חושש מהסנקציות? רוחאני לוחץ להתקדם להסכם
הפשרה המתגבשת בין המעצמות לטהרן בסוגיית הגרעין מעידה על רוח חדשה בשלטון, אבל גם על מאבק הולך ומחריף בין חמינאי לרוחאני. האם האיראנים בדרך למשאל עם היסטורי?
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
אופטימיות אינה מהמילים השכיחות בדיונים על סוגיית הגרעין האיראני. יש גם יותר מדרך אחת לפרש את ביטויי האופטימיות של רוחאני. ובכל זאת, נראה שהם נוגעים ישירות לדיווחים בימים האחרונים, שלפיהם בדיונים בין צוות המשא ומתן האיראני לבין צוות המשא ומתן האמריקני הולכת ומתגבשת פשרה בסוגיה הקשה והעיקשת של מספר הצנטריפוגות שייוותרו בידי האיראנים.
נכון להיום, ההערכה היא כי בידי האיראנים עשרת אלפים צנטריפוגות פעילות להעשרת אורניום. עד עתה דחפו בארה"ב ובמערב להורדת מספר הסרכזות אל מתחת ל־4,000, מחשש שמספר גדול מזה יאפשר לאיראן להעשיר אורניום בכמות מספקת ליצירת פצצה תוך שנה. האיראנים מצדם התעקשו כי לא יקבלו שום הצעה אשר כוללת ירידה דרמטית במספר הצנטריפוגות הפעילות שברשותם.
הפשרה המתגבשת, כך על פי הדיווחים שנפוצו השבוע, היא שהאיראנים יוכלו להמשיך להחזיק במספר גדול יחסית של צנטריפוגות פעילות, אולם הן יעברו "עיקור" טכנולוגי שיוריד את יכולתן להעשיר אורניום. זאת במקביל לסדרה של אמצעים נוספים, ובראשם הקטנת כמות האורניום המועשר שאיראן תורשה לאחסן ברשותה, לצד פיקוח בינלאומי אגרסיבי. מבחינות מסוימות הדיון הזה מזכיר דיון רפואי על דרכי הטיפול המועדפות בחולה סרטן. האם לתת לחולה מנה אגרסיבית של קרינה, שתצמצם מאוד את סיכוייו של הגידול הסרטני להתפרץ, או לחילופין, לנקוט טכניקת טיפול של מנות קרינה קטנות, בתקווה שטיפול תרופתי תומך ומשטר בדיקות קפדני יאפשרו לרופאים לנהל את המחלה בצורה מבוקרת.
בינתיים החולה, קרי איראן, שלא הייתה מעונינת כלל בטיפול, דחתה על הסף את צורת הטיפול הראשונה. כעת, תחת לחץ הסנקציות, היא שוקלת את הטיפול השני.
האיראנים כבר הציעו בעבר להוריד את רמת יעילות הצנטריפוגות שלהם, אולם בארה"ב ובחמש המעצמות דחו את ההצעה על הסף. הדרך הנכונה יותר, טענו אז המומחים, היא הקטנת מספר הצנטריפוגות. זאת מכיוון שאם איראן תחליט לשוב ולהגביר את ייצור האורניום על ידי הגברת יעילות הצנטריפוגות, היא תוכל לבצע את זה במהירות רבה.
אז מה ההבדל בין הפעם הזו לפעמים הקודמות? יש לכך כמה תשובות. הראשונה היא שעון החול שאוזל. מה שהחל לפני שנתיים וארבעה חודשים בשיחת טלפון מלאת תקווה בין נשיא ארה"ב אובמה לנשיא איראן רוחאני, הפך מאז לסדרה של סבבים מתמשכים עם הארכות והארכות משנה. כעת איראן וגם ארה"ב והמעצמות מחויבות לקראת שני המועדים הסופיים שנקבעו. מועד א' - הסכם עקרוני עד סוף מרץ. מועד ב' - הסכם כולל עד סוף יוני. אם ייכשלו השיחות, איראן תעמוד בפני סבב חדש של סנקציות קשות שיטיל הקונגרס האמריקני. האיראנים, מצדם, כבר התריעו שניסיון כזה יחבל בכל מהלך דיפלומטי עתידי.
לכן, השאלות שצריכות להישאל כרגע הן מהי מידת המהימנות של הדיווחים על הפשרה המסתמנת. אינדיקציה ראשונית לכך שמדובר במשהו ממשי היא הצהרתו של ראש צוות המו"מ האיראני עבאס ארקצ'י בראשית השבוע, ולפיה "שיחות הגרעין נכנסות כעת לשלב רגיש". הוא הוסיף כי "יש עדיין פערים, אך אנחנו אופטימיים ומלאי תקווה".
בהמשך הגיעה הישיבה של רוחאני במג'לס ועמה תגובת הרפלקס בפרלמנט האיראני למפגש עם רוחאני. המג'לס הצביע בעקבות המפגש על חישוק ממשלת רוחאני אם הסכם הגרעין עם המערב ייכשל. ככל הנראה, בפרלנט האיראני התרשמו מהדיווח של רוחאני עד כדי כך שהגיבו מיידית בהצעת חקיקה האומרת כי אם יוטלו על איראן סנקציות חדשות, תהיה ממשלת רוחאני מחויבת להגיב - להאיץ את תהליך העשרת האורניום, ולפתח במרץ את הכור ליצור פלוטוניום באראק.
מעבר לכך, יש גם עניין של טיימינג. האופטימיות הקוסמית שנשבה השבוע מטהרן היא בין השאר גם צעד מחושב היטב לקראת 'ועידת מינכן לביטחון', שנפתחת היום. זוהי אחת הוועידות החשובות והיוקרתיות בעולם, ודנים בה בשאלות מהותיות שנמצאות על סדר היום הבינלאומי. לוועידה מגיעים 20 ראשי מדינות ו־60 שרי חוץ, ביניהם שר החוץ האיראני ג'וואד זריף ומזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי. ומכיוון שהוועדה מעניקה הזדמנות לחילופי דברים לא רשמיים - אפשר וצריך לצפות להתבטאויות מעניינות בנושא האיראני, כבר במהלך סוף השבוע.
דובר משרד החוץ הגרמני, סבסטיאן פישר, אמר השבוע כי אינו יכול לומר אם אכן יתקיימו דיונים מסודרים בין איראן למעצמות במהלך סוף השבוע, אך ללא ספק יהיו מפגשים בשולי הוועידה. זה כנראה יקרה כי יחד עם זריף מגיע גם צוות המשא ומתן שלו, ומעבר לפאנל פומבי עם שרי החוץ של ארה"ב, צרפת וגרמניה תיתכן פגישה בין זריף לבין שרת החוץ של האיחוד האירופי, פדריקה מוגריני. בהמשך יתקיים מפגש גם בין זריף למזכיר המדינה ג'ון קרי. לא מן הנמנע שמאחורי כל זה מסתתרת ההערכה כי תחת מטרייה בינלאומית רחבה תיווצר ציפייה לפריצת דרך - מומנטום שעל גליו יוכלו השיחות להינשא עד 30 במרץ.
מישראל מגיעה רשימה ארוכה כל כך של משתתפים עד שנראה שאפשר יהיה לדון שם בשולי הוועדה בשיחות הגרעין ובמשא ומתן עם הפלסטינים גם יחד. יהיו שם שר הביטחון הנוכחי יעלון; המועמד לתיק הביטחון מטעם המחנה הציוני, האלוף (מיל') עמוס ידלין; ראש הממשלה ושר הביטחון לשעבר, אהוד ברק; היועץ הנוכחי לביטחון לאומי, יוסי כהן; היועץ לשעבר לביטחון לאומי, עוזי ארד; ראש האגף המדיני־ביטחוני במשרד הביטחון עמוס גלעד והשגריר באו"ם רון פרושאור. גם ציפי לבני תהיה שם ותוכל להחליף חוויות במסדרון עם סאיב עריקאת, שמגיע להתאוורר מעט בסוף השבוע במינכן.
אבל הפשרה המתגבשת בענין מספר הצנטריפוגות והעשרת האורניום היא כנראה רק חלק מדינמיקה רחבה יותר של מאבק הולך ומחריף בין המחנה השמרני בראשות המנהיג העליון עלי חמינאי, לבין המחנה הפרגמטיסטי בראשות רוחאני, ששואף להגיע להסכם עם המערב. אות הפתיחה ניתן לפני חודש בדיוק.
בנאום בכנס כלכלי גדול בטהרן אמר נשיא איראן רוחאני כי הוא שוקל לעשות שימוש במשאלי עם כדי לעקוף את מנגנוני השלטון, הנתונים לשליטת האגף השמרני. "יהיה טוב אם אחרי 36 שנים ניישם את העיקרון שמופיע בחוקה, ונעמיד סוגיות כלכליות, חברתיות ותרבותיות להכרעה במשאל עם ולא בפרלמנט", הוא אמר. בשיח האיראני, שמאופיין בעמימות ודו־משמעיות, דבריו נפלו כפצצה. זהו סימן אזהרה חד־משמעי למחנה השמרני־נצי באיראן, ששולט ברוב המערכות השלטוניות - בפרלמנט, במערכות הביטחון, בשירותי המודיעין ובתקשורת. הקריאה הזו מבטאת נחרצות.
האחרון שקרא למשאל עם היה מיר חוסיין מוסאווי, מנהיג תנועת המחאה שפרצה באיראן בעקבות בחירתו מחדש של אחמדינג'אד לנשיאות ב־2009. מוסאווי אינו היחיד. לפניו היה גם נשיא איראן לשעבר, האשמי רפסנג'אני. ב־2003, ימים אחדים לאחר פלישת ארה"ב לעיראק, פרסם רפסנג'אני מאמר שבו כתב כי בעיית היחסים עם ארה"ב יכולה להיפתר בכמה דרכים, כולל משאל עם.
רוחאני הציב את עצמו בזווית החדה ביותר בעימות מול המחנה הנצי. ככלות הכול, שאלת היחסים עם ארה"ב היום היא אותה שאלה מ־2003, וקריאתו של רוחאני לקיים משאל עם אינה יכולה שלא להתפרש אלא כקריאת תיגר על מדיניותו של המנהיג העליון חמינאי. עד כה, המנהיג העליון לא הגיב ישירות להתגרות של רוחאני, אלא נתן לשורה של בכירים במשמרות המהפכה לעשות עבורו את העבודה.
רוחאני זכה לשורה ארוכה של ביזויים, וכאשר פנה לחמינאי והתלונן על האמירות הבוטות של משמרות המהפכה כלפיו, הגיב המנהיג העליון באירוניה: "משמרות המהפכה אינם מצייתים אפילו לי". כל אותו זמן המשיך להתנהל הקשר בין צוות המשא ומתן של רוחאני לבין האמריקנים. החששות בקרב השמרנים האיראנים שמשהו מתבשל מאחורי גבם, התחזקו.
כאשר חזר צוות המשא ומתן האיראני מז'נבה בסוף ינואר דרשו השמרנים מרוחאני לדעת על מה שוחחו שר החוץ זריף ומזכיר המדינה קרי, שטיילו ללא מלווים במשך עשר דקות. הרמיזות שהועלו היו בוטות ורוחאני עזב בכעס את הישיבה. זה לא אומר לרגע שרוחאני סטה מהקווים האדומים של המנהיג העליון. הוא פשוט התקרב אליהם באופן שגרם לשמרנים באיראן לצאת מכליהם.
מה גרם לו להתנהג כך? האם הוא מזהה חולשה מסוימת של המנהיג העליון חמינאי? מאז אשפוזו בספטמבר האחרון לא נאמרה ולו
אם ייחתם הסכם גרעין עם איראן, הוא ישווק לכל אורך הדרך כהסכם היסטורי של ממשל אובמה, אבל הוא גם יהיה תחילתה של תגובת שרשרת מזרח תיכונית, שקשה לאמוד את השלכותיה. בימים האחרונים, כשרק החלו להסתמן הדיווחים על הפשרה המסתמנת בעניין הצנטריפוגות, דווח על "התקרבות" בין ארה"ב לאיראן בענין מספר הסרכזות, בתמורה להתחייבות איראנית ליציבות אזורית.
איראן, כך נאמר, תעשה כל שביכולתה להבטיח שקט בסוריה, בעיראק ובאפגניסטן. בדיעבד התברר כי מקור הידיעה הוא גורמים באיחוד האירופי, שהעריכו כי לא רק שוושינגטון פועלת לבדה, קרי גם לא טורח לעדכן את עמיתיו האירופים בפרטי השיחות שלו עם זריף. סוף השבוע במינכן נותן לנפשות הפועלות הזדמנות לתחוב את האצבעות עמוק לתוך הסיטואציה. השאלה היא מה יצא מזה, סקנדל או פסטיבל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם