צילום סתר? משרד החינוך נגד צילום הגננות בהיחבא
משרד החינוך שוקל להגדיר את הנוהג שבו הורים מתקינים מצלמות נסתרות כדי לחשוף התעללות של הגננות, כהאזנת סתר האסורה בחוק. מנכ"ל המועצה לשלום הילד: "במקום שיבדקו את עצמם ואת הגננות שהם מעסיקים, במשרד החינוך מאשימים את ההורים"
עוד כותרות ב-nrg:
• בוז'י מוקף נשים? הקונים בשוק לא מקנאים בו
• האו"ם לישראל: שלמו באופן מיידי לפלסטינים
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
ואולם, בחינה שנערכת על ידי הייעוץ המשפטי של משרד החינוך מעמידה בסימן שאלה את לגיטימיות הפיקוח הטכנולוגי. וגורמים במשרד מנהלים דיונים אינטנסיביים בדבר החוקיות של השימוש במצלמות נסתרות ובמכשירי הקלטה בגני ילדים. במענה לפנייתנו סירבה דוברת משרד החינוך, חגית כהן, לספק פרטים נוספים. לדבריה, "מתקיימים דיונים מקצועיים וסודיים, ולא נוכל לדבר ברמה היפותטית על משהו שנמצא בתהליך אלא לאחר שתסתיים העבודה של הצוותים המקצועיים והמסמך יגובש".
אלא שמידע שהגיע לידי 'nrg' חושף מעט מהמתרחש מאחורי הקלעים של התנהלות הוועדה. מסתבר שקיימת מעורבות של הארגון המקצועי של הגננות, לפחות ברמת השדלנות, בבחינת חוקיות הצילומים הנסתרים בגני הילדים. הודעה לקונית משהו שנשלחה בשבוע שעבר על ידי מנהלת המחלקה לגננות בהסתדרות המורים, לילי פוקמונסקי, אל הגננות באשר הן, מגלה טפח מן המהלך. "הסתדרות המורים פועלת נמרצות מול מנכ"לית משרד החינוך בנוגע להקלטות וצילומי סתר על ידי הורים בגן הילדים. עקב פניית הסתדרות המורים, שוקדים בימים אלה במשרד החינוך על ניסוח מסמך ובו הוראות שישקפו את העובדה כי מדובר בהתנהלות אסורה וחמורה", לשון ההודעה.
"לפני כשבועיים נפגשתי עם מנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן, ועם היועצת המשפטית של המשרד", מספרת פוקמונסקי ל'nrg'. "הם עובדים על מסמך שיקבע שמדובר בעברה פלילית, ושלא יעלה על הדעת שכל גננת תצטרך לחשוב במשך כל השעות שהיא בגן שמקליטים ומצלמים אותה". לדבריה, כהן התייחסה לנושא בחומרה רבה, והמגמה המסתמנת היא להגדיר את השימוש במצלמות נסתרות ובמכשירי הקלטה בגני ילדים כהאזנת סתר המהווה עברה פלילית.
"לאן הגענו", תמהה פוקמונסקי. "האם ההורה צריך להשתמש בילד כאמצעי לביצוע עבירה ולתפור לו כיס בתוך החולצה ולשים בו מכשיר הקלטה? כשאתה הולך לרופא, לעורך דין או לבנק אתה מקליט את כל השיחות שאתה מנהל? ככה מתנהלים החיים שלנו?"
אבל מה ביכולתי כהורה לעשות כשאני חושד שהגננת מתעללת בילד שלי?
"אל תשלח אותו לגן".
לדברי פוקמונסקי, מגיעות אליה פניות רבות של גננות המספרות על איתור מכשירי הקלטה בתיקים של הילדים, או סיכות מצלמה המוצמדות לדש הבגד של הילד. במקרים אחרים לא ידעו הגננות על הצילומים עד שראו את עצמן בדיווחים בטלוויזיה. "הורים בימינו לא מציבים גבולות לילדיהם, ואז גננת מוצאת את עצמה לפעמים מרימה את הקול. זה יוצא לתקשורת, שעושה לזה עריכה".
כל המקרים שהתפרסמו של גננות מתעללות היו ערוכים, מגמתיים ולא נכונים?
"ברור. כשגננת עושה דברים שהם לא בסדר אני לא אעזור לה. אבל גננות שאוחזות בילד כדי שלא יפגע בעצמו או בחבר, אז זה לא בסדר? מה הם רוצים, שילד יהרוג ילד אחר? היה מקרה של אימא ששמה הקלטות כי לא מצא חן בעיניה שהגננת לא הסכימה לחלק מתנות לילדים. אחותה מחוברת לדוברות של משרד החינוך ולערוץ 2, ועשו מזה עניין גדול ושערורייה, שלא בצדק. טענו שהגננת מתעללת בילדים, צועקת ועושה דברים שלא צריך לעשות, וזה לא היה נכון. הגננת עובדת עכשיו במקום אחר ומאוד אוהבים אותה שם. בחורה מקסימה".
פוקמונסקי טוענת נחרצות כי תופעת הגננות המתעללות שולית וזניחה. "98 אחוזים מהגננות הן גננות לתפארת. יש אולי אחוז אחד שהרימו את הקול או שהחזיקו לילד את היד והושיבו אותו בכוח לכמה דקות. לא צריך להגזים. הן עובדות הוראה. הן בחרו במקצוע הזה, הן לא פושעות". היא מוסיפה כי יש מקרה אחד שבו היא סירבה לסייע לגננת, משום שמה שראתה בסרט שצולם בחשאי אכן לא היה תקין.
אם לא היו מצלמים, איך היית יודעת שהיא לא בסדר?
"עזוב, אתה לא יכול לעשות הכללות. לכן אני אומרת שאם ההורה חושב שיש משהו לא בסדר הוא חייב לדבר קודם עם הגננת. אחר כך הוא צריך לדבר עם המפקחת ועם מנכ"לית משרד החינוך. יש הרבה מאוד דברים לעשות לפני שהולכים לתקשורת בצורה עוינת כזאת".
אז הבעיה שלכם היא לא הצילום אלא ההליכה לתקשורת?
"לא אמרתי את זה. אם הורה מרגיש שהוא לא סומך על הגננת אז הוא חייב לבדוק למה. יש מפקחים. גם ההורים לא מבצעים את תפקידם כראוי. אם ילד בן שלוש מגיע לגן והוא אלים בצורה בלתי מבוקרת, מישהו צריך להציב לו גבולות וצריך להיות ער למה שקורה".
עכשיו את מכלילה...
"לא אמרתי כל ההורים. אמרתי שהורים היום לא לוקחים על עצמם תפקיד של הורים. פעם היה כבוד למערכת, למורות ולגננות. מילה של גננת או של מורה הייתה מילה. היום ההורים בעצמם לא מכבדים את המערכת. זאת הבעיה".
מי שמתקומם נגד טיעוניה של פוקמונסקי הוא מנכ"ל המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן. "מרתיח אותי כשאומרים שזה מוציא שם רע לגננות", אומר קדמן. "זה אופייני להסתדרות המורים. צריך לדאוג שיהיו מורים מצוינים, לא לדאוג להסתיר היטב את מה שלא טוב. זו גישה לא חינוכית. הבעיה הגדולה היא שכאשר דברים כאלה קורים בגן או במעון, ללא המצלמה ברוב המקרים התיקים פשוט נסגרים משום שהילד, בשל גילו הצעיר, לא יכול להעיד, ואם הוא אומר משהו זה ממילא לא מספיק וצריך ראיות מחזקות.
"למרבה הצער, בשנים האחרונות היו מקרים מזעזעים ביותר של התעללות ממשית ואלימות. ללא השימוש באמצעי הזה לא היה אפשר להוכיח את האלימות ואי אפשר היה להפסיק את העבודה של הגננת המתעללת. זה היה יכול להימשך כך באין מפריע".
"הצרה הגדולה היא שרשויות אכיפת החוק לא פועלות", טוען קדמן. "ברוב המקרים שמשרד החינוך מטפל בהם זה נגמר בלא כלום. הרבה פעמים מוגשת תלונה במשטרה לאחר שילד חוזר עם סימנים בלתי מוסברים על הלחי או במקום אחר בגופו, וזה נגמר בלא כלום. כמו בהרבה מקרים שבהם הרשויות לא עושות את תפקידן – אין ואקום. לתוך החלל נכנסים פתרונות שאני מאוד לא אוהב, בהם הפיכת הילד למכשיר הקלטה או הסרטה".
אכן, גם קדמן עצמו מסתייג מהשימוש במצלמות נסתרות בגני ילדים. "אנחנו במועצה לשלום הילד לא אוהבים בדרך כלל את הרעיון של צילום נסתר. במיוחד כשמדובר בילדים קטנים שעושים בהם שימוש, גם אם המטרה היא ראויה. אני לא רוצה שילד יהיה פצצה מתקתקת, ואני לא רוצה שילד יהיה מכשיר הקלטה מהלך. חלק מהילדים אפילו לא מבינים מה עושים איתם". עם זאת, קדמן שב ומדגיש כי הימנעותה של מערכת החינוך מבדיקה עצמית לא מותירה להורים ברירה אחרת.
בניגוד לדבריה של פוקמונסקי, שמאשימה את ההורים באוזלת יד חינוכית, קדמן מציין כי משרד החינוך והסתדרות המורים הם שצריכים לשאול את עצמם מדוע וכיצד הגיעה החברה הישראלית למצב שבו הורים מזדקקים למצלמות נסתרות בגנים. "אף הורה לא עושה את זה כתחביב כדי למכור אחר כך את הצילומים. במקום להזהיר את ההורים ולהגיד להם שהם יטופלו ביד קשה, על משרד החינוך לשאול את עצמו מה הוא יכול לעשות כדי שפעולות כאלה לא יקרו. המקסימום שעושים היום, אם יש תלונות נגד גננת ואם מתברר שיש בהן ממש, זה להעביר את הגננת לגן אחר. כל עוד משרד החינוך, ובמקרים חמורים יותר המשטרה, לא מוצאים לנכון לעשות את העבודה, ההורים נכנסים לתחום ביוזמות פרטיות".
מבחינה משפטית, השאלה המרכזית שעומדת בפני הצוות של משרד החינוך שעובד בימים אלה על ניסוח חוות דעת בנושא היא האם מדובר בפעולה הנכנסת לגדרי עברת האזנת הסתר.
ד"ר הדר דנציג-רוזנברג, מומחית למשפט פלילי מן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, מסבירה כי מדובר בשאלה פרשנית שאין לה תשובה ברורה בלשון החוק. "ההגדרה המשפטית להאזנת סתר מדברת על מציאות שבה אני מכניסה את מכשיר ההקלטה שלי למקום שבו נמצאים שני אנשים אחרים ללא הסכמתם. ברגע שאחד מהם יודע והוא זה שמכניס את מכשיר ההקלטה – זו כבר לא האזנת סתר. לכן, יש כאן סוג של ויכוח פרשני - איך נכון להבין את הסיטואציה העובדתית הזו שבה הילד נוכח וההורה אינו נוכח. אם אתה מכניס מצלמה לתיק של הילד והילד הוא צד, אז זו לא תהיה האזנת סתר. אם אתה אומר שהילד אינו צד בעל אישיות משפטית נפרדת וההורה מכניס את המצלמה מבלי שהוא נוכח במקום – אפשר יהיה לכאורה לומר שההורה ביצע האזנת סתר".
"לי נראה, מתוך עמדה נורמטיבית, שהילד הוא צד", סבורה דנציג-רוזנברג. לדעתה, אמנם מדובר בילד רך בשנים שפעמים רבות אינו יכול להיחשב כישות משפטית, אולם ההקלטה נעשית סביב דברים שקשורים אליו. "ההורה יכול לבוא ולטעון שהוא מייצג את הילד ונכנס לנעליו. במצב כזה, ייתכן שהנוכחות של הילד במקום עשויה להספיק כדי למנוע הגדרה של המעשה כהאזנת סתר".
לדברי דנציג-רוזנברג, יש מקום לכלול את נציגי ההורים גם בהליכי השימוע שמנהל משרד החינוך במקרים שבהם הוגשו תלונות נגד גננות, זאת בניגוד לנהלים הנהוגים כיום. במאמר שפרסמה לאחרונה והעוסק במעמדם של נפגעי עברה בהליכים פליליים, מסבירה דנציג-רוזנברג כי יש מקום לתת לנפגעי העברה להיות שותפים בהליך,
"ההחלטות שמתקבלות נוגעות לעניינו של המתלונן, נפגע העברה, והוא המושפע הישיר שלהן. כשאני אימא של ילד שמתלוננת על גננת שהייתה אלימה כלפי הילד שלי, הראשונים שחווים את הפגיעה הישירה הם הילד ואני. אתה צריך לתת לו את האפשרות להשמיע קול ולקבל מידע על ההליך. אלו דברים בסיסיים".
פנינו למנכ"לית משרד החינוך, מיכל כהן, בבקשה לקבל פרטים אודות עבודת הצוות המשפטי הבוחן את סוגיית המצלמות הנסתרות ובשאלה האם נבחנות דרכים שיהפכו את פרקטיקת הצילום הנסתר בגני הילדים למיותרת. "אהיה מוכנה לדבר על מצלמות במערכת החינוך כשזה יהיה רלוונטי", השיבה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם