נאום נתניהו בקונגרס: הצעקה שלא נשמעה ב-42'
הנאום בקונגרס הוא צעד מדיני מתבקש נוכח ההסכם הרע שמתרקם בין ארה"ב לאיראן. מה בעצם אומרים לנו כעת לבני ובוז'י? שנשתוק? שנחכה לנס?
עוד ב-nrg:
• הליכוד: הראשון אליו נפנה לאחר הבחירות - בנט
• נתניהו: מוזס עומד מאחורי מסע ההכפשות נגדי
• מזעזע: גילתה שיש לה סרטן סופני - בגוגל
• הכתבות הכי מעניינות - בדף הפייסבוק שלנו
כעת, הפצצה האיראנית נדמית כשמועה רחוקה, או כמו שמספרים לנו בתקשורת השפויה, המרכזית, סתם הפחדות של נתניהו. בריחה מהנושאים האמיתיים של מציאות חיינו. אבל מי שמכיר את המיתוס השיעי על המהדי, מי שיודע מהי ת'קיה, כלומר, ההיתר ההלכתי השיעי לשקר במטרה להסוות המטרה, צריך להיות מודאג. זו אותה איראן שאומרת בריש גלי כי תם זמנה של הישות הציונית. איראן המבקשת להפוך את המזרח התיכון למגרש משחקים אטומי. כי כשלאיראנים תהיה פצצה - והם קרובים מאוד - תהיה אחת גם לסעודים ולמצרים. ובהתחשב בחוקי צ'כוב קשישא, פצצה גרעינית שתופיע במערכה ראשונה, תתפוצץ במערכה השלישית.
מתקן גרעיני באיראן
צילום: EPA
זה סיפור פשוט וחבל לסבך אותו. הממשל האמריקני הנוכחי רוצה בנפילת נתניהו. הממשל האמריקני הנוכחי בדרך להסכם עם איראן. הסכם רע בכל פרמטר. הסכם רע שגם במחנה הציוני יודעים שהוא רע. רע מאוד ומסוכן לישראל. הסכם שיכתיר את איראן למעצמה האזורית המשמעותית במזרח התיכון ודה פקטו לשותפה אסטרטגית של ארה"ב. הסכם שמדיר שינה בריאד, כמו בקהיר וירושלים. היכונו למרוץ הגרעיני, כל הקודם הזוכה.
הפוליטיקה הצרה ותאוות השלטון גברו על השכל הישר
ויש את הנאום בקונגרס. בתחילה נטען שההזמנה לנתניהו לא עברה בצינורות המקובלים לבית הלבן. שקר וכזב. הניו יורק טיימס, לא מאוהבי נתניהו, פרסם הבהרה שעל פיה ההזמנה לנאום נעשתה על פי הפרוטוקול. אחר כך הסבירו לנו שאובמה מתנגד לנאום ראש הממשלה משום שיש בכך התערבות בבחירות. שטויות. הממשל הנוכחי מעורב עד צוואר בבחירות כאן, אובמה מייחל לתבוסת נתניהו.
בשלב הבא הסבירו לנו פרשנים שזוהי התערבות במדיניות אמריקנית פנימית, או במילים אחרות: נאום נתניהו בקונגרס יעליב את אובמה. אם הולכים על אותו קו הגיון, הרי שכל מערכת היחסים האסטרטגית המיוחדת של ישראל וארה"ב מבוססת על האגו העצום של אובמה ובכירי המפלגה הדמוקרטית.
בנימין נתניהו בקונגרס
צילום: ארכיון אי-אפ-פי
חמור מכך, לאורך השנים, שמענו בכירים במערכת הביטחון ובמערכת הפוליטית שדורשים מנתניהו למצות את המהלכים הדיפלומטים לפני שהולכים לאופציה צבאית. אז זהו, הגענו לרגע האמת. הנאום בקונגרס הוא צעד מדיני מתבקש נוכח ההסכם המתרקם. מה בעצם אומרים לנו כעת אותם בכירים שהציעו לנו לסמוך על האמריקנים שיטפלו בבעיה במקומנו? שנשתוק? שנחכה לנס? שנתקוף?
אני שומע את בוז'י, ציפי ולפיד מזהירים 'אל תיסע, אל תקלקל את היחסים עם האמריקנים', בשעה שנכון היה לצפות מהם לדילוג תודעתי מעל גבולות השיח הפוליטי והתייצבות בשורה אחת עם נתניהו בקריאה משותפת לנשיא ארה"ב – "אל תיתן ידך להסכם שיסכן את קיומנו כאן". זה לא קרה, משום
"אין לי את רשות הדיבור - אך יש לי את רשות הצעקה!", התריס הסופר יוסף חיים ברנר בוועידת היסוד של ההסתדרות נגד היו"ר יוסף שפרינצק, שנזף בו על שדיבר ללא אישור. נאום נתניהו בפני הקונגרס הוא הצעקה. הצעקה שלא נשמעה בזמן אמת לפני 73 שנה.
באוגוסט ארבעים ושתיים הגיעו לארה"ב עדויות ראשונות על הטבח ביהודי אירופה. הניו יורק טיימס, שהיה בבעלות יהודית ובעריכה יהודית, הצניע את הדיווחים בעמודים הפנימיים. שנים אחר כך הם יתנצלו על ההשתקה. כשנודע לסטפן ווייז, מנהיגה הבלתי מעורער של יהדות ארה"ב, על ממדי הטבח באירופה, ביקש ממנו הממשל לשמור על שתיקה. "קודם מנצחים רק אחר כך מצילים", הסביר לווייז, ידידו הנשיא רוזוולט.
הרב ווייז וחבריו להנהגה סכרו פיהם והסתירו את המידע. ואם לא די בזאת, הם אף פעלו נגד מי שניסו לחשוף את הזוועה. אסור לשתוק עכשיו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם