פוליטיקאים יקרים: אתם צריכים ללמוד איך להתנהג
נבחרי הציבור משני צדי המתרס צריכים לקחת דוגמה מהחיילים, שהערבות ההדדית היא הערך המנחה אותם כאשר הם יוצאים לשדה הקרב להגן על עם ישראל
עוד כותרות ב-nrg:
- עוצמה יהודית נגד שטבון: "מחבל במשא ומתן"
- מבוכה לכחלון: צגה מלקו לא תוכל להתמודד
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
האם מיסים גבוהים יותר יחזקו או יחלישו את הכלכלה? האם פיתוח מצבור הנשק שלנו יביא לנו ביטחון או שמחיר מהלך זה יהיה גבוה כל כך עד כדי שיחליש אותנו? אני מאמין, כי נציגי הציבור הפזורים לרוחב הקשת הפוליטית רוצים להעניק תחושת ביטחון לאזרחי המדינה, וכמובן גם רוצים חברה חזקה ויציבה.
לא להיות תוקפניים למרות חילוקי הדעות.
אבל בניגוד לרוב ההצעות הפופוליסטיות המוצעות בימים אלו לכל מיקרופון פתוח, סבור אני כי דרושה הסתכלות מעט שונה על מנת להבטיח את הדרך המיטבית להשגת מטרות אלו. הנוסחה שיש להיצמד אליה היא פשוטה - שמירה על כך שבסיס כל פתרון מוצע יבוא מתוך החדרת תחושת אחראיות עמוקה בליבנו כלפי הזולת. ענין זה משתקף בצורה הברורה ביותר באמרת חז"ל "כל ישראל ערבים זה לזה" – כל אחד מישראל נושא אחריות הדדית ליתר בני העם. אני מאמין שכלל זה מבטא את מהות חלומותינו ושאיפותינו, ומספק הדרכה חשובה לחודשים הקרובים.
עבור רובנו דאגה הדדית מובנת בקלות בתוך תא משפחתי או בקרב חברים טובים, אולם ככל שמרחיבים את תחומה היא נהיית מופשטת יותר. לשמחתי, זכיתי לקחת חלק בהדגמה יפהפייה לתחושת האחריות המשותפת הזאת לאחרונה במרכז האקדמי לב, בטקס מיוחד שנערך שבו הוענקו תעודות הוקרה ומלגות ל-150 סטודנטים שלחמו במהלך צוק איתן. בטקס קראנו תהילים לזכר החיילים שנהרגו, והתפללנו להחלמה מהירה של אלה שנפצעו. רצינו להביע את הערכתנו כלפי הצעירים האלה על הגנתם המסורה על אזרחי ישראל, ולהדגיש עד כמה עם ישראל מכיר תודה בעד הקרבתם.
לא פחות מרשימים היו דברי אחד הקצינים שבנוסף לשבחים שהרעיף על מסירותם של חייליו, גם דיבר על הכרת הטוב שהחיילים חשו על התמיכה הנרחבת שהגיעה מהעורף ומקהילות יהודיות ברחבי העולם. ברור שתחושות ההערכה היו הדדיות, חיזקו והעשירו את שני הצדדים.
האירוע של אותו ערב היה נוגע ללב במיוחד לאור מה שאירע בבוקר אותו היום - אז התרחש פיגוע הטרור האיום בבית כנסת בשכונת הר נוף בירושלים. המחזות העקובים מדם והכאב של אותו יום, היו ניגוד בוטה לאידאליזם ולמסירות נפש של הסטודנטים הצעירים שלנו.
לא יכולנו להחזיר את חייהם של הקרבנות, ולכאורה נראה ששני האירועים אינם קשורים, אך סמיכות התרחשותם הייתה לנו נחמה וחיזוק. שימת דגש על הטוב באנשים ועל אחריותם ההדדית, סיפקו ולו רק בצורה חלקית את הכוחות שנדרשו כדי לשרוד את הטרגדיה. האפשרות לזכור ולהכיר בתמיכה ההדדית שאפיינה את ימי מבצע צוק איתן, סיפקה תרופה חלקית לכל הפחות לתחושת החולשה וחוסר הישע שמעשי הטרור גורם לנו להרגיש.
לאור כך, נראה כי ישנו תמרור אזהרה שצריך לעמוד לנגד עיננו בימים בהם להט העימותים
לא משנה כמה עמוקים חילוקי הדעות בינינו או תוקפניות הבעות עמדותינו, אנחנו חייבים להתנהג באופן שמשדר מתיקות יחד עם דאגה אמתית ואכפתיות כנה. במיטבה, פעילות פוליטית שורשה בתחושת מחויבות לרווחה קולקטיבית. בואו נקווה ונתפלל שגם כאשר השיח הפוליטי יהיה אינטנסיבי ולהוט, שליחנו ואנו לא נשכח פירוש זה ונשמר תחושת מתיקות בזמן שאנחנו מביעים דאגה כנה ותמיכה לעם ישראל כולו.
הכותב הוא נשיא המרכז האקדמי לב
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם