מדינת שתי הרפובליקות
הבחירות הללו הן עוד מערכה בין היהודים לישראלים. גם אם המחנה (הציוני) של גרבוז וסובול ינצח הפעם, סופו לנחול תבוסה - ובקרוב
יאיר גרבוז גידף את מנשקי הקמעות, אך הוא לא היה מעז ללגלג על מנשקי צלבים, כי הנמען של הגידוף המיועד היו רק בני עמו, היהודים. בכל זאת, יהודים.עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
- גרמניה: מורות מוסלמיות יוכלו ללבוש כיסוי ראש
- ממשלת שמאל או ימין: הערבים הולכים לאופוזיציה
גם מי שאינו שותף להשקפותיהם של גרבוז או יהושע סובול איננו בהכרח חולף על פני הסף ומושיט ידו למזוזה, אלא שגרבוז וסובול ביטאו, וביושר, את העובדה שאנו שרויים במלחמת תרבות - ולא מהיום. לכן אני נמנה עם אלה שכלל לא הופתעו מן ההתבטאויות של השניים.
מדינת ישראל מורכבת מבחינת אמונות ודעות אזרחיה משתי רפובליקות, אמנם ללא גבולות של גיאוגרפיה ומפות. האחת היא רפובליקה חילונית שממנה נפקד היושב במרומים, והאחרת היא זו המאמינה במסורת ישראל לכל דורותיה. גם מי שמאכלס את הרפובליקה השנייה איננו ממלא בהכרח את ספסלי בתי הכנסיות בשבתות וחגים, אך רובו משלים עם היעדר תחבורה ציבורית בשבתות וחגים. אלה מחנות ללא גבולות, שמאופיינים לפי תוכנו של ארון הספרים במשמעותו הרחבה.
הסופר יאיר גרבוז
צילום: גדעון מרקוביץ'
בחלוקה מחוספסת ניתן לומר כי הרפובליקה של מסורת ישראל מאוכלסת במצביעי ימין-מרכז. לעומתה, האוכלוסייה של הרפובליקה החילונית מאופיינת בהצבעה למען השמאל. קיימת דעה רווחת כי תושבי הרפובליקה החילונית הם סובלניים, תאבי שיח עם יריבים ואויבים או אוהבי אדם. מדובר הנחה מוטעית לחלוטין: הרי כיצד יכונה אדם "סובלני" או מבין לנפשו של "האחר", כאשר הוא מסוגל לגדפו בפומבי או ללגלג על אמונותיו אל מול עם רב?
לא אחת נשלפים מארכיוני הטלוויזיה נאומי הבחירות של מנחם בגין, שבאחד מהם אמר-זעק בכיכר את המילים "יהודים אחים". אכן, בגין זיהה באורח ישיר וספונטני את העובדה כי כמעט כולנו יהודים ואחים - כלומר, המסורת מאחדת אותנו. וכאשר הפסיד שמעון פרס את הבחירות לבנימין נתניהו בשנת 1996 לאחר רצח יצחק רבין ז"ל, הוא נאנח ואמר ש"היהודים ניצחו את הישראלים" - כלומר, פרס עצמו הגדיר את מצביעיו כ"ישראלים" ולא כ"יהודים", ובכך אבחן היטב את שני המחנות בקרב העם היושב בציון.
החלוקה לשני המחנות ניכרה כבר בימים הראשונים שלאחר קום המדינה: הנהגת ישראל התלבטה אז אם אכן ראוי להעלות לציון את כל החפץ בכך מקרב יהודי צפון אפריקה. נראה שההנהגה לא ייחלה לעלייתם ארצה של בני עם אחר, "היהודי", אשר בו מצויים אותם מנשקי המזוזות והקמעות. לא בכדי הדגיש בשעתו בגין כי חברי מחתרות הימין לפני קום המדינה היו בני כל העדות, ובהם אף הרוגי המלכות מאיר פיינשטיין ומשה ברזני. לצדם, בהר הזיתים, אף ביקש בגין למצוא את מנוחתו בבוא יומו. אזכור שמותיהם של שני הלוחמים הללו בנאומיו נועד להקים גשר בין שני המחנות ולאחד אותם, אף שיריביו טענו כי דווקא ניסה לפלג את העם ולסכסך בין האזרחים.
היום זהו כבר לא מאבק עדתי, כי השד העדתי כבר נטש מזמן את הבקבוק שבו שכן והוא משוטט לו בקרבנו בחופשיות. והנה בא יאיר גרבוז והעניק כינוי ל"שד" או ל"שדים": מנשקי קמעות.
ייתכן מאוד שאנו נמצאים עתה בעיצומו של הקרב האחרון. יהיו אשר יהיו תוצאות הבחירות, ואף אם המנצח יהיה המחנה הציוני, הרי שקרוב לוודאי כי "הישראלים" ינוצחו במערכה על ידי "היהודים", ולא רק בקרב. המלחמה על עליונות האליטות נמצאת על סף סיומה. אמירותיהם של גרבוז וסובול מסמלות את עידן התבוסה ואי ההשלמה עם עליונותם של "הישראלים", שהתארכה שנים רבות.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם