ראשי » חדשות » דעות

ביטול ההשתתפות בוועידה לדמוקרטיה - הפקרת השיח לשמאל

ההפרדה בין הקרן החדשה לבין "הדמוקרטיה" היא מהלך רטורי ריק. היכולת לניהול ויכוחים גם עם דוברים שאנחנו לא מסכימים איתם היא חלק מרכזי מכללי המשחק

ביטול השתתפותםשל חברי כנסת ושרים מהימין – נפתלי בנט, איילת שקד, זאב אלקין, ציפי חוטובלי, אריה דרעי – בועידת הארץ לדמוקרטיה היא מעשה אומלל שמזיק לשיח החופשי והדמוקרטי במדינה. הדמוקרטיה, על הערכים המהותיים לה (זכויות אדם, שוויון בפני החוק וכו') אינה נחלתו של מחנה פוליטי זה או אחר. הפקרת השיח הדמוקרטי לצד השמאלי של המפה הפוליטית אינה מהלך חכם או ראוי.

כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

כמובן, יבואו ויגידו אלה שביטלו את השתתפותם בוועידה שלא לדמוקרטיה הם מתנגדים, אלא לתמיכה שזוכה לה הועידה מהקרן החדשה לישראל. זו הסיבה, לכאורה, שהם לא מעוניינים לבוא. על כך יש לומר שהתמיכה של הקרן החדשה לישראל הייתה ידועה לכל המבטלים כשהסכימו להשתתף בוועידה. אין כאן שום דבר חדש שהתגלה פתאום, וממילא המהלך נראה כתרגיל בחירות לשלהוב המצביעים.

הגדיל נפתלי בנט לעשות וכתב סטטוס מיוחד בחשבון הפייסבוק שלו, ובו הוא מונה את חטאי הקרן לדעתו. כך למשל, על פיו "הקרן החדשה לישראל פועלת באופן שיטתי ועקבי לפגיעה בחיילי צה"ל". אבל הקרן כמובן לא עושה שום דבר כזה. היא תומכת במגוון ארגונים, חלקם הגדול חברתיים וכאלה הפועלים למען צדק חברתי והשכבות המוחלשות ביותר במדינה, חלקם מקדמים פלורליזם וסובלנות דתית, חלקם דואגים לסביבה וחלקם חוקרים את הנעשה מעבר לקו הירוק, כולל פשעי מלחמה שנעשים על ידי חיילי צה"ל.

 


אין לי ספק שגם השר בנט אינו מעוניין לכסות על פשעי מלחמה, והשארת ההגנה על זכויות אדם לצד השמאלי הינה טעות מתמשכת של הימין בישראל. ההשתלחות חסרת הרסן בקרן החדשה, מבית היוצר של תנועת 'אם תרצו', גם היא אינה יותר מאשר התחמקות מדיון אמיתי, קשה אבל כן, עם ישראלים שחושבים ופועלים אחרת.

וזו הרי הבעיה האמיתית כאן. ההפרדה בין הקרן החדשה לבין "הדמוקרטיה", כאילו עם הראשונה יש בעיה ואת השנייה אנחנו מקבלים, היא מהלך רטורי ריק. היכולת לניהול ויכוחים גם עם עמדות או דוברים שאנחנו לא מסכימים איתם היא חלק מרכזי מכללי המשחק הדמוקרטיים. האשמת הצד השני ב"אנטי-ציונות" אינה התמודדת עם טיעוניו אלא התחמקות מהתמודדות כזאת, אינה קבלתו כבן שיח אשר חולקים עליו אלא פסילת הלגיטימיות שלו ככזה.

המחרימים של הכנס אולי יטענו שהם מקיימים מעשה של "דמוקרטיה מתגוננת", אולם גם בזה הם מתחמקים מהדיון עם עמדות 

שבהן מחזיק שיעור גדול מאזרחי ישראל. הם אינם אומרים דבר על התוכן עצמו – על הדמוקרטיה בישראל, על ליברליזם, על זכויות אדם – אלא מתבצרים, לכאורה, בצדקתם. ויש לשים לב: מדובר בדפוס חוזר: פעם זו הקרן החדשה, פעם אחרת זה בית המשפט העליון, פעם אלו ארגוני זכויות האדם ופעם נוספת הזרמים היהודים הלא-אורתודוקסים. רבותי, כך לא מנהלים שיח במדינה דמוקרטית.

ראוי לו לימין שיהיו לו דוברים ומנהיגים שמסוגלים להתמודד עם עמדות שקשות להם, לבלוע את הרוק ואי הנוחות, ולהגיע לתבוע את מקומם ובעלותם גם כן על ערכי הדמוקרטיה. כך עשו דני דיין ודן מרידור, וראוי לדרוש את זה גם מבנט, אלקין ויתר המחרימים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...

תומר פרסיקו

חוקר דת, אצלו ואצל אחרים

לכל הטורים של תומר פרסיקו