מספר 2 ב'עלה ירוק': אשלם מחיר, אמשיך להיאבק
לד"ר ברקת שיף־קרן, מומחית לטיפול בכאב, יש היסטוריה ארוכה של מלחמות למען הרחבת השימוש בקנאביס רפואי. היא מתכוונת להמשיך את המאבק בכנסת
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
המפלגה שנחשבה לקוריוז בכל מערכות הבחירות, ושמעולם לא הצליחה לעבור את אחוז החסימה, היא סביבת העבודה החדשה של ד"ר ברקת שיף־קרן (61), מבכירות הרופאים בארץ בתחום ההרדמה והטיפול בכאב. כבר שנים ששיף־קרן נאבקת על זכותם של חולים לקבל קנאביס לצורך שיכוך כאבים, מתעמתת עם אנשי מערכת הבריאות בנושא, ובשנה שעברה אף זומנה לבירור על רקע מתן המלצות רבות לשימוש בקנאביס. היא משמיעה את דעותיה בנושא מעל כל במה אפשרית, ועכשיו היא מקווה לעשות זאת מן הכנסת.
לפני כחודש קיבלה שיף־קרן פנייה מיו"ר עלה ירוק, אורן ליבוביץ', שהציע לה להצטרף למפלגה. לא הרתיע אותה הדימוי של "מפלגת הסטלנים", וגם לא העובדה שהיא יכולה להיות אמא של חלק מהמתמודדים לצדה ברשימה. "כשחולה שלי לא מקבל אישור לקנאביס, אני בוכה ביחד איתו", היא אומרת.
"אילו היית חולָה שמנסה קנאביס ומגלה שזה הדבר היחיד שמקל על הכאבים שלך, כמה היית מוכנה להילחם כדי לקבל אותו? החולים משתוללים כדי להשיג מרשם, ואז הם מקבלים תווית של משוגעים, ולי אומרים: מה את חוברת למשוגע הזה? אני מבינה מהיכן מגיע השיגעון. החולה רוצה בצדק את מה שעושה לו טוב, שמוריד ממנו את הכאב. וכדי למגר את הכאב הזה אני מוכנה לוותר על הרבה מאוד, ולרוץ לכנסת".
אל מרפאות הכאב, כמו זו שניהלה שיף־קרן עד לא מכבר, מגיעים אנשים הסובלים מכאבים שלא נמצא להם פתרון אצל הרופאים המטפלים - בין השאר כאבי ראש, כאבי פרקים וכאבי גב. "אלה חולים שכבר ביקרו אצל כמה אורתופדים, עברו ניתוחי גב, והבעיה הפיזית נפתרה אך הכאב נמשך", מסבירה שיף־קרן. "לאורתופד אין מענה במקרים כאלה, אבל החולה חייב לפתור את בעיית הכאב. הכאב משתלט על החיים ומכתיב מתי תאכלי, מתי תישני ומתי תוכלי לצאת לבלות, אם בכלל. אנשים מגיעים אליי עם כאבים שאנחנו לא תמיד יודעים את הגורם להם, כמו מיגרנה, למשל, אבל הם משבשים את החיים".
לפני כ־12 שנה נחשפה שיף־קרן לקנאביס הרפואי, כשטיפלה בבחור צעיר שנפצע בתאונת דרכים באוסטרליה, וסבל מכאבים חזקים בעורף. הוא סיפר לה שרק עישון קנאביס עוזר לו להפיג את הכאב. "הייתי מנוסה כרופאה, וידעתי שכשחולה אומר לי שמשהו עוזר לו, צריך לזרום איתו. פניתי למשרד הבריאות וביקשתי שיעזרו לו לקבל אישור לצריכת קנאביס. אמא שלו כעסה מאוד ואמרה: 'בסדר, זה מה שברקת אמרה? עכשיו נלך לרופאים אחרים'. הבחור עבר עוד שני ניתוחי גב והשתלת אלקטרודה, טובי הרופאים טיפלו בו, אבל גם אחרי הסבב הזה הוא בא ואמר לי שרק עישון הקנאביס עוזר בהפגת הכאבים".
הקנאביס, שבמחצית הראשונה של המאה ה־20 הוצא אל מחוץ לחוק במרבית המדינות, שימש בעבר רכיב בתרופות רבות. מתחילת המאה ה־21 שוב חלה עלייה דרסטית בצריכתו, וכן במספר המשתמשים בו כתרופה. בישראל יש כיום כ־20 אלף חולים שקיבלו רישיון לשימוש בקנאביס, ולפי התחזיות עד שנת 2018 יגיע מספרם לכ־40 אלף. את הקנאביס אפשר לצרוך בבליעה, בעישון או באידוי, והוא פופולרי במיוחד בקרב חולי סרטן, וכן בקרב הסובלים ממחלות אחרות שמתאפיינות בכאבים כרוניים ללא תסמינים גופניים ברורים. פיברומיאלגיה למשל, אומרת שיף־קרן, היא מחלה שכיחה שאין שום ממצא אובייקטיבי שיאשש את קיומה אצל חולה מסוים, מלבד הסימפטום של הכאב עצמו.
בשנים האחרונות החלו יותר ויותר חולים לפנות למשרד הבריאות כדי לקבל אישורים לצריכת קנאביס, ודחייה של בקשות כאלה הובילה לעתים לעתירה לבג"ץ. קרן־שיף מצאה עצמה מתעמתת שוב ושוב עם משרד הבריאות כדי לקבל אישורים עבור מטופליה. "אני רופאה מן השורה באיכילוב, לא מנהלת מחלקה ולא מתווה מדיניות. ההפך, מכתיבים לי מדיניות", היא אומרת. "למרות שאני ותיקת הרופאים בארץ בתחום הכאב, יש אנשים שמכתיבים לי מה לעשות. זה לא בהכרח מתאים למה שאני חושבת ולמה שהניסיון שלי מלמד אותי, וזו אחת הסיבות לכך שהחלטתי לנסות להשפיע דרך הפוליטיקה. אני בשלב בחיים שבו אני יכולה לקחת לעצמי את החירות להגיד: כאן מתנהל משהו לא נכון באופן גורף".
כשצריך, שיף־קרן לא מהססת לשלוף ציפורנים. "אני נלחמת מול משרד הבריאות, ובדרך כלל מנצחת", היא מעידה על עצמה. "אני לא בוחלת בשום דבר. אומרים עליי שאני מדברת לא יפה, אבל אני נלחמת בשביל כל חולה וחולה. לא פעם כותבים לי ממשרד הבריאות שאני חוצפנית, ושאני לא אגיד להם מה לעשות. מי הם שיגידו לי שאני חוצפנית? אני כן יודעת מה נכון, כי כאב הוא המקצוע שלי. למדתי בארץ, השתלמתי בארצות הברית, אני עוסקת בזה שלושים שנה ואני זו שצריכה להגיד להם מה לעשות".
מבין שלושים הרופאים הישראלים המורשים להעניק מרשמים לקנאביס, את נחשבת לשיאנית ההיתרים. אולי היד שלך קלה מדי על ההדק?
"אני אוהבת את ההגדרה הזאת", היא עונה בגאווה. "קנאביס עוזר להמון חולים. יש לכך סימוכין מדעיים, אני לא ממציאה כלום. למדתי רפואה כדי לסייע לבני אדם, וזה מה שאני עושה". שיף־קרן אמנם מסתמכת על ניסיונה הרב ועל מחקרים בתחום, אולם יש לציין שלא מעט רופאים וחוקרים חולקים עליה.
החברה הישראלית לטיפול בהתמכרויות ("אילסם") פרסמה לפני כשבועיים נייר עמדה שלפיו השימוש בקנאביס רפואי עלול להיות הרה אסון. על המסמך הזה חתום ד"ר יהודה ברוך, לשעבר מנהל בית החולים הפסיכיאטרי אברבנאל, ומי שניהל את תחום הקנאביס הרפואי במשרד הבריאות במשך כמה שנים. "לפי הספרות המדעית הקיימת", נכתב בנייר העמדה, "מריחואנה, חשיש ודומיהם עלולים להשפיע לרעה על הבריאות הנפשית של הצורכים אותם עד כדי התפרצות של הפרעות נפשיות שונות".
לשיטתם של הרופאים באילסם, השימוש בקנאביס כרוך בסכנות כמו התפרצות של סכיזופרניה ומצבים פסיכוטיים נוספים, פגיעה ביכולת הקוגניטיבית והחמרה של בעיות נפשיות קיימות כמו דיכאון או חרדה. "נראה שברמת האוכלוסייה הכללית, הנזק הפוטנציאלי מצריכת חומרים אלה גדול ברוב המקרים מהתועלת הפוטנציאלית", כתבו הרופאים.
"על קובעי המדיניות, המטפלים והציבור הרחב להיות ערים למשוואה זו. אנו סבורים שדיווחים סובייקטיביים אינם יכולים להישקל אל מול ראיות מדעיות, עד שייבדקו באמצעים מחקריים כדי לאמת או להפריך אותם". הרופאים באילסם מסכימים שיש לבדוק את השפעת החומרים על חולים הסובלים ממחלות קשות וחשוכות מרפא ושמצבם לא השתפר בעזרת הטיפולים המקובלים, ושיש לתמוך בהרחבת המחקר בנושא. עם זאת, הם סבורים שבמקרים אחרים לא צריך לתת רישיונות לשימוש בקנאביס רפואי.
שיף־קרן, אלמנה ואם לשלושה, מגיע לראיון עם קסדת אופנוע בידה - לא בדיוק כלי רכב החביב על בנות שישים פלוס. היא נולדה וגדלה בתל־אביב לא הרחק מגן החיות העירוני, לימים גן העיר. אביה הוא העיתונאי מידד שיף, כתב ועורך ב"הארץ" וממייסדי המגזין "העולם הזה" ז"ל. ממנו, היא אומרת, ירשה את הנטייה לנון־קונפורמיזם. "אבא היה טיפוס שתמיד חשב ההפך – אם מישהו אמר לבן, הוא אמר שחור. אף פעם לא היסס להביע את דעתו".
כשסיימה את בית הספר היסודי בחרה ללמוד בתיכון מקצועי, במגמת מכונות. "רציתי להיות עצמאית", נזכרת שיף־קרן. "הייתי אחת משלוש בנות בכיתה של בנים. עם הזמן שתי האחרות פרשו, ואני נותרתי אחרונה". בצבא שירתה כמש"קית סעד, ואת השמירות בקריה בילתה עם חברה בשם ריקי. אותה חברה סיפרה על חלומה להיות רופאה, ואף שכנעה אותה לבוא איתה לבחינות הקבלה ללימודי רפואה באוניברסיטת תל־אביב. בסופו של דבר, כמו שקורה לא פעם, ריקי לא התקבלה ושיף־קרן דווקא כן.
כשהגיע הזמן לבחור התמחות, בחרה בהרדמה. "זה נראה לי כמו התחום שהכי עוזר לחולים", היא אומרת. "מתחילת ההתמחות, החברים שלי אמרו לי: את מתמחה בהרדמה, אבל מה שמעניין אותך הוא הכאב. וזה נכון. אני אוהבת את תחום הכאב עד היום: ההרדמה היא טכנית, אבל תחום הכאב מפגיש אותך פרונטלית עם החולה. זה גם תחום שמשלב בין גוף לנפש, כי החולה נשלט על ידי תסמונות שממררות את חייו, וזה יוצר בעיות נפשיות.
"היום יש מודעות לכך שהפרוצדורה הטכנית חשובה פחות, והחלק הפסיכולוגי־סוציאלי חשוב יותר. בהרבה מקרים קל לנתח, לתת זריקה או לרשום תרופה, ולטפל במה שאנחנו חושבים שהוא מקור הכאב. לזה חונכנו בבית הספר לרפואה. אבל כשהתרופות לא עוזרות, ואפילו לפני כן, אנחנו צריכים לחשוב מה עוד אפשר לתת כדי שהחולה לא יצטרך את כל הטיפולים האלו".
בעבר פורסם במוסף הזה תחקיר שהראה כמה קל לזייף כאב כדי לזכות באישור לקנאביס. את מזהה כשמשקרים לך?
"אני מזהה, ונעלבת נורא. כשבא בחור שרוצה קנאביס בשביל הכיף, ומספר לי שקרים, זה מעליב".
מה את עושה במקרים כאלה?
"אני אומרת: אדוני, הכאבים שלך לא קשים כל כך, אז תתכבד ותטפל בעצמך באקמול ובאופטלגין. הנקודה היא שאני לא רוצה לעמוד במצב הזה. אני רוצה שתהיה לכולם אפשרות להשתמש בקנאביס גם בלעדיי. מקרים כאלה מבזבזים לי את הזמן. אני יכולה לעזור לאנשים, אבל נאלצת להיות השוער בשער".
שיף־קרן עצמה חלתה בסרטן לפני כמה שנים, ועברה כריתת שד. אז היא גם התנסתה בשימוש בקנאביס, ולדבריה לא הצליחה להבין על מה המהומה. "ההשפעה של זה על כל אדם היא כנראה שונה. אותי זה בעיקר הרדים. אבל באותה תקופה מכרו משחת קנאביס, והיא דווקא כן הרגיעה מאוד את אזור ההקרנות בגוף שלי".
דברים שרואים ממיטת החולה לא רואים מכאן?
"אמא שלי נפטרה מסרטן, בעלי נפטר מסרטן, אני חליתי בסרטן. מחלות הן חלק מהחיים של כולנו. אני אומרת לסטודנטים שלי: אתם יושבים בצד שלי, אבל גם אתם יכולים להיות מבקשי התמיכה. גם אתם עלולים להיות במצב קשה ולעמוד בתור. כולנו בני אדם הבנויים מאותו חומר מתכלה, וזה מה שנגזר עלינו".
בביצת הקנאביס המקומית מבוססים אינטרסים רבים וגורמים המושכים לכיוונים שונים – חברות התרופות, משרד הבריאות, משרד החקלאות, ועדות בכנסת ומגדלי הקנאביס. רבים דורשים ממשרד הבריאות להקל במתן הרישיונות לשימוש בקנאביס רפואי, וחלקים רחבים בחברה מצפים מהפוליטיקאים לפתוח בהליך לגליזציה כולל, בדומה למתרחש במדינות רבות בעולם. הוויכוח מתלהט והולך, ולאורך כל הדרך מנהלת שיף־קרן יחסי אהבה־שנאה עם הממסד שהיא חלק ממנו.
בשיא המערכה הזו זומנה הרופאה הבכירה לבירור אצל מנכ"ל משרד הבריאות דאז, ד"ר רוני גמזו, בנוגע למספר האישורים הרב מדי, לכאורה, שניפקה לקנאביס. כשנכנסה שרת הבריאות החדשה יעל גרמן לתפקידה, ביקשה שיף־קרן להיפגש איתה. הפגישה אכן יצאה אל הפועל בתוך שבועות אחדים. שיף־קרן הסבירה לשרה את עמדתה, וגרמן הבטיחה להזמין אותה ל"שולחן עגול" שתנהל בכנסת בנושא השימוש בקנאביס. "אבל כשהיא קיימה את השולחן העגול, היא לא הזמינה אותי", אומרת שיף־קרן. "שמעתי על זה באותו יום והתקשרתי אליה. בשיחה היא טענה ששכחה, אבל אני יודעת שהיא חוששת לתת לי במה".
ממה נובעת ההתנגדות של משרד הבריאות להרחבת השימוש בקנאביס?
"יושבים שם רופאים שלא חקרו את התחום ולא מבינים אותו, רופאים שאין להם מגע עם חולים. ברגע שאתה מסתכל על הכול מלמעלה, אתה לא רואה את הפרטים הקטנים. אתה מטאטא יחד עם הלכלוך גם את גרגרי הזהב, וזו בעיה".
גם בבית החולים שהיא עובדת בו, איכילוב, שיף־קרן מציבה אתגר בפני המנהל פרופ' גבי ברבש. לא בכל בתי החולים בארץ מאפשרים המנהלים את השימוש בקנאביס, ובחלקם הדבר מותר רק לחולים אונקולוגים. ברבש הודיע לשיף־קרן שהוא יקבע את חוקי מתן הקנאביס בבית החולים שבניהולו, והיא הודיעה שתסרב להכתבה מלמעלה. "לא אומרים לי לא", ענה לה ברבש, "או שתעשי מה שאני אומר, או שתחפשי את עצמך במקום אחר". למרות זאת, שיף־קרן המשיכה לרשום קנאביס למטופלים. "חשוב לי לטפל בחולים שלי", היא אומרת. "אולי אני כאב ראש לברבש, אבל אני נותנת פתרון למאות חולים שמגיעים לאיכילוב".
אילו תגובות את מקבלת מעמיתייך על ההצטרפות ל"עלה ירוק"?
"מנהלת המחלקה שלי, ד"ר עידית מטות, אמרה שהיא מעריכה מאוד את העובדה שאני הולכת להילחם על תפיסת העולם שלי. ד"ר סילביו בריל, מנהל מרפאת הכאב באיכילוב ויו"ר איגוד רופאי הכאב, אמר: יש לך סיכוי להיבחר".
שתי בנותיה הגדולות הן תומכות נלהבות במאבקה ובריצה שלה לכנסת. הבן החייל אומר ש"אמא עושה בושות", אבל החברים שלו דווקא מעודדים. מי שחוששים לגורלם, לפחות עד הבחירות, הם החולים של שיף־קרן. "הם שואלים אותי מה יהיה איתם כשאעזוב את המרפאות שלי. המון אנשים זקוקים לטיפול, ואני מקווה שאוכל לעזור להם גם במהלך עבודתי הפרלמנטרית".
אף שהיא מצטרפת למפלגה בכובעה כרופאה, שיף־קרן תומכת בלגליזציה של קנאביס גם לא לצרכים רפואיים. לשאלה לגבי הסכנות האפשריות, בפרט לבני נוער הצורכים את הסם, היא משיבה: "אלכוהול וסיגריות נמכרים כאן בחופשיות, למרות שאנחנו יודעים בוודאות שהם מזיקים. נכון, יש אזהרות על המוצרים הללו, המכירה שלהם מוגבלת לגיל 18 ומעלה, אבל בן נוער שרוצה יצליח להשיג אותם בקלות. אין שום דבר בעולם שימנע מבן 18 לקנות סיגריות ואלכוהול ולתת אותם לחברו הצעיר ממנו. הדבר היחיד שיכול לעזור הוא הסברה. גם כיום, איסור השימוש בקנאביס לא מונע מבני נוער להשיג אותו. בכלל, כל דבר אסור הוא גם מרתיע וגם מושך. כשיש גדר, יש אתגר לטפס עליה. גם לסלע האדום אנשים הלכו".
למה לא חברת למפלגה גדולה כדי לנסות לקדם דרכה את הרעיון שחשוב לך?
"כי במפלגות הגדולות לא מכירים בזה כנושא שראוי שיהיה בראש מעייניהם. כולם עסוקים רק בענייני ביטחון. גם הימין וגם השמאל בישראל לא יוצרים למעשה שום דבר משל עצמם, הם רק מגיבים. לא משנה איזה שלטון יהיה כאן, ישראל תמשיך להיות המקום השפוי, פיסת אירופה באזור שהוא במידה רבה זר לנו. דווקא בתקופה שדאעש הולכים וסוחפים עוד אנשים ברחבי העולם, חשוב לי להיות בתנועה שבה אהבת החיים היא ערך עליון, מול האנשים שמקדשים את המוות".
עזבת עבודה מכובדת ומתגמלת כדי להתמסר למערכת הבחירות, אבל בחרת במפלגה שכבר רצה לכנסת כמה פעמים ולא הצליחה להיכנס. את לא חוששת שאת מבזבזת את זמנך?
"מבחינת הקריירה הרפואית הגעתי למצב של אי־ספיקה נוראית. קשה לי להתמודד עם הלחץ העצום המוטל עליי. אני לא מצליחה לתת מענה לכל הפונים. חשבתי שזה הזמן לנסות לקדם פעילות למען החולים דרך הזירה הפוליטית. מבחינת הקנאביס אנחנו על הגל, זו תנועה שהולכת ומתעצמת בכל העולם. מעבר לכך, אנשים מתייחסים לעלה ירוק כאילו היא מקדמת רק את הנושא של הקנאביס, אבל במצע שלה יש עוד דברים חשובים שאני מאמינה בהם: תפיסה שונה של מערכת הבריאות, או תפיסה של חינוך אחר, אינטרנטי וזול, שפתוח לכל אחד".
מה תעשי אם לא תיכנסי לכנסת?
"אחזור לאיכילוב ולמרפאה שלי, שלא מזמן שיפצתי. במובן אחד כדאי להיות מחוץ לכנסת: ברפואה אני ארוויח יותר. אבל אני יוצאת למירוץ הזה לא למעני. רק טובת החולים עומדת לנגד עיניי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם