ספיד דייט עם סתיו שפיר: חתונה לא יצאה מזה
אדם נשוי, מה יש לו בחייו? אז הוא יוצא לערב ספיד־דייט עם חברי המחנה הציוני. היה מעניין, אבל בסוף התעייפתי לשמוע ש'כל הכסף נמצא בין יצהר לאיתמר'
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
חבר: אחי, סידרתי לך דייט. יותם: שמע, אני לא יודע איך לספר לך, אבל יש לי מישהי. קוראים לה שירן, נחמדה דווקא. חבר: אני יודע, אידיוט. לא דייט כזה. מה אתה עושה בערב? יותם: אני אצל שירן. התחתנו, אז החלטנו לעבור לגור יחד. חבר: מצחיק. הקיצר, היום בשבע בערב יש אירוע ספיד־דייט של "המחנה הציוני". נראה לי תפור עליך. יותם: אני מעדיף לסרק נמר, או לחילופין לשוחח עם לפת. חבר: נו, אל תהיה נודניק. לך, שמע דעה אחרת, ובלי קשר - זה אחלה חומר לטור שלך. יותם: אתה הולך? חבר: יאללה, שיהיה. ניפגש שם.
מרגש. אחרי חמש שנים עם אותה בחורה, סוף־סוף יש לי דייט. אמנם עם חברי כנסת, ככה שאין באמת חשש לרומן, אבל בכל זאת: דייט. בשש וחצי יצאתי מהעבודה לכיוון ביתי הקט, נרגש לרגל המאורע. התקלחתי, התבשמתי, התכתבתי (עם שירן. בכל זאת, דייט, צריך אישור), ויצאתי לדרך.
לאחר עשר דקות הליכה הודיע לי החבר, שאת שמו אשמור במערכת לצורכי נקמה, שהוא נאלץ לבטל עקב סיבה כלשהי שאותה כבר לא שמעתי. אחרי שצעקתי עליו שקלתי לסוב על עקבותיי, אבל אמרתי לעצמי שכבר יצאתי, והכיור מלא כלים, אז למה לא להמשיך בעצם.
בכניסה לבר הדיזי פרישדון המתינו 30 איש לתחילת האירוע. רגע לפני שאנו צוללים לעניין עצמו, הסבר קצת לגבי המושג "ספיד־דייט". באירוע מהסוג הזה, מספר מסוים של גברים נפגש עם מספר מסוים של נשים למספר מסוים של דייטים מביכים ובלתי נסבלים. כל "דייט" נמשך כמה דקות, ובהישמע הגונג (לא באמת גונג, יותר בכיוון של איזה נודניק שצועק במיקרופון שנגמר הזמן), מתקדמים לדייט הבא.
בחזרה לבר. כדי להפחית קצת את המבוכה, הזמנתי לעצמי מיד כוס בירה. 32 שקל. מסקנה ראשונה: מפלגה שתסכים להוריד את מחירי הבירה - אני מוכן לנסוע איתה גם לסופ"ש ברודוס. הספיד־דייט עדיין לא החל, אז ניצלתי את הזמן כדי להסתובב קצת בין האנשים שהחלו למלא את המקום. הדיונים בחלל נעו בעיקר סביב השאלה האם ביבי גרוע בתחום הביטחוני יותר מאשר בתחום הכלכלי, או שהוא גרוע בתחום הכלכלי הרבה יותר מאשר בתחום הביטחוני.
ואז האירוע מתחיל, לא לפני שמסבירים לנו שנזכה ל־3 דקות מול כל חבר כנסת. יש המון דברים שאפשר להספיק בשלוש דקות: 1. לשים פופקורן במיקרו, לבדוק ארבע פעמים אם הוא מוכן, לשרוף אותו בכל זאת. 2. לנסות לצאת מתפריט ה־VOD של הוט. 3. להבין ששגית בהחלטה לצרף את אלי אוחנה לרשימת המועמדים לכנסת. 4. לאבד את אשתך בחנות של זארה ולשלם על זה. 5. לאחוז מקל משני קצותיו. זה אפשרי, נשבע לכם. 6. להעלות תמונה של סטייק לפייסבוק ולקבל 275,982 הודעות נאצה מטבעונים.
דברים שאי אפשר להספיק בשלוש דקות: לנהל שיחה עמוקה עם מועמד לכנסת. שלוש דקות זה ממש לא מספיק.
אני מובל אחר כבוד על ידי נציג חביב מטעם המארגנים, והוא מושיב אותי מול אלדד יניב. אני מתיישב מובך ומתחיל להריץ בראשי את עשרות הסטטוסים שכתבתי נגד האיש. יניב לא הצליח לקנות אותי עם סיפור ה"באתי לעשות תיקון" שלו. מבחינתי, תיקונים עושים מחוץ לזירת הפשע (המוסרי, המוסרי).
אני מציג את עצמי כאיש ימין שבא לשמוע למה הוא טועה, ויניב מיד מסביר לי שהמושגים ימין ושמאל כבר לא קיימים מבחינתו. אני שומע את זה לא מעט בשנים האחרונות, אבל איכשהו הדיון תמיד מגיע לכמה שקלים מקבל חתול ביצהר לעומת חמוס ברעננה.
אני מספר לאלדד על השגותיי בנושא ה"תיקון" שלו, והוא מספר לי על כל הדברים שהוא עושה בהתנדבות במהלך השנים האחרונות. הוא מרבה לדבר על שחיתות וקשרי הון־שלטון, אבל כשאני שואל אותו האם לדעתו ביבי מושחת, הוא עונה לי: "ביבי נהנתן גדול". אני מנסה לפתוח דיון על ההבדל בין נהנתנות לשחיתות, אבל הנודניק עם המיקרופון מודיע שהזמן נגמר. אני מושיט לעברו של יניב יד, אומר לו תודה, ומתקדם לשולחן הבא.
בשולחן הבא ישבה האישה והאישה, גברת מרב מיכאלי. אני מתקדם לעבר השולחן שלה, אך במחטף השמור לחוק ההסדרים מקדימים אותי שני חצופים וחוטפים ממני את הגברת. אני שוקל לפתוח איתם בעימות, אבל מדמיין בראשי את הכותרת ב־ynet: "פעיל ימין קיצוני תקף שני פעילי שלום בלב תל־אביב".
אני מוותר וממשיך לשולחן הבא, שם מחכה לי כבר הגברת רויטל סוויד. אני מתיישב מולה, מוקסם קלות מיופייה (תנוחו, שירן מרשה לי להיות מוקסם. נכון, מאמי? מה זאת אומרת לא? בקיצור, קבלו ביטול. לא מוקסם). האמת, מאוד נחמדה, הגברת. מדברת איתי תכל'ס, מסתכלת לי בעיניים ושואלת אותי: "אתה באמת יכול להגיד לי שאתה מאושר?" אני מסתכל עליה ואומר לה שבעיקרון דווקא די סבבה לי, מה שקצת דופק לה את הנאום.
היא אומרת לי שאני "עוד צעיר וחכה שתתחתן ויהיו לך ילדים", אני מספר לה שאני "נשוי כבר כמה שנים" והיא מעמידה פני מופתעת ואומרת שאני נראה ממש צעיר בשביל נישואים. טקטיקה מצוינת, אגב. אני מתכוון לשאול אותה כמה צעיר אני נראה - אבל שוב הנודניק עם המיקרופון קוטע אותי.
צר לי לאכזב אתכם, ידידיי: בשלוש הדקות שהיו לי איתו, יוסי יונה התגלה כאחלה גבר. גם אני סולד מחלק מהדברים שצוטטו בשמו, ואני לא מסכים עם שום מילה כמעט בדברים שהוא אומר בנוגע להסדר המדיני (שאלתי אותו עם מי אנחנו בדיוק יכולים לעשות שלום בעזה, הוא ענה לי שצריך לחזק את המתונים שם. עניתי לו שאני לא חושב שנשארו כאלה). אבל ברמת השיח, יונה הוא לגמרי מישהו שהייתי יושב איתו על בירה ליותר משלוש דקות. נודניק, מיקרופון, הלאה.
סתיו שפיר כיהנה כמלכת האירוע. לא ניתן לי התענוג לשבת מולה לבד, ליד השולחן שלה, כי צורפתי לזוג צעיר ונחמד. הבעיה הייתה שהגברת בזוג לא דיברה מילה בעברית, מה שדרש ממני לשאול את שפיר שאלות עם מילים מסובכות באנגלית (איך לעזאזל אומרים "ועדת הכספים"?). שאלתי את שפיר, שהיא בעיניי המקבילה הג'ינג'ית של מירי רגב, האם לדעתה חברים שלי מכפר־אדומים מקבלים יותר כסף מהמדינה מאשר תושב רעננה.
היא ענתה לי שתלמיד בעתניאל מקבל יותר מתלמיד בחדרה. זכותה, זו האג'נדה שלה, והיא עשתה ממנה יופי של הון פוליטי.
עם כל הכבוד ליואל חסון ואראל מרגלית, אני את שלי השגתי. אם נשים את הדעות בצד לרגע, האמת היא שהתרשמתי לטובה. קצת התאכזבתי אמנם שלא זכיתי לדייט עם הזוג המלכותי ציפי ובוז'י, אבל בהחלט הסתפקתי במה שניתן לי. ואם יותר לי, ויותר לי, שאפו למחנה הציוני על אחלה אירוע. לא באמת שיניתי את דעתי הפוליטית, אבל יש משהו בשיחה אחד־על־אחד שמצליח לגשר קצת על תהומות השנאה שפוערת המקלדת.
בדרך החוצה מהאירוע הבנתי מאחד מבעלי המקום שבקרוב צפויים ערבים דומים עם חברי מפלגות נוספות. ולי רק נותר להצטער, באמת להצטער, על כך שיש חבר כנסת אחד, יחיד ומיוחד, שכבר לא יצא לי לעולם לשבת איתו על כוס בירה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם