קדימה: מהנסיקה המטאורית ועד להתרסקות
סיפורה של מפלגה ששברה את תורת הגושים, נוהלה על ידי משרדי פרסום, צפתה בבכיריה מגיעים לחדרי החקירות ולבסוף - התפוגגה
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
"אני רוצה לקחת מהתקווה את המנגינה ולעבד אותה מודרני, רק את זה, בלי מילים. אני לא צריך את המילים", אמר אדלר לחברי המטה. איש לא התקומם. אך אפילו אדלר, שידע תמיד לראות כמה צעדים קדימה - לרוב בנימה פסימית - לא שיער כי כעבור תשע שנים בלבד תיעלם המפלגה כולה כמו מילות ההמנון בזמריר ההוא.
גם כאשר הרקוויאם לקדימה מתנגן ברקע, חייבים להודות שדבר אחד אי אפשר לקחת ממנה: היא הייתה המפלגה הראשונה שהצליחה לשבור את המבנה הקשיח של המפה הפוליטית בישראל. עד אז התבססה הפוליטיקה כאן על מאבק נצחי בין ימין ושמאל, מפא"י וחרות, המערך והליכוד. קדימה כבשה את השלטון כשנטלה משני הצדדים את מיטב בניהם ובנותיהם, הטילה אותם לתבשיל אחד והפכה את המושג "מפלגת מרכז" לסחורה מבוקשת שכמעט כולם מבקשים להתהדר בה.
לא פחות מארבעה מנהיגים עמדו בראש התנועה בתשע שנות קיומה, מספר שרק מפלגת העבודה שנודעה כמפלגה אוכלת מנהיגיה יכולה להתחרות בו. אריאל שרון נפל למשכב שבוע ימים בלבד לאחר חנוכת מטה המפלגה, אהוד אולמרט הודח בבושת פנים מחמת כתבי אישום ופרשיות שחיתות חמורות, ציפי לבני הובסה בפריימריז, פרשה, פילגה את המפלגה ודילגה ממפלגה למפלגה, ואילו שאול מופז, הקיסר האחרון, הודה בעצמו לאחרונה שהוא אינו פוליטיקאי ומעולם לא היה.
"הפילוג הכה בה יותר מכל דבר אחר", אומר אחד מאחרוני הבכירים שנשארו כדי לכבות את האור. "הוסף לכך את השחיתות שפשתה בה ואת העובדה שלא השכילה להצטרף לקואליציה כשהדבר היה אפשרי ונחוץ, והרי לך מפלגה מטולטלת". בסביבתו של מופז מפנים את האצבע המאשימה לעבר ציפי לבני. "היא שגתה פעמיים: כשהיו לה 28 מנדטים לא הצליחה להרכיב ממשלה והיא הובסה על ידי מופז בהפרש של יותר מ־34 מיליון שקל. שום דבר מכל אלה לא עזר למפלגה להתאושש".
לידתה של קדימה אחרי ההתנתקות מרצועת עזה. כמה ימים לפניה, באוגוסט 2005, התפטר בנימין נתניהו ממשרת שר האוצר והתייצב מול ראש הממשלה ויו"ר הליכוד אריאל שרון. לאנשי שרון היה ברור כי ההתנגדות העזה להתנתקות בקרב מתפקדי המפלגה עלולה להביא לכך שיובס בידי נתניהו בבחירות המקדימות הקרבות.
חששו של שרון מהבאות גבר כשנוכח לדעת שאינו מסוגל להעביר בכנסת את מינוים של שני שרים שחפץ ביקרם - זאב בוים ז"ל ורוני בר־און, בעיקר בגלל צעדי "ענישה" שנקטו ה"מורדים" במפלגתו. שרון ידע שגם אם ינצח, יקבל סיעה לעומתית שחלקה הגדול מתנגד לו ולתוכניותיו המדיניות. בעצת פורום החווה (בניו עמרי וגלעד, הפרסומאים ראובן אדלר ואייל ארד, הפרקליט דב וייסגלס ויועציו יורם ראב"ד ומזכיר הממשלה ישראל מימון) החליט לבחון את התוכנית לפרוש מהליכוד ולהקים מפלגה חדשה, מהלך שכונה: "המפץ הגדול".
ב־19 בנובמבר 2005 בשעת ערב מאוחרת התכנס הפורום בחוות השקמים, ואף שרוב הדוברים התנגדו למהלך - שרון הכריע בעד. יומיים לאחר מכן נפגש שרון עם הנשיא משה קצב וביקש ממנו לפזר את הכנסת. השם הראשון שנבחר למפלגה החדשה היה "אחריות לאומית" ובמשך כמה ימים אכן השתמשה הסיעה בכנסת בשם הזה.
"יש לנו 'שפיץ', מנהיג שמוביל את העסק הזה", הכריז אדלר. לשפיץ הזה חברו חברי כנסת מהליכוד, נאמניו של שרון דוגמת אהוד אולמרט, מאיר שטרית, רוני בר־און, צחי הנגבי ואברהם הירשזון. שאול מופז הכריז תחילה כי יישאר בליכוד, אך כעבור יומיים שינה את טעמו וזכה לקיתונות של לעג, כשהמשפט שאמר "בית לא עוזבים" נכנס ללקסיקון הציניות הפוליטי הישראלי. חברים בולטים ממפלגת העבודה - חיים רמון, דליה איציק ולבסוף גם שמעון פרס - שהבינו שאין להם מה לחפש שם אחרי ניצחונו של עמיר פרץ בפריימריז, הודיעו על הצטרפותם למפלגה החדשה.
ב־4 בינואר 2006, בדיוק ביום שבו נרשמה קדימה אצל רשם המפלגות, לקה שרון באירוע המוחי שממנו לא קם עד מותו שמונה שנים בדיוק לאחר מכן. הסתלקותו של המנהיג העלתה את השאלה האם יש לקדימה קיום בלי שרון. התשובה מורכבת. במערכת הבחירות של 2006 הובילה המפלגה חודשים רבים בסקרים, והפרשנים ניבאו לה בין 35 ל־40 מנדטים. רוחו של שרון ריחפה מעל והקמפיינרים לא היססו להשתמש בדמותו לאורך כל מערכת הבחירות. היה גם מי שהציע להציבו בראש הרשימה עד שהתברר שאי אפשר לעשות זאת מכיוון שהוא אינו יכול לחתום על טופס ההתמודדות.
לאכזבת ראשיה, קדימה קיבלה 29 מנדטים בלבד בבחירות אך הייתה הסיעה הגדולה בכנסת. הליכוד הובס וזכה ל־12 מנדטים. אולמרט הצליח להרכיב ממשלה יציבה שנשענה תחילה על 67 חברי כנסת, בהם סיעת העבודה בראשות אהוד ברק שהתמנה לשר הביטחון, ובהמשך, עם הצטרפות ישראל ביתנו אחרי מלחמת לבנון השנייה, עלתה ל־78 חברים. אולמרט, אולי מתוך רצון להידמות לשרון, הכריז על תוכנית מדינית משלו – תוכנית ההתכנסות (לגושי התיישבות), אך היא התאיידה בעקבות מלחמת לבנון השנייה, אף שניסה להפיח בה רוח חיים.
בשלב זה החל הפרק הפלילי בחייה של קדימה, שהיה קריטי למפלתה, אם כי זו נדחתה בכמה שנים. שלושה מראשיה - חיים רמון, צחי הנגבי ואברהם הירשזון - הורשעו בבית משפט, והירשזון אף נכנס לכלא לתקופה ארוכה. אולמרט עצמו עמד לחקירות מרובות בפרשיות שונות, מעטפות טלנסקי, ראשונטורס, הבית ברחוב כרמיה ועוד.
ירידת אולמרט מהבמה הפוליטית, שנכפתה עליו בין היתר בשל עמידתו העיקשת של שר הביטחון אהוד ברק, הביאה להגה המפלגה את שרת החוץ ציפי לבני, שלימים נחשבה כמי שחיסלה אותה במו ידיה. לבני הייתה הראשונה שיצאה בגלוי נגד אולמרט ודרשה את התפטרותו בשל הסתבכותו הפלילית, אם כי נמנעה מלנקוט צעדים ממשיים למימוש הדרישה.
במקביל נקלעה קדימה לסערת פריימריז עזה. מול לבני התמודדו מאיר שטרית, אבי דיכטר ושאול מופז. את הפארסה שהתרחשה באותו ערב איש בקדימה לא ישכח. הסקרים הציגו ניצחון סוחף ללבני. ביום הבחירות עצמו, במטרה להעלות את אחוז ההצבעה למרות התנגדותם של מופז ושטרית, הוארכו הבחירות בכחצי שעה לבקשתה.
תחילה נראה כי אכן זכתה לניצחון גדול, אך עם הגעת תוצאות האמת הצטמצמו הפערים ולבסוף התברר כי הפער בינה לבין מופז הוא 431 קולות בלבד. מופז הודיע כי ברצונו לקחת פסק־זמן מהפוליטיקה. הפארסה השנייה התרחשה כשלבני ניסתה להקים קואליציה אך כשלה, אף שהיו לה 75 מנדטים בטוחים. החרדים דרשו להגדיל את קצבאות הילדים ב־500 שקל למשפחה בת ארבע נפשות. לבני הציעה להם כסף רב, אך לא לקצבאות. היא חששה שהתקשורת תפרש זאת ככניעה, ובשל חששה מתדמית כנועה פספסה את ההזדמנות.
עד היום מסתובב ח"כ יעקב ליצמן עם פתק בכיס שעליו רשומים מאות מיליוני השקלים שהבטיחה לבני לתת לחרדים. במקביל הצליחה גם לאבד את תמיכת הגמלאים בראשות רפי איתן, לאחר שהתברר לו כי בהסכם שחתמה עם אהוד ברק נאמר כי לברק תהיה זכות הכרעה בכל נושא הקשור לגמלאים.
מאחר שאי אפשר היה להרכיב קואליציה, נקבעו בחירות כלליות לכנסת. בפברואר 2009 זכתה קדימה ב־28 מנדטים והייתה למפלגה הגדולה בכנסת, אך שוב כשלה לבני והותירה את השלטון בידי נתניהו. סירובה להיכנס לקואליציה ויציאתה למדבר האופוזיציוני הייתה אחד הגורמים המשמעותיים בקריסת המפלגה.
לבני הותירה את חבריה, שלא היו רגילים למדבר האופוזיציוני, רעבים וצמאים. תסכולם הלך וגבר. שטרית תבע לנצל את הזמן כדי למסד את המפלגה ולהתחיל לגבות דמי חבר. "שש שנים לא גבו, וללא דמי חבר קדימה הייתה המפלגה המושחתת ביותר בפוליטיקה", הוא אומר ל-nrg. "במקביל החלו להתפוצץ פרשיות של אי סדרים כספיים שהעמידו את המפלגה באור שהוא רחוק ביותר מתדמית הפוליטיקה החדשה שהיא ניסתה לייצר".
למרות החובות הכבדים המשיכה המפלגה לשלם משכורות ענק לבכיריה ולהוציא עשרות אלפי שקלים לקבלני קולות. היא מימנה 16 כלי רכב צמודים ותשלומים לעוזרים לראש הסיעה דליה איציק, וגם לחיים רמון ולצחי הנגבי. המשטרה המליצה להעמיד לדין ארבעה בכירים ממפלגת קדימה – ביניהם המנכ"ל לשעבר משה שחורי והגזבר לשעבר רו"ח יצחק חדד. הגזבר חשף כי קדימה הזמינה חוקר פרטי לבצע מעקב אחרי בני הזוג נתניהו. לבני הכחישה שידעה על ההזמנה הזו.
"בעקבות כל הפרשיות הודעתי ללבני שלא אתמודד מולה בפריימריז החדשים אך אתמוך במופז. התברר כי בבחירת מופז נפלנו מהפח אל הפחת", מסכם שטרית. בלילה שבו התכנסה הכנסת להצביע על פיזורה בקריאה שנייה ושלישית הפתיעו נתניהו ומופז בהכרזה כי החליטו לחתום על הצטרפות קדימה לממשלה, לאחר שנתניהו התחייב להעביר חוק לשוויון בנטל ולגיוס בחורי הישיבות. "ביבי סובב אותו על האצבע הקטנה", משחזר שטרית.
"הוא נכנס לממשלה לבדו, ללא שרים נוספים. בישיבת הסיעה שהתכנסה באישון לילה אמרתי למופז: היום חיסלת את קדימה. ביבי עבד עליך בעיניים. מה שאמרתי למופז אכן קרה. נתניהו לא העביר שום חוק, מופז פרש והלכנו לבחירות כשקדימה מתייצבת למערכה כעוף מרוט נוצות". בימים האחרונים שלפני בחירות 2013 פנתה לבני לשטרית והציעה לו להצטרף למפלגה החדשה שהקימה, התנועה. שטרית שכבר נכווה פעם אחת ברותחין לא נזהר שוב בצוננין. היום הוא מודה שטעה. "הייתי צריך לקרוא את המפה. יחד איתה הלכו לתנועה שישה אנשים איכותיים, נאמנים לה טוטלית, שתמכו בה בכל צעד. היא חיסלה את כולם כשעברה על דעת עצמה, ללא התייעצות או שיתוף חבריה במו"מ, וחברה למפלגת העבודה ולבוז'י הרצוג".
בבחירות הקודמות הצליח מופז, שקיבל את המפלגה הגדולה בכנסת, להחזיר מפלגה עם שני מנדטים בקושי, וגם זאת לאחר קמפיין
מופז עצמו סבור עד היום שהתנתקות הייתה מהמוצדקות בפעולות הממשלה, וחברי קדימה שעמם שוחחנו ממעיטים בחשיבות פרשיות השחיתות ובהכרה בהן כגורם שהביא לחיסול המפלגה. "קדימה חוסלה בגלל התנהלות ראשיה", אומר שטרית. "היה בה פוטנציאל לבשורה גדולה. היא חיברה אנשים ממחנות שונים ועשתה זאת בגדול. הבעיה היא שכדי לקיים מפלגה לאורך זמן צריך לטעת שורשים. לליכוד ולעבודה יש שורשים שנטועים עמוק בקרקע ולכן אפשר לכרות את גזעיהם והם יצמחו שוב. לקדימה היו אנשים טובים אך לא השכילו להכות שורשים, ואם אין שורשים – העץ מת".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם