מחדל איראן: פוגעים בוושינגטון, מזניחים את טהרן
"ההנהגה הישראלית עסוקה בלחבוט במשענת האסטרטגית היחידה שלה, ארה"ב, ובינתיים הדעת מוסטת מגודל המחדל בטיפול הממשלה והעומד בראשה באיום האיראני"
נכון עשה ראש הממשלה שהעלה לסדר היום, כבר בספטמבר 2012, את הסוגיה בכול חריפותה, בנאומו באו"ם. אך שומה עליו להשיב מה הוא עשה כדי להיות חלק מהתהליך המתגבש ולהיות רלוונטי בו
בנימין נתניהו צילום: EPA
ארה"ב ונשיאה הם שחקני מפתח בזירה הבינלאומית ובמשא ומתן עם איראן בפרט. חרף העובדה הזו, השחקן הזה הושפל בשיטתיות ובעקביות, גם בתהליך המו"מ עם הפלסטינים, בכפל לשון, בחוסר אמינות, בפעולות להכעיס ואף בהתבטאות בלשון גסה כלפי האישים המעורבים עצמם. התחושה הייתה שראש הממשלה "לא סופר" את אמריקה, "סימן" את נשיא ארה"ב ותקע לו בכל הזדמנות "אצבע בעין", וזאת במקום ליצור מצב של מערכת יחסים אינטימית שתקרין על כל סוגי המגעים עם המדינה החשובה ביותר לישראל, מחלקת המדינה וקשרי הביטחון.
איראן היא איום אסטרטגי, עם ובלי גרעין :
א) איראן היא מדינה מפעילת טרור. ידה בפעולות טרור מהגדולות שידענו, בשני פיגועים כואבים בארגנטינה: הפיגוע בבניין שגרירות ישראל בבואנוס איירס ב-1992 ובבניין הקהילה היהודית ב- 1994.
ב) איראן מכוונת ומפעילה ארגוני טרור. היא שעומדת מאחורי חיזבאללה. בעבר הייתה ספקית אמצעי הלחימה העיקרית של חמאס, מהים ודרך סודן. לאחרונה, לאחר תקופת קרע ביניהן ועל רקע המלחמה בסוריה, חוזרת אראן להיות הפטרונית של חמאס.
ג) איראן בונה חזית מול ישראל, בטווח של פצצות מרגמה ורובי קלצ'ניקוב, ברמת הגולן. חזית זו תהיה חופשיה מהמגבלות שחלות על קו העימות בלבנון ותעקר את ההרתעה הישראלית שבנויה על החשש מההרס שיביא עימות עם ישראל על לבנון. ותאפשר פתיחת חזית נוספת במקרה של עימות בעזה.
ד) איראן מתקרבת להשתלטות על שער הכניסה לים סוף במטרה להחזיק את המפתחות לנתיב השייט החשוב, באב אל-מנדב, בנוסף לשליטתה במיצר הורמוז, שער הכניסה למפרץ הפרסי.
ה) איראן פועלת ליצירת רצף טריטוריאלי בשליטתה: איראן-עיראק-סוריה-לבנון, זאת באמצעות שימור משטרו של אסאד בסוריה, דריסת רגל בעירק המתפוררת ובלבנון ובעזרת חיזבאללה.
לחשש מהאיומים האלו, בנוסף לאיום הגרעיני, שותפות סעודיה, מדינות המפרץ, מצרים וירדן. הדברים ממחישים את גודל האיום ומבהירים כי איום בסדר גודל כזה אינו משימה למדינה אחת, והפתרון לא יכול להיות רק צבאי, גם אם יש לאותה מדינה את הצבא הטוב בעולם. זה גדול גם על מעצמה, וכדאי שנעמוד עם שתי רגליים על הקרקע ונדע מי ומה אנחנו - גם עם ואולי בגלל, הכרזות ראש הממשלה "רק אני יכול".
לא מתמודדים לבד
ההתמודדות עם באיום בסדר גודל זה היא באמצעות בריתות, הסכמים ושיתופי פעולה אזוריים ובינלאומיים, ליצירת עומק אסטרטגי. האופציה הצבאית היא האחרונה ובלתי נמנעת רק כשאיראן כבר תתבסס על גדר הגבול.
עם כל הכבוד לישראל, מה שמסוגל לעצור את איראן הוא מאמץ בינלאומי של ארה"ב בריטניה, צרפת, רוסיה, סין וגרמניה, ושיתוף פעולה בין המדינות המאוימות
המחדל בטיפול באיום האיראני על כל מרכיביו מהדהד. ההנהגה הישראלית עסוקה בלחבוט במשענת האסטרטגית היחידה שלה, ארה"ב, ובינתיים הדעת מוסטת מגודל המחדל בטיפול הממשלה והעומד בראשה באיום האיראני. זו סיבה מספיק טובה כדי לייצר דרמה סביב הנאום.
ישראל מרותקת סביב הופעת ראש הממשלה בקונגרס, והכול בצל המחדל הביטחוני מהחמורים שהיו. האם גם מחדל זה סופו שייחקר בוועדת חקירה ממלכתית, לא לפני שנשלם עליו מחיר יקר?
מתחייב שינוי מידי בתפיסת הביטחון של ישראל, בסדר העדיפות הלאומי שלה, במעמדה במשפחת העמים ובהשתלבותה באינטרסים המשותפים של מדינות האזור. מעל הכול הצבת ביטחונה של ישראל מעל לכל צורך ושיקול אחר. עדיין לא מאוחר.
• הכתבה מאת "מפקדים למען ביטחון ישראל"
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם