לצ'ופצ'יק של הנוני.

בנימין נתניהו עומד להיות ראש ממשלת ישראל בארבע השנים הבאות בגלל סיבה אחת – הבבונים יותר חכמים מהמאלפים שלהם. ואלמלא היה ניסיון לאלף – יש סיכוי גדול מאוד שלא אלה היו התוצאות.
 
עזבו את השד העדתי, או לפחות עזבו אותו בגרסתו הקודמת – לא מדובר עוד בפנתרים שחורים יוצאי שכונות שזועקים על דיכוי. מדובר בחלק ניכר של העם, ואם נשפוט לפי הבחירות האחרונות מדובר בלמעלה ממחציתו. מי שעמד מולו בבחירות האלה זה שבט קטן הרבה יותר – שבט הבועה. מדובר, אם להודות על האמת, בשבט טראגי שמזכיר יותר מכל ילד שהבטיחו לו שהוא יכול לעשות הכול ושנתנו לו את כל הצעצועים שרצה. רצה טלוויזיה? קיבל. רצה רדיו? קיבל. רצה מערכת עיתון? קיבל. רצה כסף מהדודים בחו"ל? קיבל.

השבט הזה הכתיב בבריונות ששמורה רק לילדי שמנת מפונקים את הבון-טון לכל השאר. מערכת הבחירות הזו היא בעצם מרד של כל ילדי הכיתה, גם הדחויים, גם אלה שבאמצע, במלך הכיתה שחשב שבית הספר הוא של אבא שלו.

וזה טראגי, כי שנים השבט הורגל לכך – הוא האמין שהוא הכי יפה, הכי נכון, שסולם הערכים שלו הוא סולם הערכים היחיד, ושכל השאר נגוע בגזענות, אי נאורות, או סתם בבבוניזם ברברי.

הוא האמין שהוא סמל הקידמה, הוא האמין שהוא המאור הגדול, לעתים הוא כפה את עצמו, לעתים הוא היה נדיב מספיק כדי להקשיב לשפת הילידים ולמצוא בה איזשהו קוריוז משעשע, כשהוא גונב להם לרגע את התרבוש ומכניס את המופלטה לפה לצליל תקתוקי המצלמה.

מהבחינה הזו לפחות, הנאום של גרבוז היה שיעור מאלף ורגע מכונן שלדעתי הכריע את המפה הפוליטית בארבע השנים הבאות – איש לא צעיר עומד באמצע כיכר ובנאיביות של ילד, בתום אמיתי ובמבוכה כואבת צועק אל העולם – אבל הבטיחו לי שאני הרוב! הבטיחו לי שכולם כמוני! מאיפה באו כל האנשים המוזרים האלה שלא דומים לי בכלל? ואיך הם התרבו כל כך מהר? הבטיחו לי ולא קיימו!

בואו נתעכב על האנשים המוזרים האלה לרגע, כי בניגוד לשבט הבועה ההומוגני להחריד – השבט השני והגדול יותר הוא ערב רב.

מה שקרה בחברה הישראלית זה תופעה מעניינת: זה שגר בפריפריה הצטרף לזה שגר בהתנחלות ולזה שגר במאה שערים ולזה שעלה מאתיופיה ולזה שעלה מרוסיה. כמעט ואין מכנה משותף בין הקבוצות האלה. האוכל שונה, המוזיקה שונה, עולם הערכים שונה, הזיקה הדתית שונה, הכול שונה, פרט לדבר אחד – לאף אחד מהם אין ייצוג או מקום בתוך השבט הלבן שמחזיק את המדינה בביצים. הדחייה המוחלטת היא מה שאיחד את כולם לכדי דבוקה אחת שהגיעה לקלפי ואמרה את שלה – דווקא ביבי.

הבחירות האחרונות לא נסובו על כלכלה או ביטחון, הבחירות האחרונות היו בבחינת אצבע משולשת שהונפה בחדווה רבה מתוך רצון לפוצץ את הבלון או לנתץ את הבועה ולזעוק לאנשים שיושבים בתוכה – גם אנחנו כאן ולפחות ביום הזה הקול שלנו שווה לא פחות מהקול שלכם.
 

זה שעבר מסלול אקדמאי, זה שלמד בישיבה, זה שעובד ומרוויח למחייתו, זה שהמפעל שלו נסגר, זה ששולח את הילדים שלו לגולני, זה שקונה פיצוחים לשבת וצופה בטלוויזיה אחרי הקידוש, זה שלמד ראיית חשבון ולאימא שלו קוראים מסעודה, זה שגר בפתח תקווה, חובש כיפה ועושה מילואים ביחידה הקרבית אחת לשנה, זאת שעובדת כמורה לגיאוגרפיה ומנשקת מזוזה לפני שהיא יוצאת לבית הספר – כל אלה חטפו עלבון כזה אדיר במערכת הבחירות האחרונה עד שהם לא יכלו להתפנות לסוגיות כמו יוקר המחיה או החמאס בעזה. "אל תזלזלו בנו", הם אמרו בקלפי. "דבר ראשון אל תזלזלו בנו. אחר כך כל השאר".

וזאת הצרה האמיתית עם הערב רב הזה, אותה קבוצה ישראלית ענקית ומגוונת שמחזיקה בעצם את הכלכלה, החברה והביטחון של מדינת ישראל – היא הרבה יותר אינטליגנטית ממה ששבט הבועה מדמיין.

והיא צודקת, זלזלו בה – כשנוני מוזס הפך את העיתון של המדינה למסע קמפיין אנטי ביבי מתוך מחשבה שהוא יצליח להכריע תודעה של עם שלם – עמד העם וסלד מהתעמולה הלא דמוקרטית. כשקאדר של פרשנים בכל תכנית חדשות בטלוויזיה הביא תעמולה במקום לדווח חדשות – עמד עם שלם וראה את המניפולציה.
כשגורמים מחו"ל ניסו לקנות בכסף את הכרעת הבחירות – עמד עם שלם ואמר "לא תודה, אנחנו ריבונים בארצנו".

כשמשה איבגי שימש בקמפיין כמובטל בטיטו בעל זיפי הזקן שבא לשכנע את מסעודה לבחור בבוז'י – עמד עם שלם וגירד את הפדחת במבוכה, באמאש'לכם? ככה באמת אנשי הפרסום רואים אותנו? הם חושבים שאנחנו עד כדי כך מטומטמים? מה, הם חיים בתוך בועה?

אז זהו, שכן.

כי זו הבשורה האמיתית – האנשים שמחוץ לבועה הרבה יותר אינטליגנטים ומפוכחים מאנשי הבועה שבאו לחנך אותם. הבבון יותר זריז מהמאלף – אנחנו לא רוצים פרופגנדה דמגוגית, אנחנו רוצים טיעון משכנע. תודה.

אלא שלא היה אחד כזה בנמצא. בתוך בליל הבקבוקים של שרה, התקשורת שהתפקדה למפלגה אחת במקום לדווח חדשות, האיבגי והגפן והמוזס והגרבוז והסובול, ובעיקר בתוך הסלוגן העגום – רק לא ביבי - לא ניתנה לעם האינטליגנטי הזה חלופה אינטליגנטית לשלטון – הם באמת חשבו שהם יקנו את קול הבבונים בבננות.
היחיד ששמר על ממלכתיות, על קו רציף, שלא זלזל באינטליגנציה של הבוחר, שהסביר באופן מכובד מדוע הוא כן והאחרים לא - היחיד שעשה את זה הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו.

אם זה מה שהופך אותו לקוסם – אז קוסם שיהיה.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

גלית דיסטל אטבריאן

סופרת, פובליציסטית ואשת עסקים. הייתה מועמדת לפרס ספיר על ספרה "טווס בחדר המדרגות"

לכל הטורים של גלית דיסטל אטבריאן