שיקום עזה: חיזוק החמאס והזמנה למלחמה הבאה

לקול תשואות הקהילה הבינלאומית, התוקפן זוכה לסיוע ופיצוי נדיב, שמשמעותו שמשתלם לירות עלינו. מול עינינו מתרחשת טעות אסטרטגית ועוול מוסרי, אבל כאלה שמצטלמים טוב

הלל גרשוני | 13/10/2014 10:18 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
תגיות: עזה
ששון ושמחה בוועידה הבינלאומית לשיקום עזה: מדינות רבות הטו שכם לעזרה לתושבי הרצועה האומללים, שבתיהם ותשתיותיהם נהרסו במהלך מבצע צוק איתן. יותר ממיליארד דולר תרמה קטאר. איחוד האמירויות - 200 מיליון, וכך גם כווית וטורקיה. מדינות האיחוד האירופי תתרומנה 570 מיליון דולר בסך הכול, וארצות הברית, הנציגה המתקדמת של הנאורות עלי אדמות, תתרום 212 מיליון דולר, סכום פלינדרומי ומרגש עד מאוד.

אכן, מה חשוב יותר מלענות למצוקתם של תושבי עזה, שעל לא עוול בכפם נהרסו בתיהם על ידי כוחות האויב הציוני? האם אתם יכולים לחשוב על סיבה כלשהי בעולם שתרומה שכזו לא תהיה מבורכת?
 
עוד כותרות ב-nrg:
- כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו

טוב נו. אני יכול. הבה ניקח לדוגמה את הכלל המשפטי העתיק "מעוולה לא תצמח תועלת" (בלטינית זה נשמע טוב יותר: Ex turpi causa non oritur actio. בעצם, זה לא נשמע טוב יותר). חמאס תקף את ישראל - ירה טילים אל מרכזי אוכלוסין, ביצע פיגועי טרור למיניהם במנהרות ועוד - ועל כך הוא נענש במתקפה מסיבית על בתיו ושכונותיו, ובכלל זה נענשה גם כלל האוכלוסייה שתמכה בחמאס ונתנה לו מחסה. באופן טבעי, ההרס הרב עורר מרמור בקרב תושבים בעזה על חמאס, וארגון הטרור מנסה לשקם את תדמיתו על ידי שיקום מהיר ככל האפשר. במילים אחרות, ככל שחמאס יבנה מהר יותר ויפצה יותר את התושבים, כך פעולותיו תוצדקנה יותר, והתמיכה בו תגבר. או באופן פשוט יותר: שיקום של עזה משמעו פרס לחמאס.

ומה עם ישראל? הרי גם היא ניזוקה לא מעט עקב המבצע, ובפרט יישובי הדרום שספגו נזק עצום. מי מפצה אותם? ארצות הברית אולי? רוסיה? טורקיה? לא, הרי זה ברור שישראל צריכה איכשהו לפצות את עצמה, היא ולא אף אחד אחר. ובכן כך הוא המצב: קרבן התוקפנות צריך לפצות את עצמו על נזקיו; התוקפן לעומת זאת זכאי לסיוע נדיב לקול תשואות הקהילה הבינלאומית.

הם לא נכנעו
ודאי, אין כאן רק תוקפנים. יש כאן גם אזרחים תמימים ומסכנים, שאמנם חלקם או רובם המוחלט תומך בחמאס ונותן לו מחסה מרצונו החופשי, אבל בטוחני שבכל זאת יש גם כמה חבר'ה שנאלצים לעשות זאת שלא בטובתם. האם הם לא צריכים פיצוי? כן ולא: יהיה נחמד לעזור להם, כמו שיהיה נחמד לעזור להרבה אנשים מסכנים בעולם; אבל אסור שהעזרה לכמה אנשים פרטיים תגרום בסופו של דבר לרעה גדולה עוד יותר.

קחו את תוכנית מרשל, מסוף מלחמת העולם השנייה. זו הייתה תוכנית ששיקמה גם את התוקפן, גרמניה, והיא נחשבת להצלחה מסחררת, לעומת הכישלון המהדהד של הסכמי ויימאר שכפו פיצויים גדולים על גרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה (ואף קבעו שהיא התוקפן, קביעה שלא הייתה בה אמת גמורה). ואולם תוכנית זו לא באה אלא לאחר הכניעה המוחלטת של גרמניה, ולאחר שהיה ברור שפניה של ההנהגה החדשה לכיוון שונה לגמרי מזו של ההנהגה הנאצית. תארו לעצמכם "תוכנית מרשל" שכזו עם פיצוי ושיקום לגרמניה תחת שלטון נאצי! סליחה על העבירה הבוטה על חוק גודווין, אבל זה בדיוק מה שמתרחש כאן.

כאשר נתניהו דיבר על "שיקום תמורת פירוז" הוא הציב כמובן יעד לא ריאלי לאור הנסיבות (אין אפשרות לפירוז הרצועה ללא הכנעה צבאית של החמאס), אבל זו הייתה משוואה נכונה מבחינה מוסרית: שיקום ללא פירוז הוא עוול מוסרי, משום שהוא תמיכה בתוקפן. מה נותר כעת ממשוואתו של נתניהו? כצפוי, רק ה"שיקום", כלומר התמיכה המסיבית בחמאס.

כשמפרקים את התמיכה הזו לגורמים, מתגלה ממצא מעניין: מיהם ה"משקמים" הגדולים? קטאר, איחוד האמירויות, כווית, טורקיה. בקיצור, אותן המדינות שיש להן אינטרס מדיני ברור בחמאס חזק. אבל מה האינטרס האמריקאי בחיזוק החמאס? כיצד גרמניה וצרפת תיהנינה מכך? מדוע הן משקיעות סכומים לא מבוטלים - אמנם פחות מקטאר, ועדיין לא מעט - בשיקום עזה בלא החלפת השלטון בה, מהלך שבסופו של דבר תומך במשטר הפושע המנהל אותה?

למה האמריקנים עושים זאת
קיסינג'ר אמר פעם על ישראל שאין לה מדיניות חוץ אלא רק מדיניות פנים; במקרה הזה נראה שאת המימרה הזו יש להחיל דווקא על ארה"ב ועל מדינות האיחוד האירופי. תרומה למסכנים בעזה פשוט מצטלמת טוב, ולפיכך הפוליטיקאים של אותן מדינות יגרדו את הסכומים האלה כדי לזכות בצילום נחמד ובגזירת סרטים על פרויקטים גרנדיוזיים. אם אחר כך הם יהפכו לעוד בסיסי שיגור טילים, ואם חמאס ייקח מס מכל טון בטון לטובת המנהרות שלו, זה כבר לא עניינם.

וכמו בסרט שסופו ידוע מראש חולפים על פנינו מיליארדי הדולרים ל"שיקום", שחלקו ילך לשיקום דרך מוסדות ה"דעוה" החמאסיים תוך חיזוק התמיכה הציבורית בחמאס, ואחוז לא מבוטל ממנו ילך להתעצמות לקראת הסיבוב הבא, שבו שוב ייהרסו בתים רבים ושוב תיחלצנה המדינות לתרום וכן הלאה.

וכאן יש לומר פשוט די. שיקום
בינלאומי נראה ומצטלם טוב, אבל הוא פשוט מעודד תוקפנות ומלחמות. לו הצד התוקפן היה נאלץ להתמודד עם מלוא ההשלכות העגומות של תוקפנותו, ייתכן שהיה חושב פעמיים לפני שהיה תוקף. אבל בכך שאנו עושים את המלחמה לנסבלת, ואפילו משתלמת מבחינת גיוס כספים, אנחנו רק מקרבים את המלחמה הבאה.

"הרוצה בשלום ייכון למלחמה", אומר הפתגם הפרדוקסלי הנודע. ובאותה מידה של פרדוקסליות מדויקת יש לומר: "הרוצה בשיקום יימנע מתשלום". ועד אז יש להצהיר בפה מלא ולהצביע על האמת הפשוטה: כל מדינה התומכת בשיקום עזה תחת שלטון חמאס, תומכת בשלטון טרוריסטי מושבע.

אולי אם נאמר זאת מספיק, בכל מדיה אפשרית, גם מבחינה פנימית תרומות שכאלה יהפכו בארה"ב לבעייתיות ומוקצות מחמת מיאוס, ויהיה גם לגיטימי מצד ישראל לעשות את הדבר המתבקש לגבי התרומות האחרות, ממדינות ערב ומטורקיה - לעצור אותן ולהחרים כל תרומה שתגיע, עד אשר ישלוט בעזה גוף שאינו מחרחר מלחמות. מי ייתן ונזכה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

הלל גרשוני

צילום:

חוקר תלמוד, נשוי ואב לשלוש בנות, בעל הבלוג "בלוגרשוני"

לכל הטורים של הלל גרשוני

פייסבוק