הראיס בבעיה: הקשר בין ליברמן לדחלאן נחשף
כיצד גייס שר החוץ את חאלד משעל לקמפיין הבחירות של ישראל ביתנו ואיך זה קשור לנסיעתו לפריז, ומה בין כל זה לבין מלחמתו של אבו־מאזן במוחמד דחלאן
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
הידיעה יצאה מירושלים זמן קצר לאחר שרשת CNN בערבית דיווחה כי ראש הלשכה המדינית של חמאס חאלד משעל גורש מקטאר והוא בדרכו לדרום טורקיה. סוכנות הידיעות הפלסטינית 'מען' אף ציטטה את העיתון הטורקי 'אינדליק', ולפיו בעת ביקורו לפני שבועיים בטורקיה שוחח משעל עם ראש הממשלה דבוטולו על האפשרות שיעתיק את בסיסו לטורקיה. אולם בתוך שעות ספורות פרסם העיתון הקטארי 'אל־ערב', הנחשב מקורב למשפחת האמיר, הכחשה מפי מקור ממשלתי בטענה שמדובר בדיווח שקרי.
אז מה גרם למשרד החוץ בירושלים, שאין דבר השנוא יותר על פקידיו מפרסום הודעות בומבסטיות, לפרסם את הידיעה יוצאת הדופן? השאלה מתחדדת לנוכח העובדה שעד לרגע זה לא נראה שמשעל באמת בדרכו החוצה. ממתי במשרד החוץ מברכים על הודעות המתפרסמות בעיתונים טורקיים?
התשובה נמצאת בחלקה השני של ההודעה שלפיה שר החוץ אביגדור ליברמןואנשי משרד החוץ "קידמו בשנה האחרונה מהלכים שונים בערוצים גלויים וחשאיים מול קטאר עצמה ומול מדינות אחרות, להביא לכך שקטאר תפסיק לסייע לחמאס במישרין ובעקיפין". האם ניסה אביגדור ליברמן לגזור קופון פוליטי לרגל הבחירות? האם יש לכך קשר לנסיעתו המסתורית לפריז ערב חג המולד, ואם כן, מה בדיוק עשה שר החוץ בעיר האורות, בשעה שכל מוסדות המדינה בצרפת היו סגורים לרגל החג?
בואו נחזור לרגע שבועיים אחורה, ל־24 בדצמבר. בשעה שפרשת השוחד של ישראל ביתנו מתפוצצת בקול רעש גדול, שר החוץ אביגדור ליברמן כבר נמצא בדרכו לפריז. במלון 'רפאל' היוקרתי באבניו קלבר כבר מוכנים לקבל את פניו. זהו מלון היסטורי, שנבנה בשנות העשרים של המאה הקודמת ונועד לשכן בהרחבה מטיילים אמידים שהגיעו לבלות את העונה בפריז.
בשנים האחרונות הוא מוכר יותר כמקום מפגש מועדף על בכירים מאצולת מדינות המפרץ. הפגישות של ליברמן ב'רפאל' נועדו להיות חשאיות. ואכן, לקח לתקשורת הישראלית כמעט שבוע לגלות שליברמן ביקר בפריז. השמועות מתחילות לצבור תאוצה לאחר שהאתר ARAB48 הפלסטיני מפרסם ידיעה שלפיה השר ליברמן נועד בשבוע שעבר בפריז עם מוחמד דחלאן, אויבו המר של אבו־מאזן.
הידיעה מעוררת עניין עצום באמצעי התקשורת הערביים. במיוחד על רקע כינוס פתח' לרגל יובל החמישים להקמת הארגון. בעולם הערבי תוהים אם ליברמן עושה יד אחת עם דחלאן להפיל את הראיס. האינטרנט מתפוצץ משמועות. בין דחלאן לאבו־מאזן קיימת יריבות מרה כבר שנים על רקע חששו המתמיד של אבו־מאזן כי דחלאן חותר להדיחו. לכך מצטרפת ידיעה מקדימה של אתר 'וואלה' הטוענת כי ליברמן ודחלאן נפגשו כמה פעמים בשנה האחרונה, וכי ראש הממשלה בנימין נתניהו נאלץ להעביר מסר חשאי לאבו־מאזן, באמצעות ראש השב"כ יורם כהן, ולהודיע שהפגישות בין ליברמן לדחלאן היו פגישות פרטיזניות, שנעשו שלא על דעתו ואינן מייצגות את מדיניות הממשלה.
דחלאן מפרסם הכחשה. הכול ספין לרגל הבחירות בישראל, הוא אומר. מלשכתו של ליברמן יוצאת הכחשה מקבילה. אבל הרעש לא נרגע. ההחלטה הישראלית למנוע העברת כספים לרשות הפלסטינית בעקבות פנייתו של אבו־מאזן למועצת הביטחון, רק מחזקת את השמועות כאילו ליברמן ודחלאן עושים יד אחת נגד הראיס. והשאלה, מה בדיוק עשה ליברמן בפריז בחג המולד נותרת בלתי פתורה.
קצה חוט לפתרון התעלומה מגיע ביום שלישי השבוע, עם פרסום הידיעה של משרד החוץ המזכירה את המאמץ הישראלי שמופעל מול קטאר ו"מדינות אחרות" לגרום לקטאר להפסיק לתמוך בחמאס. לדברי מקורות פלסטיניים, כמו גם מקורות דיפלומטיים במדינה מזרח אירופית שעמה מקיימת ישראל קשרים קרובים, הפרסומים שלפיהם ליברמן נפגש עם דחלאן אינם הדבר האמיתי.
התקשורת הערבית, אומרים המקורות, לקחה את הסיפור למקום הלא נכון בגלל הקשר הידוע והבעייתי בין ליברמן לדחלאן. בפועל, המציאות קצת יותר מורכבת, ומי שנכח במפגש עם ליברמן במלון 'רפאל' לא היה דחלאן אלא שותפו העסקי של ערפאת מוחמד רשיד. אולם רשיד, מטעימים המקורות, הוא הדמות המשנית בפגישה.
האיש החשוב בפגישה הוא גורם ערבי בכיר. בשנים האחרונות רשיד, ובעיקר שותפו הבכיר ממנו דחלאן, נעים על הקו בין נסיכות אבו־דאבי, שם משמש דחלאן יועץ ביטחוני לאמיר, לבין עסקיהם הרבים באירופה, במיוחד בסרביה ובמונטנגרו. אולם מאז הקיץ האחרון, במיוחד מאז עליית דאעש ונפילת עיראק, דחלאן הפך מעוד איש עסקים חשוב לאדם שמוביל מהלכים משמעותיים באזור, ונסיכות אבו־דאבי הידועה גם כבירת איחוד האמירויות הפכה למרכז כובד במאבק נגד דאעש והטרור האסלאמיסטי.
האיחוד, המחזיק צבא משוכלל ומתקדם, כולל טייסי קרב מוכשרים, הפך בחודשים האחרונים לחבר מרכזי בקמפיין הבינלאומי למיגור דאעש. במהלכו של הקמפיין חלה התקרבות של ממש בין מצרים לבין איחוד האמירויות. האדריכל והקטליזטור של החיבור הזה הוא מוחמד דחלאן. בשבועות האחרונים קיבלה המגמה הזו תנופה משמעותית בעקבות המהלך הסעודי לאיחוד מדינות ערב המתונות. נסיכות אבו־דאבי לקוטב המפרצי המאזן של הפעילות הקטארית שלוחת הרסן.
מה שחיזק עוד יותר את מגמת התלכדות האינטרסים הישראליים עם האינטרסים של מדינות המפרץ וסעודיה בראשן, לא רק במאבק נגד מדיניות קטאר וחמאס אלא גם מול איראן. אך לדברי המקורות, מה שהתרחש בפגישה במלון 'רפאל' לא היה דיון גיאו־אסטרטגי נטו בין השר ליברמן לבין הגורם הערבי שעמו נפגש. במהלך המפגש ניסה ליברמן לדחוק בבן שיחו לתת ביטוי פומבי כלשהו לקשר שנוצר עם הגורמים הערביים. הפרשנות שנתנו לכך המקורות הייתה כי ליברמן מבקש לחזק את מעמדו לקראת הבחירות הקרובות ולהתהדר בשותף ערבי לתוכניתו המדינית. להצטייר כמדינאי פורץ דרך ולא כמי שעומד בראש מפלגה שבכיריה נתונים תחת חקירת שחיתות ממשלתית נרחבת. התשובה, כך אומרים המקורות, הייתה שלילית.
זה לא הניסיון הראשון של ליברמן לנכס לעצמו שותף פלסטיני, וזה גם מקור הבלבול שנוצר כאילו הפגישה בפריז הייתה עם מוחמד דחלאן. בשנה האחרונה היו לפחות שתי פגישות, ואולי יותר משתיים, בין ליברמן לבין דחלאן. בפגישות הללו ניסה ליברמן לברר אם בנסיבות הנכונות דחלאן יהיה מוכן לנטוש את סיר הבשר באבו־דאבי וליטול את השלטון מידי חמאס בעזה.
גם במקרה הזה הייתה התשובה שלילית. ומכיוון שמדובר בלאו כפול, מעריכים המקורות, הדרך לגזור בכל זאת דיווידנד כלשהו מהמפגש החשאי בפריז הייתה לנצל את הידיעות בתקשורת על סילוקו של חאלד משעל מקטאר, ולייצר את התמונה שלפיה ליברמן ואנשיו הם שעומדים מאחורי המהלך, באמצעות אותה הודעה מוזרה על מגעים עם גורמים מ"ארצות אחרות" בעולם הערבי. אולם העובדה שהודעה כזו יצאה ממשרד החוץ מאשרת בדיעבד את ההערכה שהמגעים האלו היו מגושמים מדי, ולא נראה שצפוי להם המשך בעתיד הקרוב. במשרד החוץ ומלשכת השר נמסר בתגובה כי אין להם מה להוסיף מלבד הודעת המשרד.
אז פגישה בין דחלאן לליברמן בפריז לא הייתה, אבל במוקטעה דחלאן ממשיך להיות איום ממשי על המשך כהונתו של הראיס. ומעכשיו כבר לא מדובר בדיבורים אלא במעשים. השבוע הודיע דחלאן כי בעקבות פנייתו הכושלת של אבו־מאזן למועצת הביטחון של האו"ם, בכוונתו להקים "חזית לאומית נגד אבו־מאזן".
בריאיון לרשת הטלוויזיה הבריטית 'סקיי ניוז' הגדיר דחלאן את התנהלותו הכושלת של אבו־מאזן מול מועצת הביטחון "בושה ואסון". "הוא לבדו אשם במהלך", אמר, "למוסדות הפלסטיניים אין יד ורגל בפיאסקו הזה". לאבו־מאזן יש כל הסיבות לחשוש מהמהלך. דחלאן לא מאיים כך סתם. המאבק בין השניים עולה כעת מדרגה.
לפני שנה, כשאבו־מאזן הדיח את דחלאן מארגון פתח', נראה היה שלא נותר לדחלאן מקום לחזור אליו. כעת הולך ומסתמן שהגלגל מתהפך. לדחלאן, כך נראה, נותרו לא מעט תומכים בעזה ובגדה גם יחד. לא מזמן, לאחר שמאה מאנשיו של דחלאן בעזה פוטרו ממשרותיהם, יצאו אלפי עזתים להפגנת תמיכה גלויה בדחלאן. בחמאס, למרות השנאה כלפיו, שוקלים כעת סוג של שיתוף פעולה עמו. לא רק בגלל הכסף המפרצי שהוא יכול להביא לעזה, אלא כשותף במלחמה מול אבו־מאזן.
מה שחשוב להבין בהקשר הזה הוא היקף שאיפותיו של דחלאן. לדברי מקורות פלסטיניים, הסיבה שבגללה דחה דחלאן את הצעתו של ליברמן לקחת לידיו את עזה נובעת בראש ובראשונה מכך שרצונו האמיתי הוא הגדה. הוא לא דחה את ההצעה מפני שעזה היא קן צרעות, הוא חושב בגדול. ולשיטתו הדרך לעזה עוברת בגדה ולא להפך.
אחת ההוכחות לכך שדחלאן רציני מאוד בכוונותיו לשוב ביום מן הימים לרשות היא העובדה שהוא טורח לנהל את משפט השחיתות נגדו ברשות הפלסטינית כיאות. הוא משקיע בהכנות ובעורכי דין מהשורה הראשונה. מה שאומר שהוא נחוש שלא להשאיר אחריו זנבות לגליים שביום מן הימים עלולים למנוע ממנו לתפוס את מקומו בראש הרשות. לשם כך הוא אף שכר לאחרונה את שירותיו של עורך דין פריזאי מפונפן, סבאג טורוסיאן שמו. כן, כל הדרכים מובילות לפריז.
בשיחה עמו השבוע מגדיר טורוסיאן, ארמני חד־לשון, את משפט השחיתות של דחלאן ברשות הפלסטינית כ"פרודיה", סוג של פארסה משפטית. "אבו־מאזן משתמש במערכת המשפט ככלי פוליטי למנוע את שובו של דחלאן", אומר טורוסיאן ממשרדו בפריז. "כך למשל, על הישיבה הראשונה בחודש שעבר במשפט נגד דחלאן למדנו מהתקשורת. דחלאן הוא היריב הפוליטי העיקרי של אבו־מאזן, ולכן משפטו היה אמור להתנהל ברמת קורקטיות שאין למעלה ממנה, אך למרות בקשות חוזרות ונשנות מצדנו לא קיבלנו אפילו העתק של התיק נגדו.
"רק לפני חודשים אחדים", מוסיף טורוסיאן, "חתמה הרשות על 15 הסכמים בינלאומיים משפטיים מחייבים, ובכלל זה האמנה הבינלאומית לשמירה על זכויות אזרחיות ופוליטיות, וזה כולל את הזכות לקבל הודעה מראש על טיב ההאשמות ולאפשר להיערך נגדן בהתאם. זה לא קרה". אבל עורך הדין מפריז אינו מופתע. "במשפט קודם נגדו נידון דחלאן לשנתיים מאסר על ביזוי מוסדות הרשות הפלסטינית. אינני מתייחס לחוסר המידתיות של העונש ביחס לעברה וגם לא לעובדה שמדובר בחבר פרלמנט שחסינותו לא הוסרה, אלא לעובדה שהסעיף בחוק שלפיו הואשם דחלאן אינו קיים כלל בקוד העונשין הפלסטיני".
הישיבה הבאה במשפט השחיתות של דחלאן צפויה להיערך בעוד שלושה שבועות. הפעם סבאג טורוסיאן מתכוון להיות נוכח. יהיה מעניין.
בבלוג המעולה שלו, 'מזרח תיכון במילים פשוטות', מדווח המזרחן פנחס ענברי כי בבחירות שערך פתח' בשכם בסוף דצמבר לקראת כנס פתח' השביעי הצליחו להיבחר מועמדים המזוהים כתומכי דחלאן. מועמדים המזוהים עם הגוורדיה הישנה של פתח', המכונה קבוצת ערפאת, דווקא כשלו. ענברי אומר שלדחלאן יש מהלכים גם בג'נין והוא נחשב בעל בריתו של ראש הממשלה המודח סלאם פיאד. כשמצרפים לאלה את הפגנת התמיכה רבת המשתתפים בעזה, לאבו־מאזן יש יותר מסיבה לדאגה גם בלי שליברמן ירקוד לו על הראש.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם