
מרכיבים ממשלה: בנט יתמנה לשר החוץ, ארדן למשפטים
נתניהו חותר להקים ממשלה בזמן הקצר ביותר והמאבקים על התיקים בעיצומם: על תיק הרווחה נאבקים ישראל ביתנו וכולנו ועל משרד החינוך מתחרים ישראל כץ ויובל שטייניץ. במקביל, דרעי מנסה לשכנע את ליברמן לוותר על תיק הביטחון
היום שאחרי הניצחון: זה קרה בשנת 1967: מכבי תל-אביב בכדורסל התמודדה בצמד משחקים מול קבוצת בדלונה הספרדית. המשחק הראשון בספרד הסתיים בתבוסה צהובה של 32 נקודות הפרש, ואיש לא האמין שיש בכלל טעם להופיע למשחק הגומלין ביד אליהו. אלא שמכבי ניצחה באותו הפרש בדיוק, כפתה משחק שלישי וניצחה גם בו. כל הסיפור הזה סוכם אז בשתי מילים – "נס בדלונה". גורם במפלגת השלטון הסביר בחיוך כי "מה שקרה פה בימים האחרונים היה נס בדלונה של הליכוד".כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מיד יפורט מה שקרה מאחורי הקלעים והוביל לתוצאה המשוגעת של יום הבחירות, אבל כל ההסברים המלומדים והרציניים לא יבטלו את העובדה שרבים בליכוד משוכנעים כי גם התערבות שמיימית הייתה חלק מהסיפור. האמת, קשה להתווכח איתם.
קודם כול צריך להתייחס לשאלה אם רה"מ בנימין נתניהו הריח את הניצחון, או שהוא באמת ראה הפסד מול העיניים. "ביום הבחירות קיבלנו עדכונים סותרים והדלפות", סיפר אדם שהיה צמוד ביום שלישי לראש הממשלה. "הבנו כולנו שיש פער של מנדט או שניים לטובת המחנה הציוני. אף אחד אצלנו לא האמין שנשיג אפילו תיקו, ובוודאי שלא יותר מנדטים מהמחנה הציוני. אפילו בשעות הערב נתניהו לא האמין שנגיע לשוויון".

כך נראו הדקות שאחרי פרסום תוצאות המדגם בבית ראש הממשלה: נתניהו נכנס לצפות בתוצאות בחדר צדדי יחד עם אשתו ובנו. מחוץ לחדר היו נוכחים היועצים וצוות המטה הקרוב. "הרבה זמן הוא לא חייך כמו כשיצא מהחדר", סיפרו הנוכחים. בדיוק כפי שהתחייב, הטלפון הראשון שהרים נתניהו היה למרים פרץ, והשני לנפתלי בנט. "אתה מצטרף לממשלה הלאומית שאני מקים", הודיע נתניהו לבנט באותה שיחה, "אין לנו זמן, ולכן אני מקים את הממשלה מהר".
את השיחה השלישית יזם נתניהו עם משה כחלון. "משה, אני רוצה שתצטרף לממשלה", אמר נתניהו בתחילת השיחה, "כבר הבטחתי לך את תפקיד שר האוצר". כל זה קרה רגע לאחר פרסום המדגם, שהראה כזכור על שוויון. כמה שעות לאחר מכן כולם כבר הבינו שלא מדובר בשוויון.
אז מה היה כאן? נתחיל מקמפיין 'וי 15' - לא זה של השמאל, אלא התשובה הנגדית שהגיעה מהימין. בשמאל דיברו על להביא אנשים ביד לקלפי, ובימין אימצו את הרעיון. אלא שבימין כמו בימין, יודעים לעשות את העבודה. וכך יצאו אלפי תומכי ליכוד מהיישובים ביהודה ושומרון והתפזרו בערים המזוהות עם המפלגה, ובעיקר
באזור הדרום (ראו ידיעה נפרדת). לאשדוד לבדה הגיעו 700 מהם.
הם עברו מדלת לדלת, הוציאו אנשים מהבית והביאו אותם לקלפי. "מאז פעילות השכנוע נגד ההתנתקות לא היה דבר כזה", העידו בגאווה משתתפי מבצע 'הקש בדלת', בגרסת הליכוד.
והייתה גם העצרת ביום ראשון: לא רבים יודעים, אבל מארגנת העצרת דניאלה וייס שריינה ימים רבים מראש את כיכר רבין למוצאי שבת האחרונה שלפני הבחירות. כמה ימים לאחר מכן פנו נציגי עמותות השמאל לעיריית תל-אביב וסימנו גם הם את השבת האחרונה שלפני הבחירות, אך גילו כי הכיכר כבר הוזמנה.
רבים דיברו השבוע על העצרת שסייעה לשינוי המגמה בשורות הימין. רק שם אנשים באמת הבינו, ביחד עם הסקרים שפורסמו, שהימין נמצא בבעיה אמיתית. העצרת אמנם זכתה למבול של פוליטיקאים שהגיעו אליה מכל חלקי הימין, אך רק לפני כמה שבועות אף מפלגה בימין לא רצתה לשמוע עליה. בבית היהודי אף ניסו למנוע את קיומה. כמה ימים לפני המועד, כשראתה וייס שההיענות דלה, היא פנתה לשר ישראל כץ מהליכוד וביקשה ממנו סיוע בסוגיה. אז הוא סייע ושכנע, ואת התוצאה ראו כולם בתחילת השבוע.
ויש גם לקחים בתוך הליכוד לאחר התקופה הקשה שעברו שם: "אני מקווה שנתניהו הבין שהוא חייב לדבר ולתקשר הרבה יותר עם הציבור באופן שוטף", הביע תקווה גורם בליכוד, "הוא לא יכול להמשיך עם הניתוק הזה. זה חייב להשתנות, ולדעתי גם נתניהו עצמו מבין את זה".
אפרופו לקחים, ישנה הבנה אמיתית בתוך הליכוד שאם בקדנציה הקרובה לא תצא בשורה בנושא הדיור, בפעם הבאה לא בטוח שתהיה עוד הזדמנות. "הוא מבין שהוא גמור אם לא יטפל בדבר הגדול הזה", סיפרו אנשיו. נחכה ונראה.
המשא ומתן הקואליציוני הנוכחי צפוי להיות שונה מאלו שראינו בעבר. ראש הממשלה והשותפים המיועדים מעוניינים הפעם לתקתק עניינים מהר. בבית היהודי ובליכוד שמו לעצמם למטרה לסגור את עקרונות ההסכם הקואליציוני ביניהם כבר בתחילת השבוע הקרוב.
העובדה שבנט צפוי להתמנות לשר החוץ הבא של מדינת ישראל פורסמה ב-nrg כבר לפני כמה חודשים, ואם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון זה גם מה שצפוי לקרות. אלא שבנט מבקש לעצמו הרבה יותר מתיק החוץ. "הוא רוצה לצרף לתיק החוץ את האחריות על התפוצות, ההסברה, ענייני ירושלים ומה לא", סיפרו גורמים המעורים במשא ומתן. "הוא עדיין לא הפנים את העובדה שהוא כבר לא יושב ראש מפלגה של 12 מנדטים".


על שני דברים עדיין מתווכחים בבית היהודי ובליכוד – האם תיק הדתות יעבור לש"ס או יישאר בידיו של הבית היהודי, ואם המפלגה תמשיך להחזיק בתיק הבינוי ותיאלץ לוותר על השליטה ברשות מקרקעי ישראל. את הגוף הזה רוצה כחלון לצרף למשרד האוצר שיקבל. כחלון גם מייעד למספר 2 שלו, יואב גלנט, את המשרד לביטחון הפנים. ביחס לתיק השלישי שכחלון מעוניין בו, תיק הרווחה, צפוי מאבק בין אלי אלאלוף מכולנו לאורלי לוי-אבקסיס מישראל ביתנו.
ואם כבר ישראל ביתנו, הרי שנמצא המתווך המפתיע שמנסה להוריד את אביגדור ליברמן מהעץ שנקרא "תיק הביטחון". קוראים לו אריה דרעי, והוא מנהיג ש"ס וחבר ותיק של יושב ראש ישראל ביתנו. השבוע נפגשו השניים, ודרעי המליץ לחברו לוותר בעניין ולהסתפק בתיק כלכלי בכיר.
בזירה הפנים-ליכודית כולם רואים את עצמם משודרגים לשרים בממשלה הבאה. חלקם יתאכזבו: גלעד ארדן צפוי לנחות בתיק המשפטים היוקרתי, כאשר על משרד החינוך ייאבקו ישראל כץ ויובל שטייניץ. כעת מסתמן יתרון לכץ, שישמח גם למצוא את עצמו בתיק כלכלי בכיר. בליכוד כמו בליכוד, הקרב על התיקים יהיה מעניין, יצרי ומלוכלך, והרבה פצועים יוותרו בשטח.
נעבור עכשיו לבית היהודי ולכמות הדימויים הבלתי נגמרת סביב איבוד המנדטים שחוו שם – די להזכיר ביטויים כמו "תרומת אברים", "נשכבו על הגדר", "נעמדו מתחת לאלונקה" ועוד. בשבת האחרונה התארחה איילת שקד בירושלים, וישבה בכמה ארוחות שבת בלב הביצה הירושלמית. "אנחנו הולכים לקבל 6-7 מנדטים", היא אמרה בגילוי לב לאחד הפעילים, "את משוגעת", השיב בבהלה הפעיל.
מאז שבת ועד יום שלישי צעקה שקד מעל לכל מיקרופון דברים דומים, אך בדיוק כמו הפעיל שאיתו דיברה, איש לא האמין. "נתניהו מחסל אותנו", היא אמרה בייאוש. ביום שלישי בערב אותו פעיל כבר הבין טוב יותר למה שקד התכוונה.

האמת היא שבמפלגה הדתית-לאומית הימים לאחר הבחירות קצת מבולגנים. גורמים במפלגה דיווחו על ניסיון מצד בנט לדלג על אורי אריאל בכל מה שקשור לתפקיד השר השני בחשיבותו, לאור הטענה כי הציבור החרד"לי נטש את המפלגה ולכן אין סיבה לעמוד בהסכם עם תקומה. בינתיים זה נראה שמישהו שם חשב פעם נוספת על העניין והחליט לרדת מהרעיון.
גורמים במפלגה הפנו את תשומת הלב לעובדה שהרכב הרשימה לא באמת יאפשר לבנט לעשות כאוות נפשו במפלגה. "שים לב לחלוקה המעניינת שנוצרה", הסבירו הגורמים, "ישנם ארבעה תומכים בבנט - בנט עצמו, שקד, אלי בן-דהן וינון מגל. בצד שני עומדים אורי אריאל, בצלאל סמוטריץ', מוטי יוגב וניסן סלומינסקי, שמהווים קבוצה נגדית שווה בכוחה. אין יותר שלטון יחיד של בנט. זה נגמר".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg