"פתאום אני רואה אדם שבלעדיי היה עלול למות"
התצפיתנית רוני ג'קסון, שיחזרה את הבוקר שבו זיהתה במסכים את המחבל הראשון שיצא מהמנהרה בצוק איתן והובילה לסיכול פיגוע גדול נגד צה"ל. הערב בטקס חגיגי תקבל מאלוף פיקוד דרום תעודת הערכה
עוד כותרות ב-nrg:
- יעלון: "המערב שבע - רוצה לדחות את העימות"
- שגריר ישראל באו"ם: "והאוסקר הולך ל... איראן"
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הם היו מוכנים לצאת לפעולה שהייתה עלולה לגבות מחיר דמים גבוה – אבל סמלת רוני ג'קסון, תצפיתנית בחמ"ל המופקד על הגזרה, סיכלה את הפיגוע בערנותה ובנחישותה. את ההערכה הרשמית על תפקודה באירוע היא מקבלת בימים אלה, יחד עם שאר החיילים והקצינים שזכו לציונים לשבח בצוק איתן.
''ההישג מקבל משמעות אחרת''. ג'קסון
צילום: אופיר דוד
"באותו בוקר מישהי ביקשה ממני להחליף איתה משמרת", שחזרה השבוע ג'קסון, "עליתי לעמדה בארבע בבוקר, ביצעתי סריקה רגילה, ואחרי רבע שעה זיהיתי נקודה חמה במצלמה הטרמית. התמקדתי בה, וראיתי ראש של אדם. מיד קראתי למפקדת שלי כדי שתבוא להסתכל, כי ידעתי שאין מארבים או חיילים על הגדר, רק רכבי סיור וטנקים".
ג'קסון וחברותיה עודכנו על התרעות לפיגועים בשטח: כמה ימים קודם לכן החל צה"ל במתקפה האווירית של צוק איתן, ובפיקוד הדרום הניחו שבתגובה ינסו כוחות חמאס להכות בשטח ישראל. התצפיתניות, במצב הזה, הן כוח ההתרעה הראשון על כל חדירה מעבר לגדר.
"כשהמפקדת שלי הגיעה, הראש ירד בחזרה למטה", מספרת ג'קסון, "עדיין ראינו שיש שם משהו, אבל לא ראינו בבירור שזה אדם. הסתכלנו כמה דקות, וזה היה הזוי: הקפצנו עוד תצפיתנית כדי שתראה ותנסה להבין איתנו מה קורה, ופתאום ראינו מישהו יוצא מתוך האדמה ומתגלגל הצדה, ואז עוד אחד ועוד אחד. הבנו מיד: זו מנהרה".
במסכי החמ"ל ראו את המחבלים החמושים בכלי נשק ובטילים נגד טנקים, ומיד הקפיצו את הגזרה כולה. במקביל המשיכו לעקוב אחר המחבלים ולמנות אותם: 13 חמושים יצאו מפתח המנהרה. כוחות הצבא בשטח קיבלו הוראה להתרחק מהאזור, וכלי טיס של חיל האוויר נקרא לפעולה ופגע בחלק מהמחבלים. אחרים הצליחו להיכנס בחזרה לתוך המנהרה ונמלטו.
ג'קסון: "רעדתי כל האירוע מרוב אדרנלין"
לפני כשבועיים החל הרמטכ"ל היוצא רא"ל בני גנץ להעניק עיטורים ולהוקיר עשרות חיילים וחיילות שפעלו מעבר למצופה מהם במהלך המבצע הצבאי בקיץ האחרון, והערב תקבל ג'קסון מאלוף פיקוד דרום מכתב הערכה על תפקודה היעיל באותו הבוקר.
ג'קסון, שבעוד חודשיים תסיים את שירותה הסדיר ותעבור לשירות קבע בן כמה חודשים, גדלה ביישוב הדתי כוכב השחר שבחבל בנימין, והיא הצעירה מבין שמונה אחים. לפני 11 שנים נפטרה אמה רחל ממחלת הסרטן. אביה דוד נישא בשנית, כעבור שלוש שנים ועבר להתגורר באיתמר בשומרון.
פתח הכניסה למנהרה
לפני שהתגייסה יצאה רוני בשאלה, ואת חופשות סוף השבוע היא מבלה בכוכב השחר, ביחידת דיור הסמוכה לבית שבו גדלה, שם גרה אחת מאחיותיה. על שירות צבאי לא חשבה כשהייתה נערה, ורק במהלך הלימודים במכינה הקדם-צבאית "תל תאומים" שבעמק בית שאן החליטה שהיא מוותרת על הצהרת הדת. "לא ממש הכרתי תפקידים אחרים לבנות, ומבחינתי הצבא נועד ללוחמים", היא אומרת, "חשבתי שזה לא מתאים, גם אם אני דתייה וגם אם לא. אבל אז ראש המכינה אמר לנו בשיעור ש-82 אחוזים מהתפקידים בצבא מיועדים גם לבנות, והבנתי שיש הרבה אפשרויות לתרום".
במשך שמונה חודשים מתום לימודיה במכינה פעלה ג'קסון מול רשויות הצבא לבטל את הצהרת הדת. "קיבלתי את הבשורה שאני הולכת להיות תצפיתנית", היא נזכרת, "זה לא מה שרציתי לעשות, אבל בסופו של דבר אני שמחה. שבועיים לפני ששיבצו אותי, קיבלה חברה שלי הודעה שהיא הולכת להיות תצפיתנית וממש בכתה, אז מיד חשבתי שזה משהו לא טוב. לא מכירים מספיק את התפקיד. הוא חשוב, לא משעמם בכלל. החמ"ל הוא כמו משפחה, ולומדים לעבור את זה בכיף".
אחרי שסיכלה את הפיגוע והבינה את שאירע, עזבה ג'קסון את החמ"ל בניסיון לנקות קצת את הראש. "אני זוכרת שפשוט רעדתי כל האירוע מרוב אדרנלין", היא אומרת, "אני רואה מחבלים שבאו להרוג את הכוחות, ובשביל זה אנחנו פה. תוך כדי האירוע הבנו את גודל המזל שהיה כאן".
לאחותה היא הספיקה לשלוח הודעה אחת, ובה עדכנה כי מה שמשודר בחדשות קשור אליה. אחר כך החלו לזרום לחמ"ל מפקדים בכירים מכל הגזרה, שכולם רצו לצפות בהקלטת האירוע ולשמוע ממקור ראשון את רוני עצמה. עד היום היא נבוכה כשמציגים אותה כמי שזיהתה את חוליית המחבלים. "כולם הגיעו לראות את ההקלטה, לשמוע מה היה ולהגיד כל הכבוד", היא אומרת, "כל שנייה קראו לי לחזור, אבל אני רציתי לצאת קצת, כי הייתי צריכה לעכל את מה שהיה. סיכלנו פיגוע ענק. באותה מידה הם היו יכולים לרוץ ליישובים. אי אפשר לתפוס בכלל את סדרי הגודל של מה שהיה יכול לקרות".
געגוע לאמא: "הייתה מתביישת בפרסום"
בבוקר שלאחר שהחל התמרון הקרקעי במבצע, פגשה ג'קסון איש מילואים שהיה בסיור שהמחבלים תכננו ככל הנראה לפגוע בו. "יומיים אחרי האירוע ישבתי בחוץ ליד החמ"ל, ורכבי סיורים באו לתדלק", היא מספרת, "מישהו יצא מהחמ"ל ושאל אותי: את רוני? אמרתי לו שכן. אז הוא שאל אם אני 'ישבתי' על האירוע של סופה, ואמר שהוא רוצה להגיד לי תודה רבה.
סרטון חדירת המחבלים שפרסם דו"צ
"עד אז, עד שהוא דיבר איתי, לא הבנתי כמה קרובים הם היו. המחבלים היו רק כמה קילומטרים משם, עניין של כמה דקות. הוא אמר לי: 'פשוט הצלת את כל הסיור שלנו, כולנו חיים היום. תודה שהצלת לנו את החיים, והנשים והילדים שלנו גם כן מודים לך'. זה היה מרגש. פתאום אני רואה מול העיניים אדם שבלעדיי היה עלול למות, וההישג מקבל משמעות אחרת".
ההודעה על מכתב ההערכה שתקבל מאלוף פיקוד הדרום תפסה את ג'קסון באוטובוס, בדרכה לבסיס. מפקד הגדוד, סא"ל תומר ארזי, צלצל אליה ובישר לה שהוחלט להוקיר את התנהלותה. "הוא אמר שהמליצו שאקבל ציון לשבח, ושהוחלט שאקבל מכתב הערכה. שלחתי הודעה לאחותי, והיא בדיוק הייתה בבית חולים עם הבת שלה, ואחר כך אחות אחרת שלי שלחה בקבוצת הווטאספ המשפחתית את התמונה של ההודעה על מכתב ההערכה שמופיעה באינטרנט (באתר הגבורה המרכז את הציונים לשבח בצה"ל - י"ע). במשפחה מתרגשים, ומבינים שזה משהו גדול. כולם שלחו הודעות והתקשרו להגיד לי 'כל הכבוד'".
הנוסח הרשמי שהופץ מטעם דובר צה"ל על מעשיה של ג'קסון עורר מהומה ציבורית גדולה, אחרי שנכתב על כמה מהנשים שזכו בתעודות הערכה כי "לא איבדו את עשתונותיהן" - בניגוד לחיילים הגברים, שעליהם לא נכתב תיאור כזה. בסופו של דבר הוחלט לשנות את התיאור הבעייתי. "לא שמתי לב לניסוח עד שהתחילו לדבר עליו", אומרת ג'קסון, שלא נפגעה או נעלבה מהתיאור, "נראה לי שהגיוני לכתוב ככה, כי העבודה שלנו היא לא לאבד את העשתונות ולהעביר דיווחים. אנחנו לא לוחמות עם נשק בשטח, ולכן זה מתאר את מה שקרה באירוע עצמו. אם שינו את הניסוח זה מעולה, אבל זה לא הפריע לי בכלל. זו העבודה שלנו, ואין בתיאור שום דבר פוגעני".
כמוה מחכים הערב גם בני המשפחה לטקס ההוקרה החגיגי במעמד אלוף פיקוד הדרום, אלא שבקהל תחסר לה אמה, רחל ז"ל. אילו הייתה בחיים, אומרת רוני, המעמד היה מרגש אותה, "אבל היא הייתה מתביישת בפרסום". הגעגוע לאמה מלווה אותה, היא אומרת, "בהרבה רגעים בחיים, לאו דווקא ברגעים כאלה. זה יכול להיות בדברים הכי קטנים - לשתות קפה בבוקר ולהיזכר בה. מן הסתם, תמיד היא איתי".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם