למען השם והמדינה, תשתקו קצת
גם מתנגדי נאום ראש הממשלה בוושינגטון אמורים להתגבר כעת על יצרם ולהקפיא את הביקורת עד לאחר הביקור בארצות הברית, ולו רק כדי לא לפגוע בסיכוי (הקטן, נניח) שבניגוד גמור להערכותיהם הוא דווקא יועיל למאבק בסכנת הגרעין האיראני
גם בפובליציסטיקה מודרנית אין מנוס, לפעמים, משימוש במשל: נניח שבצבא כלשהו מתכננים מבצע עתיר סיכונים נגד האויב. באגף המבצעים ובמטכ"ל יש ויכוח סוער על כדאיות המבצע לנוכח הסיכונים. קצינים רבים וטובים – להלן ה'אופוזיציה' - מתנגדים בתוקף. הם שוטחים באריכות את השגותיהם, מתחננים לרדת מהרעיון, אפילו דופקים על השולחן, ובכל זאת הרמטכ"ל מחליט בניגוד לדעתם. שקלתי, התלבטתי והחלטתי, הוא מבהיר לכולם, הולכים על זה. קדימה.כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
האם יעלה על הדעת שמתנגדי המבצע ימשיכו לרטון ולהתאונן גם אחרי נפילת ההחלטה? שהאופוזיציה תכרסם במורל של הכוחות האמורים להשתתף בו על ידי החצנת פקפוקיה? מובן שלא. מרגע ההכרעה כולם מתגייסים לעזור, או לפחות לא להפריע, גם אלה שמאוד-מאוד נגד. אפילו בינם לבין עצמם הם מקווים להתבדות. איש מהם לא מייחל להגיד "אמרנו לכם". לכולם ברור שלא תצמח עכשיו כל טובה מהמשך הביקורת, רק נזק, ואחרי ככלות הכול כולם באותו מתרס – התומכים והמתנגדים.
הנמשל שקוף: אמנם בנימין נתניהו לא רמטכ"ל, המדינה אינה צבא ולאופוזיציה מותר למחות בתוקף גם אחרי שראש הממשלה החליט לנאום בקונגרס על אפה וחמתה, אבל בנקודת הזמן הזו הביקורת נגד הנאום כבר אינה ביקורת בונה, היא ביקורת הורסת. אין לה שום אפשרות להציל משהו. הרי נתניהו כבר בדרך לוושינגטון. אולי הוא עושה טעות איומה שכולנו עוד נבכה עליה, כטענת מתנגדיו, אבל כרגע אנחנו נמצאים אחרי הטלת הפור ולכן גם המתנגדים אמורים להתפלל שהם יתבדו. אסור להם לתרום תרומה כלשהי להפיכת התנגדותם לנבואה המגשימה את עצמה.
אחרי ככלות הכול, כולנו באותו מתרס. איש מאתנו לא רוצה שלאירן תהיה פצצה גרעינית. רובנו המכריע סבורים שההסכם המתגבש בין וושינגטון לטהרן הוא הסכם רע ליהודים ולמזרח התיכון. אז תתאפקו קצת, למען השם ולמען המדינה. ממילא לא תצמח לכם כל תועלת, עניינית או אלקטוראלית, מהמשך ההשתלחות בנתניהו אחרי שהוא עלה על המטוס והדלתות ננעלו.
[bigpic]
אל דאגה, הציבור כבר יודע היטב מי היה בעד ומי נגד. אין חשש שאם הרצוג, לבני, לפיד וליברמן (!) ישתקו כמה ימים, מישהו יחשוד שהם שינו את דעתם ועברו לתמוך בנאום. אנשים יבינו שמדובר בשתיקה פטריוטית. כלומר, שראשי האופוזיציה החליטו לא לחבל בסיכוי הקלוש שמשהו טוב בכל זאת ייצא מהנאום; שעכשיו הזמן לחרוק שיניים ולחזק בשתיקתם את ראש ממשלת ישראל, לא את אובמה או את טהרן.
"נתניהו הורס את מערכת היחסים עם אמריקה", התעקש הרצוג להגיד בצהרי היום. הוא גם טרח לכתוב מאמר ביקורתי לניו-יורק טיימס, ביטאון אובמה. האם האמירות ההרצוגיות הללו, בעיתוי הקריטי הזה, לא מסייעות בעצמן להרס?
ממשל אובמה רואה את חוסר הגיבוי הגורף של יו"ר האופוזיציה לנאום, מקשיב לרטוריקה המתלהמת ברוב כלי התקשורת כאן, ואומר לעצמו שיש לו גיבוי מוסרי להתעלם מהפצרות נתניהו בקונגרס נגד ההסכם עם איראן. אין סיבה שנשיא ארצות הברית יהיה צדיק יותר מהרצוג, לבני, לפיד או מאיר דגן.
בשבועות האחרונים. תועמלני כל המפלגות כמעט מדברים בהערצה על מנחם בגין. ממלכתיותו חסרת הסייגים של ראש הממשלה המנוח שובה לבבות עשרות שנים אחרי מותו. אין בכלל ספק כיצד היה נוהג במצב כזה אילו עמד בראש האופוזיציה והתנגד בכל מאודו לנאום. במצבים משבריים (כמו מבצע קדש או מבצע אנטבה) ידע בגין לכבוש את ביקורתו ואפילו לשבח את הממשלה. הרצוג, לבני ולפיד לא יודעים. הדחף הפאבלובי לתקוף את נתניהו חזק מהם. שבועיים לפני פתיחת הקלפיות הם מעדיפים את טובת מפלגתם על טובת האומה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם