"חובת נתניהו כמנהיג ישראל ללכת ולצעוק"
שלמה נקדימון, לשעבר יועץ התקשורת של מנחם בגין, נזכר במשברי עבר עם הממשל האמריקאי, משחזר חוויות מתקופתו כעיתונאי, תומך בנאום נתניהו בקונגרס ומזהיר: אסור לנו לנהוג ביהירות מול ארה"ב
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"גם אז היו אלה ימי בחירות", אומר נקדימון, "וגם אז טענו ששיקולים אלקטורליים עמדו ביסוד ההחלטה. אבל האמת היא אחרת לגמרי. הדיון בסוגיית הכור העיראקי החלה עוד בימי ממשלת רבין, כאשר הנספח המדעי בשגרירות צרפת העביר מידע על קיומו של כור גרעיני בעיראק, ושר החוץ יגאל אלון לקח את העניין ברצינות רבה. תהליך קבלת ההחלטות היה הארוך ביותר שמדינת ישראל ידעה מעודה – ארבע שנים וחצי חלפו עד שהמטוסים המריאו. אחרי שממשלת רבין נפלה התיק העיראקי עבר לידי בגין, בדיוק כמו שהתיק האיראני ייפול לידי בוז'י הרצוג אם אכן הוא יעלה לשלטון".
האגדה אומרת שמזכיר המדינה אלכסנדר הייג העיר את רייגן באישון לילה וסיפר לו מה שישראל עשתה ותגובתו של רייגן הייתה נרעשת: "הם עשו מה?"
"איני יודע אם כך היה, אך ברור שישראל רצתה מאוד להחזיק את ארה"ב בתמונה. בדצמבר 1980 העביר שגריר ארה"ב בישראל דו"ח מרוכז לבגין ובו כל המידע שנאסף מסוכנויות המודיעין האמריקניות, ואישר את כל המידע שהיה ברשות ישראל, בצירוף בקשה אחת מישראל - לא לנקוט פעולות נמהרות. התשובה של בגין הייתה: 'אתה הרי יודע שבנושאים הללו אנחנו לא מדברים'".
ספריו של נקדימון על הפצצת הכור, ׳תמוז בלהבות׳ (שעליו זכה בפרס סוקולוב) ו׳חור שחור׳, מסכמים אלפי שעות תחקיר בארץ ובעולם, ראיונות ועיון במסמכים, ביניהם מסווגים ביותר. הוא מספר על השיחה האחרונה שקיים בגין עם הנשיא קרטר לפני העברת השלטון לרייגן. "בגין ביקש מקרטר להעביר את תיק עיראק לממשל החדש, אבל הוא לא עשה זאת. התכתבתי עם קרטר ושאלתי אותו מדוע נמנע מלהעביר את המידע, הרי בגין ביקש. הוא כתב לי בכתב ידו כי הסיבה היא שממשל רייגן לא מיהר למנות שרי חוץ והגנה. איני יודע אם זה נכון - אבל זו העובדה".
לפי נקדימון, לנתניהו היה ממי ללמוד. הבעיה שלו שבבית הלבן יושב כעת אובמה ולא רייגן. הפעם אין אותה קריצת עין של הייג. לאחר הפצצת הכור שלח בגין לרייגן איגרת שבה כתב, בין היתר, "בדור שבו הושמד שליש מעמנו, נחשף עם ישראל למלחמת השמד חדשה. כ־600 אלף היו נפגעים מהתקפה גרעינית עיראקית. במונחים אמריקניים משמעות הדבר היא 46 מיליון נפגעים. זו הייתה יכולה להיות שואה חדשה, והיא נמנעה".
גם נתניהו, בשלהי נאומו ביום שלישי, עשה שימוש נרחב באזכור השואה ובחזרה על אלמנט דומה, כשאלי ויזל מסייע לו ביציע ביצירת הרושם והאווירה הדרושים להעצמת הטיעון. כמו היום, גם אז עמדו על הפרק יחסי הנשיא מול הקונגרס, כשהאיום הגרעיני על ישראל מהווה עילת המחלוקת. אלא שהיום התהפכו היוצרות.
"הקונגרס היה זה שדן בהטלת עיצומים על ישראל", מספר נקדימון, "זאת מחשש להפרה של ההתחייבות הישראלית שלא להשתמש במטוסים מתוצרת אמריקנית למטרות תוקפניות. ואכן, בשלב ראשון השעתה ארה"ב את העברתם של מטוסים נוספים כביטוי ל'אי הנחת', כלשונו של הנשיא. אך רייגן הודיע לקונגרס כי אם אכן זו תהיה ההחלטה הוא, הנשיא, יטיל וטו נשיאותי. רייגן אמר 'בלבי פנימה רחשתי אהדה למניעים של בגין וחשבתי שטעמיו היו עמו'".
אפשר להבין שבגין דווקא שאף להבנה עם האמריקנים, דבר שנתניהו נמנע ממנו היום. הוא העדיף לנאום בקונגרס מעל ראשו של הנשיא וחרף התנגדותו. היה זה צעד נכון בפרספקטיבה של היחסים בין המדינות?
"לא נכון להשוות בין ראשי ממשלה ונשיאים. ביחסים בין הנשיאים וראשי הממשלה מאז קום המדינה היו עליות ומורדות, כשהפרק הדרמטי ביותר בנושא קיום המדינה נרשם דווקא בעימות בין קנדי ובן־גוריון בנושא הכור בדימונה. נדמה לי שפרישתו של בן־גוריון הייתה על רקע סירובו להיכנע לדרישות הנשיא להציב פקחים בכור. בגין אמר לי פעם: ראש הממשלה הוא ראשון בין שווים, אך לכל ראש ממשלה יש טיפת אחריות יתרה על כל אחד אחר. לדעתי, נתניהו נמצא כעת בנקודה הזו. איראן אינה סוריה או עיראק. מדובר פה במעצמת־על. העובדה שיש לנו כוח להנחית מכה שנייה אינה הופכת אותנו לעם שעתידו מובטח.
"נניח שנתניהו לא ייבחר לראשות הממשלה בבחירות הקרובות. בעוד עשרים או שלושים שנה יקרה חלילה משהו דרסטי. את מי יקללו כולם? הרי אנחנו עם הידוע בפרגונו הכביר, ומיד יחפשו על מי להטיל את האשמה. אני מקווה שלפחות יישאר כאן מישהו שעוד יוכל להטיל אשמה".
איש שיחנו מודה כי הוא מתקשה "לקרוא" את הנשיא האמריקני. "אובמה אינו שייך לנשיאים שידעו מהי השואה וסיפורי העבר שלנו לא משפיעים עליו", אומר נקדימון. "יש לאובמה שורשים שאינם אמריקניים, עובדה שעד היום לא הוציא מפיו את צמד המילים 'טרור אסלאמי'. זה אומר משהו. את תחילת דרכו עשה בקידה לפני מלך סעודיה ויכול להיות שהוא בנה לעצמו מודל שונה לגבי תפיסת ארה"ב בעולם. איני חושב שהוא שונא את ישראל, אבל יש לו בהחלט תפיסה שונה של אמריקה. יכול להיות שהוא חושב שהידידות עם ישראל מפריעה לגישור בין העם האמריקני למוסלמי אבל העובדות הן שהוא נכשל בגישה לאורך כל הדרך".
עד כמה יכול או מוכן ראש ממשלה ישראלי למתוח את החבל עם נשיא ארה"ב? במקום תשובה, כמו בשאלות רבות אחרות, לנקדימון יש סיפור. "כשבגין נבחר לראשות הממשלה באו אליו ידידים אמריקנים כדי להקנות לו מעט ידע על אורחות השלטון שם. אחד מהם אמר לו שאסור לשקר לנשיא, אבל לנשיא מותר לשקר לך. כאשר התרבו חילוקי הדעות עם קרטר, בגין זכר את הדברים ופיתח נוסחה: הסכמנו לא להסכים, אמר. זו אמירה המדגישה את המחלוקת, אך אין עמה פגיעה. היו רגעים קשים ביניהם שעד היום לא פורסמו, אבל בגין היה אדם שלא יכולת להתעלם ממנו. כשעלה נושא ירושלים בשיחה פתח בגין בסיפורו של רבי אמנון ממגנצא והאריך בו בפאתוס אולי עשרים דקות. לקרטר, איש האמון על התנ"ך בעצמו, לא הייתה ברירה אלא להאזין בסבלנות. לא לחינם החלו לכנות את בגין בבית הלבן בתואר 'המטיף'. לעומת זאת, בין בוש הבן לאולמרט הייתה חברות אמיתית".
אך היו גם עימותים קשים שחרגו מהמסלול. זכור היום שבו זימן מנחם בגין את השגריר האמריקני בישראל, סם (סמואל) לואיס, וגער בו בנאום תוכחה שהתחיל במילים: "אנחנו לא רפובליקת בננות". "לואיס ידע להבחין מתי הוא משמש שגרירו של ראש הממשלה אצל קרטר, ומתי להפך", אומר נקדימון. "כשבגין פנה אליו בשם 'סם' - הוא היה נציגו מעבר לאוקיינוס. אבל כשקרא לו 'מיסטר אמבסדור', לפעמים גם בטון לא כל כך דיפלומטי, ידע לואיס שיש לו בעיה".
מצד שני, אחת המחלוקות הקשות שנקדימון היה עד לה הייתה בין שמיר לג'ורג' בוש האב על רקע החלטת הממשל להקפיא את הערבויות שנועדו לסייע בקליטת העלייה מרוסיה בתחילת שנות התשעים. החלטה זו הגיעה בשל סרבנותו של שמיר בנושא הפלסטיני לפני ועידת ז'נבה. כשלמזכיר המדינה ג'יימס בייקר נמאס הוא פשוט אמר: "כשתחליטו אם אתם רוצים שלום תתקשרו לבית הלבן, הנה המספר".
"לעומת זאת, כעבור כמה שנים הופיע בייקר באוניברסיטת תל־אביב ונסעתי ככתב לסקר את נאומו, ואני זוכר בכמה סופרלטיבים הוא השתמש כלפי שמיר", מספר נקדימון. "בייקר אמר על שמיר 'איתו ידענו בדיוק היכן אנו עומדים. הוא לא הוליך אותנו שולל מעולם, לא הדליף והיה אמין'. אבל זה לא הפתיע. שמיר באמת היה כסלע איתן".
שלמה נקדימון (69) נולד בארץ ישראל כבן לחלוץ שעלה מגליציה ונמנה עם פועלי אגודת ישראל. הוא החל לעבוד בעיתון 'חרות' ועבר ל'ידיעות אחרונות'. התחום הפוליטי משך אותו תמיד, והוא הפך לאחד הכתבים החוקרים החרוצים בזירה הפוליטית והמפלגתית, ותקופה קצרה שימש יועץ לראש הממשלה בגין.
בין הספרים שכתב על תולדות המדינה - 'אלטלנה' ו'אחרי', סיפוריהם של שישה ממפקדי צה"ל הבכירים במלחמת ששת הימים, ׳סבירות נמוכה׳ על מלחמת יום כיפור ו'תקווה שקרסה' על הקשר הישראלי־כורדי. הוא כתב גם ספרים על תולדות היישוב, על רצח דה־האן, ואת הספר ׳הבנק׳ על הרצל ואוצר התיישבות היהודים.
אחד משיאי הקריירה של נקדימון הייתה חשיפת הדיון הסודי שהתקיים במרכז מפא"י על הדחתו של מזכיר ההסתדרות פנחס לבון בשל "הפרשה" הידועה שנקראה גם 'עסק הביש'. נקדימון הצעיר השתחל אל מערכת האוורור של 'בית ארלוזורוב' ומשם שמע את כל הדיון ודיווח עליו במדויק. הוא הואשם ב"חדירה למקום סגור" אך יצא זכאי.
לו היית משתחל למערכת האוורור של הבית הלבן, מה היית שומע מאובמה על נתניהו ועל היחסים עם ישראל?
"קודם כול מעניין אותי לדעת אם אובמה מקליט את שיחותיו כניקסון בשעתו, הקלטות שבגינן נפל בפרשת ווטרגייט הידועה. אני משוכנע שאובמה זהיר הרבה יותר ולא משמיע דברים מיותרים. קשה לי להעריך את אישיותו. האיש לא סיים אפילו קדנציה אחת כסנטור לפני שנבחר לנשיאות. הוא מעוצב מחומרים מעניינים ביותר, נואם בחסד עליון ואין בלבי עליו. אני חושב שמהרגע הראשון הוא לא חיבב את נתניהו ואנחנו הרי יודעים שיחסים בין־אישיים הם המפתח להרבה מאוד דברים במערכת היחסים הבין־מדינתיים".
נקדימון מספר כי לפעמים היחסים הללו מתקררים בשל שטויות. רבין סיפר על תקרית שהייתה לו בבית הלבן, כשהגיב באדישות להצעתו של הנשיא קרטר לבוא ולומר לילה טוב לבת איימי הקטנה. רבין סיפר כי בסירובו להעניק לאיימי נשיקה הוא יצר לעצמו תדמית שלילית בעיני הנשיא. "חוסר זה באישיותי מציק לחובבי גינונים. איני מנשק לידיהן של נשים ולפניהן ואך כי איימי לא הייתה אלא ילדה חביבה, לא ראיתי להוציאה מהכלל", כתב רבין בספרו ׳פנקס שירות׳.
"בעבר פורסמה שיחה אקראית שהוקלטה במקרה בין אובמה לנשיא צרפת דאז סרקוזי, שבה כינו שניהם את ביבי 'שקרן'. אני מרחיק לכת ואומר שיכול להיות אפילו שאובמה מקנא, לא תאמין, באנגלית שלו. עומד מולך ראש ממשלה זר שמדבר כמוך, ואפילו טוב ממך. איך אמר פעם קלינטון על נתניהו? 'הוא חושב שהוא נשיא ארה"ב'".
נתניהו נהג נכון כשהתעלם מדעתו של הנשיא אובמה?
"לו הייתי יועצו של נתניהו, הייתי מייעץ לו להרים טלפון לנשיא ולומר לו 'קיבלתי הזמנה מיו"ר בית הנבחרים, מה אתה אומר?' אם הוא היה מתנגד, כולם היו יודעים שנתניהו הוזמן ואובמה אמר לו לא - והרושם היה מתקבל בכל העולם לטובת נתניהו“.
אבל בכל זאת, ההסכם עם איראן בפתח והשעה דוחקת.
"אפשר היה להסתפק באיפא"ק ובפגישות עם הסנטורים".
נאום נתניהו עוזר לליכוד בבחירות?
"אובמה יכול להיות האמרגן של נתניהו. העניין הוא שהאיבה לנתניהו היא ענקית. איני יודע להסביר את מקורה".
כיצד יש להתייחס לאזהרה על "מידור" של ישראל מהמידע העתידי על המו"מ עם איראן, כ"עונש" על נאום נתניהו?
"אובמה הזהיר את נתניהו שלא יעז לגלות בנאומו את פרטי ההסכם. כנראה גם הוא יודע שאנו מקבלים את המידע ממקומות אחרים. אמריקה לא מאוחדת בנושא האיראני וזה מפחיד. אני לא מקבל את ההאשמות שנתניהו גרר את ישראל להיות צד בעימות בין שתי המפלגות. חובתו, כמנהיג ישראל שיש לו אותה אחריות שהזכיר בגין, ללכת לכל מקום בעולם ולצעוק ולא נראה לי שהוא עושה זאת מטעמי בחירות".
יש סיכוי שבו עלול מי מהצדדים "לשבור את הכלים"?
"היחסים כל כך מורכבים שיהיה קשה מאוד לעשות זאת. לפני הפגישה עם קרטר ביקש בגין שיכינו לו חוברת ובה רשימת הסיוע הישראלי לאמריקה. החוברת הייתה בת מאה עמודים וכללה נושאים ביטחוניים רבים. האמריקנים היו בהלם. לא שלא ידעו על הנושאים האלה, אלא שהם נחשפו לראשונה להיקפם. האמריקנים נעזרים בנו בכל מבצעיהם, בסיכולים למיניהם ובמלחמות, כך שיהיה קשה 'לשבור את הכלים'. אבל אם הם יתעקשו הם יוכלו לדלל את הסיוע.
"אמריקה היא מעצמת־על, והיא בת השיח שלנו. גם הם יודעים שאין להם על מי לסמוך בעולם, הרי הם נכשלו בכל ניסיונותיהם להביא לדמוקרטיזציה של מדינות ערב. הם גם ראו כיצד מכל מדינות המערב ישראל היא היחידה שצפה על פני המים במשבר הכלכלי לפני שבע שנים. אנחנו קטנים אבל גדולים ואסור לנו לנהוג ביהירות, אלא לתת להם את הכבוד המגיע. 'לא טוב היות האדם לבדו', וגם לא טוב היות המדינה לבדה".
אחד הספרים שנקדימון כתב עוסק בתקופת ההמתנה ערב מלחמת ששת הימים. הנושא עלה מחדש לכותרות לאחר ששמו של ראש הממשלה לוי אשכול שורבב למערכת הבחירות כהוכחה לעוז רוחם של ראשי ממשלה שהעזו לעמוד מול ארה"ב ושיקוליהם הוכחו כנכונים. אשכול הוזכר כמי שיצא למלחמה חרף התנגדותו של הנשיא ג'ונסון. למחרת רואיינה בתו של אשכול וטענה שהעובדות אינן נכונות.
"ראש
בתעמולת הבחירות מרבים להתרפק על מנהיגי העבר. בגין, למשל, היה מצביע היום לליכוד של נתניהו?
"כששאלו את בגין על מי הוא ממליץ כיורשו הוא נהג לומר שתנועת החירות איננה מונרכיה ומי שהתנועה תבחר יהיה מקובל עליו. למעשה, כל המפלגות היום נפרדו מאידיאולוגיית הצמיחה שלהן מכיוון שהחיים דורשים פתרונות מידיים".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם