כך הפכה ניו זילנד לאומת השלום העולמית
מסרבים להשתמש באנרגיה גרעינית, לא מתרגשים מהתפשטות האסלאם הקיצוני בעולם ומפצים את האזרחים המָאורים אחרי שנים של אפליה. הניו-זילנדים החליטו להיות אומת השלום העולמית, וכעת הם ממליצים לישראל ולרש"פ: תלמדו מאיתנו איך חיים בדו-קיום
עוד כותרות ב-nrg
-פיגוע בגוש עציון: מחבלת דקרה אדם ונורתה
-מתקני הגרעין בארה"ב: "עכברושים במסדרון"
-כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
מיד אחריו עלה על הבמה ג'ון קי, ראש ממשלת ניו-זילנד זה שש שנים, וכלשון הכתבים "טאטא את קרי החוצה" לעיניהם הנדהמות של המנהיגים. הוא הכריז: "לנו יש מדיניות אנטי-גרעינית ברורה, המעוגנת בחקיקה, וניו-זילנד עונדת אותה על חזהּ כאות של כבוד. אין, ולא יקרה בכל זמן שהוא בעתיד שנסכים לאנרגיה הגרעינית, או שבנקודת זמן כלשהי בעתיד יתקרבו אלינו נשק גרעיני, אנרגיה גרעינית או כל דבר גרעיני אחר. זה פשוט לא יקרה!"
אף שניו-זילנד מהווה קדקוד במשולש הסכמי ANZUS (אוסטרליה, ניו-זילנד וארה"ב), היא מסרבת בהחלטיות כבר שנים לכל בקשה להציב בתחום המים הטריטוריאליים שלה משחתות וצוללות שנושאות נשק גרעיני, או שמונעות באנרגיה גרעינית. לאחרונה מנסה ממשל אובמה לגבש קואליציה רחבה מול האסלאמיסטים הקיצוניים, ובתקווה לפייס את ה"קיווים" כפי שמכונים הניו-זילנדים (על שם הציפור הלאומית שלהם), הוא פתח את נמלי ארה"ב לאניותיהם וחידש את שיתוף הפעולה הצבאי איתם. אבל ניו-זילנד איתנה בסירובה.
קי (53), בן לאם יהודייה ממוצא אוסטרי, אינו ראש הממשלה היחיד העומד איתן מול לחצי ארה"ב. קדמה לו ראשת הממשלה הקודמת, הלן קלארק, ששימשה בתפקידה תשע שנים רצופות. אחת מבכירי מפלגתה, סטיב צ'אדוויק (זו לא טעות, מדובר באישה), המכהנת כיום כראשת עיריית רוטורואה שבצפון ניו-זילנד, מספרת שבשנים האחרונות נושבת במדינה רוח חדשה, אשר מתבטאת לא רק במדיניות החוץ האנטי-מלחמתית שלה, אלא בעיקר בנעשה בתוכה.
רוח של שלום ופיוס נושבת בין השבטים וחלקי האוכלוסייה המרכיבים את העם הניו-זילנדי - בעיקר בין האנגלו-סקסים, יצירי השלטון הבריטי בן מאות השנים, לשבט המאורים, שמהווה חמישית מהאוכלוסייה במדינה. את הרוח הזו מבקשת ניו-זילנד להחיל גם במדיניות החוץ שלה, ומכאן סירובה להתיר לנשק להשמדה המונית או לכל דבר הקשור אליו להתקרב לתחומה.
"אנחנו גאים מאוד בעמידתנו האיתנה מול ארה"ב", אומרת צ'אדוויק בשיחה שאנו מקיימים במרכז התרבות המאורי הנקרא, קחו אוויר, וואקארווארוואטאנגאוטאופטאואווהאייאהו (שפירושו "מקום המפגש של לוחמי הוואיאהו"). "אנחנו מדינה קטנה וגאה שלא מאמינה בנשק גרעיני או באנרגיה גרעינית. תחת זאת אנחנו מפתחים אנרגיה נקייה הבאה ממקורות גיאו-תרמיים, אנרגיה מהרוח או אנרגיה סולארית".
נורא נחמד להצהיר את זה, אני אומר לה, כשאת חיה במדינה שטופת שמש והעיר שלך שוכנת מעל ימה גאו-תרמית ענקית עם קיטור טבעי שעולה מכל בריכה בעיר. התושבים כאן לא זקוקים לאנרגיה אחרת. יש מדינות שאין להן משאבים כאלה, והן נאלצות לחפש פתרונות אחרים.
"אנחנו מדינה שוחרת שלום שמעדיפה שצבאה יעסוק בהשכנת שלום בין המדינות בעולם", עונה צ'אדוויק. "אנחנו חלק מהאומות המאוחדות, ושולחים חיילים במשימות כוח
התפשטות הארגונים האסלאמיים הקיצוניים נראית לניו-זילנדים כמשהו רחוק ולא מאיים. יש כאן אוכלוסייה מוסלמית לא גדולה, אך היא אינה מורגשת, שלא כמו באוסטרליה השכנה שבה נאלץ ראש הממשלה להזכיר מפעם לפעם למוסלמים שהם אורחים בארצו, וכי אם הם לא מסכימים לקבל על עצמם את מנהגי המקום - הם מוזמנים למצוא מקום אחר.
צ'אדוויק הייתה שמחה אם ישראל והפלסטינים היו מאמצים את הגישה הניו-הזילנדית לפתרון סכסוכים. "לדבר לדבר ולדבר!" היא אומרת. לדעתה, האו"ם צריך להתערב ולקבל החלטה שתחזיר את הצדדים למשא ומתן, אולם היא מפתיעה ואומרת שהיא מתנגדת לפתרון שתי המדינות. "אנחנו בניו-זילנד מאמינים בקשר החזק שיש לאדם עם אדמתו. אנחנו, שיושבנו כאן על ידי האימפריה הבריטית, הבנו שלשבט המאורים חשובה האדמה יותר מכל דבר אחר ואנו מתקנים כל הזמן את העוול הגדול שעשו הבריטים שגזלו מהם את אדמתם. אסור לשום כוח למתוח גבולות לאנשים ולמדינות, לכן הייתי רוצה לראות דווקא מדינה אחת לכולם, לישראל ולפלשתינים, שתחיה בשלום ותשגשג".
ההבדל הוא שהמאורים אינם רוצים לזרוק אתכם מכאן, אלא דווקא להשתלב איתכם. בכל זאת, הם היו כאן קודם ואתם 'הכובשים'. כנוצרייה נאמנה את בוודאי מכירה את התנ"ך וזוכרת למי הובטחה ארץ ישראל, לא?
צ'אדוויק מחייכת. "אנחנו נגד קיצונים וקיצוניות. בני העם הניו-זילנדי די מרוצים מהבידוד ומהריחוק הגיאוגרפי שלנו המאפשר לנו לשמור על מדיניות נקייה ולהשתתף רק במשימות של שלום".
תודו, יש משהו שובה לב בנאיביות של פוליטיקאית החיה הרחק הרחק מעבר לקו המשווה, במשולש הדרומי של פולינזיה, לא רחוק מידידתה הטובה של ישראל בשנים האחרונות - מיקרונזיה.
הדוגמה הניו-זילנדית ליצירת מדינה אחת לשני עמים דווקא מוכיחה כי אפשר להצליח, בתנאי שצד אחד - דווקא הצד החזק המהווה רוב - מוותר כמעט לאורך כל הדרך על כל מה שהאמין בו במשך מאות שנים. כדי להבין את ההרמוניה המופלאה בין המאורים הפולינזים והניו-זילנדים
לא הייתה להם שפה כתובה, אך הייתה להם תרבות וחיים רוחניים עשירים. אלא שב-1769, בעיצומה של הבהלה לזהב, הגיעו האירופים, ה"פאקהא" בלשון המאורים. קפטן ג'יימס קוק, שפיקד על הספינה 'אנדבר', היה הראשון שהצליח לתקשר עם המאורים, קשר שנותר בעינו גם כשהגיעו חוקרים ומשלחות אירופיות אחרות שרדפו אחרי הסיכוי להתעשר ולכבוש ארצות חדשות. מאות ספינות הגיעו במאות השנים הבאות למטרות מגוונות: ציד לווייתנים, מסחר בפשתן ובעץ או הטפה מיסיונרית. האירופים היו זקוקים למאורים לצורכי הגנה, עבודה ואוכל, ואילו המאורים נהנו מהמוצרים האירופים שכללו חזירים ותפוחי אדמה.
המאורים, שהיו עסוקים במלחמות עקובות מדם נגד שבטים מקומיים אחרים, ידעו כי קבלתה של הסמכות הבריטית תועיל להם. ממשלת בריטניה ניצלה היטב את המצב, וב-1840 נחתמה ברית וויטאנגי והמאורים קיבלו על עצמם שלטון בריטי מלא תמורת שוויון זכויות מוחלט כנתינים.
באותה שנה היו בניו-זילנד כ-2,000 אירופים וכ-100 אלף מאורים, אולם אחרי חתימת הברית החל גל עצום של מהגרים להציף את האי, תופעה שהמאורים התקשו לקבל. בין הצדדים התפתחו מלחמות והתנגשויות דמים רבות. מלחמות ניו-זילנד, כפי שהן מכונות, היו בעיקר על הדבר החשוב ביותר למאורים – האדמה ('פנואה' בשפתם).
המאורים התנגדו להפקעת הקרקעות שהנהיגה הממשלה, ואף פתחו במלחמת גרילה. האירופים שהגיעו מצוידים בתותחים מודרניים ובספינות קיטור חמושות, כתשו את המאורים. עליית המפלגה הליברלית לשלטון ב-1890 הביאה את קץ המלחמות ואת בשורת "כור ההיתוך" לעולם. הקשרים עם בריטניה התהדקו ובלונדון נהנו מצמר ניו-זילנדי משובח, מבשר בקר וצאן מעולה וממיטב מוצרי הגבינה והחמאה.
מאמצע המאה הקודמת החלו המאורים לעבור לערים הגדולות אך ה"חמולתיוּת" המשפחתית נמשכה. מספרם גדל בהתמדה וכל משפחה התגאתה במספר ילדים רב, בין חמישה לשמונה, אך יש כאלה שיש להם גם 17 ילדים. כיום הם מונים כ-700 אלף נפש מתוך 4.4 מיליון תושבים במדינה. התגברות ההגירה ממקומות נוספים כמו סין או קרואטיה העמיקה את השאלה שהניו-זילנדים החליטו להפסיק להתלבט בה: מיהו ניו-זילנדי?
"המיסיונרים האנגליקנים החלו לתעד את מורשתנו, הפכו את השפה שהייתה עד אז מדוברת בלבד לכתובה ולימדו את אבותינו לקרוא ולכתוב. לכן למאורית אין אותיות משלה והיא נכתבת באותיות הלטיניות המקובלות", מספר לנו הני, המדריך הראשי באתר הגאו-תרמי פאקארוואהרוואה. הני הוא דור רביעי לשושלת של מדריכים שהוכשרו בידי המיסיונרים. "במשך שנים הבריטים ניצלו את הבורות, שלטו, הפקיעו ודחקו אותנו. היום המצב שונה לחלוטין. השפה שלנו מוכרת כשפה רשמית והיא חלק מהפרוטוקול הרשמי במדינה", הוא מוסיף.
חלק ניכר מתהליך ההטמעה נעשה באמצעות נישואי תערובת. "נישואי תערובת הם התרופה הטובה ביותר למצב של מלחמה בין השבטים השונים", אומר לנו שון מארש, מנהל אתר טא-פויה המציע לתיירים חוויה משולבת של תרבות מאורית, מופע פולקלור וסיור מודרך בנפלאות הטבע של האזור, הכולל את הגייזר הגבוה בעולם אשר מתפרץ מדי שעה לגובה העולה על 30 מטרים. האתר שהוא מנהל ממוקם סמוך לרוטורואה, בירת התרבות המאורית. "אחרי שנים של מלחמות בין מאות השבטים במדינה, המאורים החליטו שאין טעם במלחמות, והפתרון הוא במשא ומתן ובהידברות. וכך אנו נוהגים עד היום".
נראה כי הניו-זילנדים המציאו פירוש משלהם למושג "אפליה מתקנת". ה"קיווים", נדרשים למלא בכל טופס ממשלתי רשמי גם את מוצאם האתני ושיוכם השבטי, וברגע שמתברר כי מדובר בתושב מאורי הוא יקבל זכות קדימה בקבלה לאוניברסיטה, ברישום ילדיו לבתי ספר יוקרתיים, יהיה הראשון לקבל תמיכות ממשלתיות והנחות במסים וכן יתקבל מהר יותר למקום עבודה, בעיקר בשירותי הרווחה והבריאות. כל מוסד ציבורי, כולל בתי ספר, מחויב להקצות אחוז ניכר מהמשרות המוצעות בו למאורים.
אני שואל את הגברת צ'אדוויק אם היא דוברת מאורית. "מעט", היא משיבה. "אבל ילדיי לומדים את השפה בבית הספר. לימודי מאורית הפכה מהווים חלק מתכנית הלימודים הכללית בבתי הספר במדינה".
אולם הוויתור הגדול ביותר שנעשה עבור המאורים הוא בתחום הקרקעות. הסעיף האחרון בהסכם וויטאנגי מדבר על כך שהשליטה על משאבי הטבע תהיה בידיהם. לממשלות ניו-זילנד לדורותיהן לא הייתה כל ברירה אלא לציית לחוקה זו. רק בשנים האחרונות התעוררו בני השבט לדרוש את הזכויות המגיעות להם בתחום זה, ואכן הם קיבלו לשליטתם אזורים נרחבים במדינה, בהם אזורי תיירות דוגמת אזור הקרחונים בדרום מזרח המדינה, 18 האגמים והאתרים הגיאו-תרמיים והוולקניים באי הצפוני.
"אנחנו גאים מאוד בעובדה שאנו נענים לממד החשוב ביותר בתרבות המאורית – האדמה", אומרת צ'אדוויק. "הם ילידי המקום המקוריים, והם צריכים להיות שותפים מלאים בקבלת ההחלטות. למעשה הם שותפינו מאז חתימת ההסכם כמעט לפני מאה שנה, והאדמות ניתנות כדי שיפתחו אותן ויעשירו אותן לטובת כולם. הם משגיחים עליהן, מפתחים אותן ויש להם מודעות סביבתית גדולה".
וכעת הם חדלו לראות בכם פולשים?
"לא, אנחנו שותפים. אנחנו יושבנו כאן על ידי הבריטים, וזו הייתה טעות גדולה מצדם להחרים את אדמותיהם לפני מאתיים שנה. היום אנחנו מתקנים את הטעות הזו אף שחוקתית אנחנו עדיין קולוניה של הכתר הבריטי, האין זה מוזר?"
צ'אדוויק עצמה מקיימת הלכה למעשה את תורת הרב-תרבותיות והיא נשואה לבן השבט המאורי. למרבית ערי המדינה, הכפרים, הרחובות והאזורים יש שמות מאוריים. "נפתחנו בעשרים השנים האחרונות לקבוצות התרבותיות השונות. יש לנו הרבה אירים וקהילה סינית גדולה. אנחנו פתוחים להגירה לכל מי שיחפוץ", מצהירה צ'אדוויק.
ואכן, כפי שמספרת צ'אדוויק, ניו-זילנד עוברת שינויים מהותיים בדור האחרון. מהגרים מארצות אסיה השונות, בעיקר סינים, קוריאנים ופיליפינים משנים את המאזן הדמוגרפי בדרמטיות. ניו-זילנד עצמה אמורה "להשתחרר" מהכתר הבריטי בשנת 2020, אולם כבר עכשיו מתנהלים במדינה ויכוחים מרים בדבר התכנית לשנות את צורת הדגל שלה. מדגל הנושא את סמל בריטניה הגדולה והכוכבים המלווים אותו על רקע כחול, מבקשים רבים במדינה לשוות לדגל מראה אחר שיישא את הסממנים המאורים, את סמל העלה המאורי או הקיווי הלאומי וכמובן את הצבע, מכחול לשחור-לבן - צבעה של נבחרת הרוגבי הניו-זילנדית.
לעומת ההשתלבות המרשימה באי הצפוני של המדינה, התהליך שונה בהרבה באי הדרומי, הגדול יותר. שם כוחם של המאורים קטן בהרבה. בעיר קרייסטצ'רץ', המתאוששת מרעידת האדמה הגדולה שפקדה אותה לפני שלוש שנים, מרוכזים המאורים בשכונות הפרברים העניות ומנהלים שם
השינוי בהרגלי התזונה וההתמכרות לאוכל מערבי העלו באחוז ניכר את החולים במחלת הסוכרת ובמחלות הלב השונות. ביקור בחדר מיון בקרייסטצ'רץ' יגלה כי מרבית החולים נמנים עם השבט. המאורים, שביקשו להתנהג כבריטים לכל דבר, למדו מהם גם לשתות בירה, אך זה פגע בהם. השלטונות מייחסים את ריבוי מקרי האלימות במשפחה, אלימות כלפי נשים וילדים והעלייה בממדי הפשיעה בתוך המגזר להרגלי השתייה המוגברים.
תופעות אלה מעידות כי דרכה של ניו-זילנד אל השלום הפנימי המיוחל אינה קלה, אם כי הצעדים שעשתה הנם חסרי תקדים בכל העולם הרווי סכסוכים אתניים, פוליטיים ולאומיים. מי שרוצה לערוך השוואה בין ניו-זילנד לכל אזור אחר על פני הגלובוס, מוזמן לעשות זאת על אחריותו האישית.
ככל שמדרימים במדינה הולך מספר כפרי המאורים ופוחת. איך אמר לנו נהג המונית שלקח אותנו משדה התעופה בדנידין: "המאורים? לא, לכאן הם אינם מגיעים. אנחנו קרובים מדי לקוטב הדרומי, ולהם קר מדי כאן".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם