חרדית ואם ל-11 ילדים: האישה שמאחורי הנשיא
רבקה רביץ, תושבת בית"ר-עילית מלווה את ראובן ריבלין כבר 15 שנה בלי ללחוץ יד גם למנהיגי מדינה, בלי להתערבב עם הגברים בכנסת ובלי לפגוע בחיי המשפחה. ראיון
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
כמו בשאר הביקורים הממלכתיים של ריבלין בחו"ל, גם הפעם דאגו אנשי השגרירות לעדכן את המארחים הליטאים שרבקה רביץ, ראש לשכת היו"ר, היא אורתודוכסית המקפידה על כשרות. הליטאים יצאו מגדרם כדי לכבד את הכללים, ובכל הפגישות דאגו להגיש לה פירות וירקות לא חתוכים. במהלך הביקור הוזמנה הפמליה לארוחת ערב עם נשיא ליטא, לפי כל כללי הטקס – לכל אחד מהמוזמנים היה מקום ישיבה שמור וכל המנות הוגשו בתזמון מדויק.
"כדי שהכול יהיה מושלם הם הכינו בשבילי מנות כשרות תואמות למה שמגישים לאורחים האחרים", משחזרת רביץ. היא ישבה בארוחה לצד הבוס ריבלין במרכז השולחן, כך שכולם ראו אם היא אוכלת או לא. כשהמוזמנים התיישבו והמלצרים הגישו את המנה הראשונה, כל אחד מהנוכחים קיבל צלחת מעוצבת בהידור עם פרוסות בשר קר וגבינות עשירות. והנה, גם לרביץ הוגשה צלחת דומה, עם נקניקים וגבינות בכשרות מהודרת.
"לא ידעתי מה לעשות עם עצמי", אומרת רביץ. "היה לי ברור שגם אם זה כשר אני לא יכולה לאכול. מחוסר ידיעה הם כנראה חתכו באותה סכין את הבשר ואת הגבינות. לא הייתה לי ברירה, ולא נגעתי באוכל".
ראש הטקס של משרד החוץ הלטבי שם לב שרביץ לא אוכלת. הוא ניגש אליה בנימוס והגיש לה פתק ובו נכתב שהמוצרים שהוגשו לה שונים ממה שהגישו לשאר האורחים, ושבמטבח נמצאות כל האריזות עם תעודות הכשרות. "הייתה אי נעימות גדולה, כי הם השקיעו הרבה מחשבה וכסף במנה שלי", היא אומרת. בסיום הארוחה מצאה את עצמה רביץ עומדת מול נשיא ליטא ובכירי הממשל, ונותנת להם שיעור בהלכות בשר וחלב.
זו רק דילמה אחת מההתנגשויות הדתיות־מקצועיות הרבות שחוותה רביץ במהלך השנים שהיא מלווה את ריבלין כחבר כנסת, כשר התקשורת, פעמיים כיושב ראש הכנסת וכל הדרך עד לבית הנשיא, שבו מונתה באחרונה לראש הסגל. גם את ידו של סילביו ברלוסקוני, למשל, היא נאלצה לסרב ללחוץ, כשהבוס שלה הציג בפני ראש הממשלה האיטלקי דאז את צוות יו"ר הכנסת באחת מהקדנציות שלו בתפקיד.
רביץ, היום בת 38, החלה את דרכה הפוליטית כעוזרת הפרלמנטרית של חמיה, חבר הכנסת הרב אברהם רביץ ז"ל, וכיום היא הדמות הקרובה ביותר לריבלין. משרדה שוכן בסמוך ללשכתו והיא ממונה על סדר היום שלו, מתאמת את כל פגישותיו ומנצחת על סגל העובדים. כשהיא חוזרת הביתה לביתר־עלית מחכים לה 11 ילדיה - הקטנה שבהם בת פחות משנה.
בסבלנות אין קץ ובעזרת כושר ניהול ובעל תומך (יצחק, סגן ראש עיריית ביתר־עלית) היא מצליחה לנווט בין העבודה התובענית לבית התובעני לא פחות, ומצליחה לדחוק פנימה גם את הלימודים. ואת כל זה היא עושה בלי להתפשר לרגע על חרדיותה. היא לעולם לא תלחץ יד לגבר, לא תתפשר על בגדים לא צנועים, ובכל מקום תקפיד על אוכל כשר למהדרין ועל שמירת שבת, גם אם זה אומר לטפס ברגל עד הקומה ה־17 בבית המלון, רק כדי לא להשתמש במעלית בשבת.
אנחנו נפגשות בשבוע הראשון של ספטמבר ורביץ כבר עמוק בתפקיד, בלי ימי חסד. לא כך היא דמיינה את החודש הראשון כראש הסגל בבית הנשיא: ניהול לו"ז ניחום אבלים ולוויות לחללי צה"ל והעורף במבצע ‘צוק איתן‘. כדי להספיק להגיע לכל קצות הארץ נעשו חלק מהמסעות הללו דרך האוויר.
"את יושבת במסוק ומתחתייך ארץ מהממת, מדבר וים, ואז נוחתים למציאות, מגיעים למשפחות של הבחורים הנפלאים האלו", היא נזכרת. "הם כולם יפים, עם חיוכים כובשים, צעירים. ואת חושבת שזה לא אמיתי, לקבור אדם שבתמונה הוא חי כל כך. ואז את מבינה שזו הארץ היפה, ואלו הקורבנות. זה ריטואל החיים שלנו כאן מאז ומעולם. אין שלווה".
איזה ביקור זכור לך במיוחד?
"ביקרנו בקיבוץ מירב אצל משפחתו של סרן צביקה קפלן, בחור ערכי, יפה תואר, מלח הארץ. את עומדת בחצר ומולך נשקף נוף עוצר נשימה של הר מלכישוע, בקעת הירדן, הגלבוע, ובבית הבן הקטן שלו שואל, ‘אבל אמא, אם אבא נרצח על קידוש השם אז עכשיו הוא בשמיים וטוב לו, אז למה כולם בוכים?‘ לא עמדתי בזה. יצאתי החוצה ובכיתי.
"זה נותן פרספקטיבה. את חוזרת הביתה ורואה את הילדים ואת המשפחה – התינוקת מבקשת לינוק, הקטנים רוצים שאשחק איתם, יש מי שמבקשים עזרה בשיעורים, הגדולים רוצים לדבר איתי - ואת מבינה כמה צריך לומר תודה על כל רגע של בריאות נורמלית. קשה לי לחזור לשגרה אחרי יום כזה. עוברות שעות עד שאני משתחררת מהעצב ומהמועקה".
משפחת רביץ המורחבת, יותר מ־150 איש, ביטלה את החופשה השנתית ברמת הגולן מתוך תחושה של "עמו אנוכי בצרה". "לא מתאים לנסוע כשהחיילים נלחמים בחזית ובדרום התושבים חווים מטחים של רקטות בכל יום", אומרת רביץ.
הציבור החרדי הרגיש תחושת שייכות למלחמה הזו, יותר מתמיד.
"זה נכון, אולי כי יש היום יותר חיילים חרדים. בן דוד שלי בצנחנים נלחם בעזה ואבא שלו ראש ישיבה, ואני מכירה עוד שכנים ומכרים שיש להם בני משפחה שלחמו. נוצרה תחושה של יחד".
היא מתלווה לנשיא ברוב האירועים שהוא משתתף בהם. ללווייתו של הילד דניאל טרגרמן, שנהרג מפגיעת פצמ"ר, הייתה אמורה להגיע, אלא שילדיה התחננו בפניה שלא תיסע. גם ב־1 בספטמבר לא השתתפה עם הנשיא בטקס פתיחת שנת הלימודים בדימונה, אלא נטלה יום חופש כדי ללוות כל ילד לגן ולבית הספר.
"הרגשתי שאני חייבת את זה לילדים, אחרי הקיץ הזה. כמעט לא היה לי פנאי לבית", היא אומרת. "העומס עצום. אנחנו מקבלים בכל יום עשרות ולפעמים מאות פניות, וצריך להתמודד איתן ולתת להן מענה. הזמנות לאירועים בכל רחבי הארץ, מטקס פתיחת שנת הלימודים האקדמית ועד לפתיחת דוכן פלאפל - מישהו שמע שהנשיא אוהב מאוד פלאפל והחליט להזמין אותו לפתיחה.
"בכל שעה בערך מגיעה בקשה שהנשיא יברך ילד או ילדה לסרטון בר מצווה או בת מצווה, ומגיעות כמובן גם המון פניות רציניות ומשמעותיות. צריך לנווט, להחליט למה עונים ולהתאים את האירוע ללו"ז של הנשיא".
רביץ היא ממקורביו של ריבלין, אולי הקרובה ביותר אליו. "רובי הוא אדם כובש וכריזמטי. אני הולכת אחריו בנאמנות מ־1999, מה שלא יהיה", היא אומרת. "במהלך השנים הללו פגשתי אדם ערכי, נאמן לעקרונותיו, אנושי, חם, קשוב מאוד לזולת". ואת האדם הזה היא לקחה, יחד עם הצוות שלו ועם ידידיו הקרובים בליכוד, עד לבית הנשיא. ב־18 החודשים שלפני הבחירות לנשיאות התכוננה ליום ההצבעה באינטנסיביות עם הצוות המצומצם והוותיק, חלקם במשכורות של עוזרים פרלמנטרים וחלקם בהתנדבות.
רביץ הייתה הגורם הדומיננטי במטה שהובילו חיים כץ וגדעון סער: היא ניהלה את מערך הפגישות של ריבלין, דאגה שלא יפספס פגישות וסללה את דרכו אל חברי הכנסת החרדים. המשימה לא הייתה פשוטה – הח"כים החרדים זכרו לריבלין את הצבעתו בעד חוק הגיוס, ואפילו נפוצה ביניהם שמועה (שלבסוף התבררה כשגויה) שריבלין חזר במיוחד מחו"ל כדי להצביע בעד החוק.
מנגד התפרסמו בתקשורת ידיעות על יחסו השלילי של ריבלין לרפורמים (לאחר ביקור בבית כנסת רפורמי בארצות הברית שבו כינה את הזרם "דת חדשה לגמרי, בלי קשר ליהדות"), מה שתרם לאהדה אליו בקרב חברי הכנסת החרדים.
את מי שכנעת לתמוך בריבלין, באופן אישי?
"ציפי חוטובלי הייתה איתנו מהרגע הראשון, כשסילבן עוד היה במירוץ ורובי עוד היה רחוק. היא עשתה את זה בשבילי כחברה. יש עוד שמות, אבל אני לא בטוחה שאני יכולה לחשוף אותם. רוב העבודה הייתה של רובי עצמו, אבל יש אנשים שהם חברים שלי ותמכו בו בזכותי".
יש חברים בפוליטיקה?
"יש כמה. לא הרבה. אני לא יכולה להגיד את זה על הרבה אנשים. ציפי חוטובלי למשל היא חברת אמת". הקשר ביניהן, היא מספרת, נוצר בשיא המתיחות בין החרדים לחילונים בבית־שמש. רביץ החליטה להזמין את חוטובלי לשבת בביתה בביתר־עלית כדי להכיר את המגזר החרדי מבפנים, "ומאז אנחנו חברות. עכשיו כשהיא אמא אני גם נותנת לה עצות בתחום".
ביום ההצבעה נערכה רביץ עם הצוות של ריבלין בחמ"ל מיוחד בכנסת. עד הרגע האחרון ניסו לשכנע כל אחד מ־120 חברי הכנסת לתמוך בבוס שלהם. בסיבוב הראשון זכה ריבלין לתמיכתם של 44 חברי כנסת, ואחריו עמד מאיר שטרית עם 33 קולות. השניים עלו לסיבוב השני. במטה ריבלין חששו שעם עזיבתם של שאר המתמודדים יצליח שטרית לגבור על ריבלין.
"חשבנו שהתוצאה הזו רעה מאוד", מספרת רביץ. "היינו על סף הרמת ידיים. כבר השלמנו עם הכישלון והתחלנו לקפל את עצמנו מהחדר. לא היו לנו שמפניות, אבל כן היו אוכל וממתקים. התחלנו לאסוף הכול. רובי הרים טלפון לנחמה רעייתו ואמר לה שהיא יכולה להישאר בבגדי הבית שלה. למרבה המזל גדעון סער התעשת, תפס פיקוד, ירד בעצמו לשטח ושכנע את חברי הכנסת להצביע. כל אחד מאיתנו נתן את המרב. אלו היו שעתיים קשות מאוד".
וכשהוכרזה התוצאה?
"זה היה פשוט מדהים. העוצמה של הניגוד בין תחושת הדכדוך על התוצאה בסיבוב הראשון ובין השמחה והאושר של הניצחון קשה לתיאור. היו שמחה והתרגשות גדולים". את הניצחון חגגה ביציאה עם בעלה למסעדה. "זה היה משהו קצר, רציתי כבר לחזור הביתה לילדים, שבקושי ראו אותי בתקופה שלפני הבחירות", היא אומרת. "הם קיבלו אותי בהתרגשות, קנו לי פרחים ופרשו שטיח אדום בכניסה לבית".
רביץ נולדה למשפחה ירושלמית אמריקנית, השנייה מבין עשרה ילדים. מגיל צעיר היא זוכרת ילדות חמה ומאושרת. "אהבתי את המשפחה הגדולה שלי, ותמיד היה לי ברור שגם אני אקים משפחה כזו", היא מספרת. "היום אני מרגישה פספוס שיש לי רק 11 ילדים. אמא שלי תמיד הייתה בבית בשבילנו, לא יצאה לעבוד. היא אישה חמה, מחבקת, מנשקת, מקשיבה. צדיקה אמיתית. חברות אהבו לבוא אליי בזכותה. תמיד חיכתה לנו ארוחת צהרים חמה, ובשבתות היה אוכל ביתי ומפנק".
אביה עלה לארץ כשהיה צעיר, ובמשך השנים סירב מטעמים אידיאולגיים לקבל אזרחות ישראלית. לקראת אחת ממערכות הבחירות ביקשה רביץ מאביה שיוציא אזרחות ישראלית לצורך מימוש זכות הבחירה שלו. במשך שעות ישבה איתו והסבירה לו את הנימוקים לקבלת האזרחות. בסופו של דבר התרצה.
"אבל אבא לא רצה לבטל תורה, אז אני הלכתי למשרד הפנים, דאגתי לכל המסמכים והמתנתי, ורק כשתורו הגיע קראתי לו לחתום עליהם", היא מספרת. ב‘סמינר החדש‘ של בית יעקב בירושלים למדה הוראת אנגלית, ובגיל 18 כבר נישאה ליצחק, בנו השמיני של חבר הכנסת רביץ ז"ל. עוד בטרם סיימה את לימודיה כבר השתלבה בסמינר כמורה במשרה חלקית. היא אהבה את המקצוע, אך המשכורת שקיבלה – 700 שקלים - לא הספיקה. חמיה בדיוק חיפש עוזרת פרלמנטרית, והיא החליטה לנסות את מזלה בכנסת.
לימים, כשהוחלט לאסור על חברי כנסת להעסיק בני משפחה כעוזרים, עברה רביץ לעבוד אצל ריבלין. "בצער רב עזבתי את ההוראה ועברתי לכנסת. האמת שרציתי מאוד ללמד ואהבתי להיות מורה, אבל לא יכולנו להתפרנס ככה", היא אומרת. משכורתה החודשית של עוזרת פרלמנטרית הייתה אז 4,500 שקלים, ונראתה אז כמו חלום (אגב, בתפקידה הנוכחי בראשות לשכת נשיא המדינה תשתכר רביץ 28 אלף שקלים בחודש).
בבת אחת התחלפו הדילמות של בוגרת הסמינר, כמו עובי הגרביים הרצוי או ההיתר ללבוש חצאית ג‘ינס, בדילמות חריפות בהרבה של מי שעובדת בחברה מעורבת וחילונית. "לא היה קל", מודה רביץ. "כל החיים הייתי בסביבה חרדית, ופתאום האווירה הייתה אחרת".
מהרגע הראשון שמה לעצמה סייגים, אבל עכשיו היא בטח לא החרדית היחידה במשכן. "יש בכנסת מחלקה שלמה של מתכנתות חרדיות, יש עיתונאיות חרדיות, והן מקפידות", אומרת רביץ. "הן לא יוצאות לימי גיבוש, לא לוחצות יד לגבר, לא יושבות לאכול צהריים עם עמיתים גברים. הן שומרות על הדיסטנס ועל האמונה. זה לא פשוט, בעולם שבו מזלזלים בלומדי תורה ובערכים של קיום מצוות".
חמיה הוא שלימד אותה את רזי הפוליטיקה, וגם נטע בה את האמון העצמי והבטיח לה שהיא יכולה להתמודד עם כל קושי. "הוא היה איש מקסים, והוא חסר מאוד לי ולכולנו", היא אומרת. "קשה למצוא כמוהו בפוליטיקה. הוא לחם את מלחמת היהדות החרדית לא בהתלהמות, אלא באופן חכם ומרשים. לזכותו ייאמר שכולם אהבו אותו. כיבדו אותו גם חברי הכנסת החילונים ביותר, כמו יוסי שריד ושולמית אלוני".
בשנתיים האחרונות, לדבריה, על רקע הידרדרות היחסים בין המגזר החרדי ובין הקואליציה החילונית־דתית־לאומית, חסרונו מורגש אף יותר. "אם הוא היה נמצא כאן בשנה וחצי־שנתיים האחרונות, אני לא יודעת איך הוא היה פותר את השנאה שנוצרה כאן, אבל הוא היה מנסה להגיע להידברות בדרכי נועם", היא אומרת. "לצערי אני לא רואה היום חברי כנסת חרדים כמוהו - אנשים עם יכולת לעמוד על העקרונות ועל האמת הפנימית שלהם באופן שגורם לצד השני לכבד אותם".
כמי שחיה בין שני העולמות, איך את מסבירה את המרחק בין המגזר החרדי לכללי?
"זו לא רק אשמתנו. בבחירות האחרונות היו מפלגות שרצו על הטיקט של שנאת חרדים. יאיר לפיד, שחי בפייסבוק ובטוויטר, הוא לא מציאותי. מי הוא שיטיף לנו איך לחיות? גם בבית היהודי לא בוחלים בשנאת חרדים. המפלגות הללו לוחמות בנו לא מעט ומקצצות לנו תקציבים איפה שאפשר, אבל גם האופן שבו הציבור החרדי נגרר למהומה הוא לא נכון. אני חושבת שאפשר לעשות את זה אחרת.
"חלק מהבעיה היא שהציבור החרדי לא מאוחד. אנחנו כבר לא כמו פעם, אנחנו מדברים בשני קולות. זה לא נשמע טוב, וכשקולטים שאנחנו חלשים מבפנים מנצלים את זה".
גם הבוס שלך הצביע בעד חוק הגיוס.
"נכון, אבל בלי לדון אם זה טוב או לא, זו הייתה אמירה נגד חרדים וככה זה גם נתפס. הרגשתי רע מאוד עם זה שרובי הצביע בעד, אבל הבנתי אותו. לא הייתה לו ברירה".
ניסית לשכנע אותו להתנגד לחוק?
"הסברתי לו עד כמה החוק פוגעני, וגם הוא התנגד לסנקציות ולאלמנטים של הכפייה, אבל לא הייתי יכולה לשכנע אותו. זאת הייתה החלטת הקואליציה".
כבר שנים אני מראיינת נשות עסקים, חברות כנסת ושאר נשים בעלות קריירה תובענית, וכבר שנים זה לא פוליטיקלי קורקט לשאול איך משלבים קריירה תובענית עם גידול ילדים וניהול בית, אבל נדמה שבמקרה של רביץ זה מתבקש. אז ככה: אין לה מנהלת משק בית, גם לא עוזרת, אבל בתחילת שנת הלימודים נכנסה לביתה מטפלת.
"האמת שאני פשוט לא מצליחה למצוא עוזרת", היא מספרת. "אז אני מלבישה על זה קטע עקרוני ואומרת שאם יש בבית שלוש בנות גדולות שיכולות לעזור אז לא צריך עוזרת". התודה העיקרית, לדבריה, צריכה להינתן "לבעל הצדיק שלי, שנותן לי גב ותמיכה אינסופיים. בחיים לא הייתי מגיעה למה שאני היום בלעדיו".
הסוד שלה הוא תכנון מוקדם. את ארוחת הצהריים היא מבשלת ערב קודם - "אוכל פשוט, מזין, קל להכנה" - והקניות מגיעות במשלוח הביתה לאחר הכנת רשימה מדוקדקת, ומאופסנות בשלושה מקפיאים ובשני מקררים. השבתות הן טקס של ממש: אפיית החלות הביתיות ביום חמישי בלילה, הבישולים בשישי בבוקר ("הכול עובר מהסירים לפלטה"). עד אחר הצהריים ביום שישי אורחים יכולים להודיע על הגעתם ("עד הרגע האחרון לא ברור כמה אורחים יהיו").
ואת לא מעגלת פינות?
"אני עובדת הרבה שעות, אבל כשאני נכנסת הביתה אני משתדלת להיות נטו עם הילדים, להקשיב להם, לשחק איתם או פשוט להקדיש להם זמן. בכל מקרה המצפון יעבוד שעות נוספות".
בשעות אחר הצהריים הטלפון פתוח רק לשיחות חירום. פעם מצאה את עצמה עונה לראש הממשלה דאז אריאל שרון בעיצומן של המקלחות לילדים. "הוא שמע את ההמולה וביקש להפסיק את השיחה", היא נזכרת. "הסברתי לו שזה בסדר ושוחחנו בעניין הדחוף. אז המקלחות התעכבו בכמה דקות".
במהלך השנים השלימה רביץ תואר ראשון במנהל ובמדעי המחשב ותואר שני במנהל עסקים. בימים אלו החלה בכתיבת דוקטורט בבית הספר למדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה. בכל לילה היא מקדישה שעה לכתיבת הדוקטורט, ובמוצאי שבת, בשעות הקטנות של הלילה, היא משלימה את החסר.
"אני אוהבת את הלימודים", היא אומרת. "הם נותנים לי התרוממות רוח, והחשיבה על רעיונות נותנת לי הרבה כוח". אבל היא לא בטוחה שמסלול כזה מתאים לכל אישה חרדית. "השכלה גבוהה היא סוג של עבודה זרה", היא טוענת. "אם אף אחד לא היה לומד, לא היינו צריכים את זה. כשאת מחפשת עובדים את לא בהכרח מסתכלת על התארים, הם בעיקר מסנן, אבל היום אפילו תואר שני הוא לא משהו. הוא נותן כלים חשובים כמו אנגלית ומתמטיקה, אבל לא הייתי מקדשת את הלימודים".
שאיפתה היא שבניה יגדלו להיות תלמידי חכמים שתורתם אומנותם, אבל בקשר לבנות – לא רק שלה, אלא בכל המגזר - היא פתוחה יותר. "אם אישה יוצאת לעבוד שמונה שעות מחוץ לבית אז לפחות שתרוויח היטב, ולא תשתכר 4,000 שקל", היא אומרת.
"ברגע שלאישה יהיו תואר והשכלה מתאימים, היא תוכל להשתכר יותר. אם הציבור החרדי רוצה לשמר את המודל שהגברים ילמדו והנשים יעבדו, צריך לתת להן את הכלים. אי אפשר שכולן תהיינה גננות ומורות, צריך להכניס למגזר החרדי יותר מקצועות כמו טכנאות שיניים או אופטיקה. יש כבר הצפה של רואות חשבון ועורכות דין. חוץ מזה, נוצר מצב שבו נשים שלא מתאימות הולכות להיות מורות, וזה פוגע בילדים שלנו. הילדים שלנו לא צריכים להיפגע מהוראה לא מקצועית רק כי צריך לסדר לנכדה של האדמו"ר עבודה".
אף שהיא רחוקה מהן מרחק רב בעבודתה ובהשכלתה, היא עדיין מוצאת שפה משותפת עם החברות בביתר־עלית. "בסביבה שלי לא תמיד ידעו בדיוק מה אני עושה, ועכשיו כשמוניתי לראש הסגל יש יותר שאלות על העבודה, אבל אחרי דקה חוזרים לדבר על ילדים ועל טיטולים", היא אומרת. "אני אוהבת מאוד את החברות שלי, והן חשובות לי מאוד אחרי יום בחברה גברית. בסוף יום העבודה כיף להתפרק עם חצאית נוחה ולא רשמית ולשמוע פטפוטי גינה".
ואיך החברה החרדית מקבלת עוף משונה כמוך?
"בסופו של יום אני חרדית הארדקור. בעלי מחזיק את הבית חזק מבחינה דתית: אין לנו אינטרנט בבית, ורק כשהבת שלנו
היא טיפוס נדיר בפוליטיקה, ובמיוחד בבית הנשיא. אבל "מקבלים אותך כמו שאת מקבלת את עצמך", אומרת רביץ. "אם את מאמינה בעצמך ובכוח שלך, יקבלו אותך. אם אני מאמינה שהקב"ה הביא אותי לנהל את המקום הזה, זה כנראה המקום שבו אני צריכה להיות. מכאן אני צריכה להשפיע".
נשיאה חרדית ראשונה או ח"כית חרדית ראשונה - אלו תפקידים שמדברים אלייך?
"בינתיים אני אסתפק בתפקיד הנוכחי".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם