בגל"צ אין די שמאלנים, אז מורידים את "המילה האחרונה"
עוד לפני שמלאו לה חמש שנים הצליחה 'המילה האחרונה' לחבב יהדות על חילונים וחילונים על דתיים. בלי כוונה תחילה היא גרמה לקירוב לבבות
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
בשעתה יצאה התוכנית לדרך כעוד זירת התגוששות בין ימין לשמאל, דתיים וחילוניים, אך לקחה את עצמה למקום אחר, מרתק פי כמה. לינור ואורי אורבך, צוות ההקמה, הצליחו לפתח סוגה חדשה של דיוני מצב. הם חסכו מאתנו את ההתקוטטויות המאוסות בסגנון 'פופוליטיקה' ז"ל או 'מועצת החכמים' ע"ה, והשמיעו דיאלוגים נפוחים פחות ומרתקים פי כמה. אפילו בפינצטה קשה למצוא שם קלישאות.
כבר אחרי שנה־שנתיים התרחשה בתוכנית התפתחות חסרת תקדים: אורבך ולינור הצליחו לשכנע זה את זו וזו את זה. אמנם אורבך לא נהפך לאוהב פלשתינים ולינור לא חזרה בתשובה, אבל הם כבר לא היו אותם אורבך ולינור של התוכנית הראשונה. שניהם השתנו לנגד אוזנינו. תמהיל הדעות הראשוניות של כל אחד מהם יצר בהדרגה מאמר מערכת משותף, קרוב מאוד לקונצנזוס. הם גילו את שביל הזהב בהייד פארק הישראלי, ומצאו נתיבות ללבו של הרוב הדומם: דמוקרט שפוי, ציוני, בעד שלום אבל נגד נסיגות מופקרות, לא שונא דתיים/חילוניים, חושד בפוליטיקאים אך אוהב את המדינה, אופטימי למרות הכול, צוחק ומצחיק.
עצומה - לא להחלפת שדרני המילה האחרונה בגל''צ
צילום: צילום מסך
בהמשך הדרך קרה דבר דומה לרוב המגישים המצטרפים, אברי, ג‘קי וקובי. גם האינתיפאדה וההתנתקות עשו את שלהן. שוק הדעות כאן שונה באופן מובהק מהשוק בזמן שידור הבכורה של 'המילה האחרונה'. התוכנית הפופולרית שיקפה את ההשתנות הזו וגם קידמה אותה. כשאנשי שמאל מתלבטים פתחו רדיו ושמעו שלא רק אורבך או ג'קי לוי חושבים שאוסלו היה טעות, גם לינור ואברי חושבים כך, הם קיבלו אומץ לשבור למרכז. עוד לפני שמלאו לה חמש שנים הצליחה 'המילה האחרונה' לחבב יהדות על חילוניים וחילוניים על דתיים. בלי כוונה תחילה היא גרמה לקירוב לבבות.
ועכשיו, כך כתוב בעיתונים, מפקד התחנה ירון דקל מתכנן להוריד אותה מהאוויר או להחליף את נבחרת השדרים שלה. זאת לאחר שהיא כבר עברה לאחרונה תהליך דילול, מחמש פעמים בשבוע לארבע בלבד. "בכירים בתחנה" הסבירו לכתבי הברנז'ה ש"יש בעיה: במקום להתווכח הם בדרך כלל מסכימים זה עם זה, והמטרה של דקל היא לנסות להביא מחדש את התוכנית לכסאח בין ימין ושמאל".
כלומר, הכוונה היא להחזיר את התוכנית כמעט עשרים שנה אחורה, לשנות התשעים, בשם איזשהו איזון קדוש כביכול. יוסי שריד, איש רדיו משנות הששים המוקדמות, מתוכנן להחליף את עירית לינור או את אברי גלעד, כאילו שבאמת צריך לחזק את האגף השמאלי באולפני יפו. רזי ברקאי, יעל דן ורינו צרור חשים שם בדידות איומה? המאזינים סובלים מעודף הטפה ימנית?
ד"ר אברהם כרמלי, לשעבר ראש ענף מחקר במחלקת מדעי ההתנהגות בצבא, בדק ומצא לאחרונה שמתוך 39 שעות שידורי אקטואליה
אגב, לפי הממצאים של כרמלי נוכחות מגישי ימין בתקשורת האלקטרונית כולה היא בסדר גודל של עשרה אחוזים בלבד. אפשר לחלוק על שיטת מיפוי הדעות שלו, אבל גם אם מספרי האמת מאוזנים יותר מממצאי כרמלי, כל מאזין יודע, וכל איש תקשורת הגון אמור להודות, שהתקשורת הישראלית עדיין מוטה מאוד שמאלה. לכן מותר לקוות שדקל יגנוז את הרפורמה הנמהרת שמתוכננת ב'מילה האחרונה', וישאיר אותה על כנה עוד חמש שנים לפחות. אל דאגה, גם אם עירית, אברי, ג'קי וקובי ימשיכו לשדר יחדיו עוד עשר שנים, איש לא יחשוד שאין מספיק שמאלנים בגלי צה"ל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם