מורשת אורי אורבך: "קודם כל תהיה בן אדם"
נגיש, משפיע, מוכשר ובעיקר אנושי. אורי אורבך היה איש חינוך עד אחרון ימיו. בדרך הוא לימד רבים מאיתנו להביט על הזולת ב"עין טובה"
"זיכרון יהודה"
נותן סוכרייה
לכל ילד וילדה
אומרים שהיה לו בן
שמת במלחמה,
וכשהוא רואה ילדים שמחים
זה מביא לו נחמה.
כל פעם שאני אומר לו תודה
אני חושב על הבן שלו, יהודה
(מתוך 'אולי בשבת יזרקו סוכריות', מאת אורי אורבך)
השיר הקטן והמתוק הזה, הדקירה הקטנה בלב, הוא דוגמה קטנה ומופלאה לצורה שבה אפשר להכניס כל כך הרבה רגש ועדינות מנושא כל כך טעון לתוך עמוד אחד של ספר שירים לילדים. וזה עוד נראה פשוט. ככה זה כשמיסודך אתה איש חינוך.
"תדע לך", אמר פעם אורי אורבך בעוד אחת מההתייעצויות שעשיתי איתו בטלפון, "היה לי הכי כיף בימים שערכתי וכתבתי לילדים. כשאתה כותב טורים רציניים צריך להיזהר, להיות רציני עם פרצוף כזה. אבל רק כשאתה כותב לילדים אתה יכול להתפרע באמת. הם יבינו אותך יותר מכולם".
בשיחה אחרת איתו רציתי עזרה טכנית הקשורה לעבודה בכלי תקשורת מסוים. מה כדאי לכתוב להוא ולהיא, שאלתי. הוא ענה לי תשובה שמאוחר יותר גיליתי שהוא נתן באותו הנוסח בדיוק גם לעוד כמה אחרים שפגשתי וגם זכו להתייעץ איתו: "עין טובה". ענה. ככה. זהו. שתקתי אז הוא המשיך. "תהיה נחמד לכולם, תסתכל על הדברים הטובים אצלם". כעסתי קצת (עד כמה שאפשר, אם בכלל, לכעוס על אורי), אני צריך טיפ של אלופים בהתמודדות על תפקיד, לא משפט מפעולה של בני עקיבא. אבל מה זה קשור לעבודה הזאת? הקשיתי, "אה, זה לא רק לשם. זה להכול. עין טובה. תזכור".
זו לא האבקה או מכון מפואר.
החיוך, המבט - זה העיקר.
ותשומת הלב ויחס מעט,
אהבת הזולת, הליטוף, המבט.
אם בזה תשתמשו בטוב טעם ודעת,
חלום רע לא יבוא, לא דרקון ומרשעת.
אם תראו את הכל בפשטות וביושר,
תתקנו לעצמכם כל חלום באושר.
ועל כן, כעת, תסתדרו בעצמכם,
ומי ייתן ויתגשמו כל חלומותיכם.
(מתוך 'מתקן החלומות', מאת אורי אורבך)
עד כמה הוא היה נגיש לכולם? "אני מוצא את עצמי בחתונות עומד שעה ליד הבופה ומתווכח עם אנשים נחמדים שאני לא מכיר שעצרו להגיד לי שלא טוב שבכנסת עושים ככה, וכן טוב שעושים ככה ומסביר להם עד שהם מבינים או שהם לא". כמעט תמיד עונה לכל טלפון, מחזיר מסרונים, חבר בקבוצות ווטסאפ כדי להמשיך לכתוב חידודים ובדיחות, מחזיר מיילים ותשובות מייעצות לכל נער, קשיש וילדה, מתקשר לכל אחד ואחת פתאום באמצע החיים "סתם, לדרוש לשלומך".
עד כמה הוא היה משפיע? באופן אישי אורי היה מהבודדים בחיים הפרטיים שלי שהיו יכולים לשנות ברגע אחד את כל מה שחשבתי על נושא מסוים רק כי התברר לי שהם חושבים הפוך. אחד מאלו שהיה לי ברור שאם הם חושבים ככה, כנראה שיש סיבה מאוד מאוד טובה לזה. אם התמזל מזלי הוא גם היה כותב ומבאר את זה בשניים-שלושה משפטים מתומצתים ושנונים (כשלכל אחד אחר היו דרושות כחמש מאות מילה וצפונה) ופתאום הייתי מתחיל להרגיש קצת טמבל. איך לא הבנתי את זה קודם. פדיחות שבכלל חשבתי אחרת.
אה, והוא גם ככל הנראה אחר מהאנשים השנונים והמוכשרים ביותר שהיו פה. באופן גורף. לו היה בוחר להמשיך כעיתונאי, ללא ספק היה עורך כיום כלי תקשורת מוביל כלשהו כשהוא פורץ (כרגיל) עוד תקרת זכוכית לציבור עצום שרגיל להתלונן. לו היה מחליט להמשיך עם הכתיבה לילדים, ספריו היו מונחים בעתיד הלא רחוק לצד יצירות של לוין קיפניס ושורות משיריו היו מודבקות על בריסטולים תלויים בגני ילדים. לו היה מחליט סתם לעשות לביתו, היה מקבל בשלב כלשהו עיטור מנשיא חולף על הישגיו בתחום ההוראה והחינוך. כן, עד כדי כך.
לראות אותו במוצ"ש משלח טור מושחז ומחויך למערכת כשעל הדרך הוא גם מברר מה מכבי פתח תקווה עשתה בשבת. לזכור שכמעט תמיד היה לו חיוך ממזרי מתחת לשפם. לדעת שפתאום הוא כבר לא יהיה אזרח ותיק.
שיחקתי כדורגל
עם השכנים
כולם חוץ ממני,
היו חילונים.
כולנו יחד!
עם ישראל!
מאחד לשני
הכדור מתגלגל.
ורק כשחטפתי גול
הם התחילו לכעוס
ואמרו: "הפסדנו
רק בגלל הדוס"
==
לזכר אורי אורבך, מורי ורבי, ת.נ.צ.ב.ה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם