לדבר על השנאה והגזענות. של שני הצדדים
בחברה הישראלית יש הסכמה רחבה ושוליים צרים. משום מה, רוב המדברים על חינוך נגד הסתה מתכוונים רק לצד אחד של השוליים
עד כאן, יש להניח, רובו ככולו של הציבור בישראל, על כל גווניו ושבטיו, היה מוכן לחתום על הדברים ואף על חשיבותם. אולם בהמשך הדברים, ניכרת הסלקטיביות והחד צדדיות של השיח אודות הגזענות והשנאה: "הגילויים של השנאה שפשו בחברה – ובמידה ותפוצה ניכרות – מסוכנים להחריד. השנאה שלחשה כארס בקרב אנשים וגופים בציבור היהודי והשנאה שבעבעה כלבה רותחת כלפי ערבים אזרחי ישראל. כלפי השנאה אל לנו להחיל אמות מידה של הבנה וקבלה". גם אם לא התכוון לכך, העולה מהניסוח הוא ששיח השנאה והגזענות הם חד כיווניים כביכול, ומגיעים מהכיוון היהודי כלפי הערבים.
בעיתון 'הארץ', כמה לא מפתיע, מלין אור קשתי על כך שבהתאם לרוח המפקד, השר שי פירון, ההמלצות למורים מדגישות "אחדות, סולידריות ועזרה הדדית" לעומת "ההסתה, הגזענות, האלימות והשנאה כלפי קבוצות גדולות של בני אדם" שמוזכרים "אך בשוליים". הכתבה לא מותירה ספק מי הם הגזענים ומחוללי השנאה: קשתי מתמקד בתלונות מורים בבית הספר הממלכתיים על הגזענות העולה בכיתות, ומציג בהרחבה את עמדתה של פרופסור נורית פלד-אלחנן על ספרי הלימוד המתוארים ככאלה ש"עונים על קריטריונים לחינוך גזעני". בכל הדיון בסוגיה ובכל הקריאות להתמודד עם שיח השנאה קשה למצוא את התביעה לדון גם במה שהתרחש בקרב חלקים בציבור הערבי בישראל. בלא מעט אירועים, חלקם אלימים וקשים ביותר, ניכרו גילויי שנאה מובהקים כלפי יהודים וכלפי המדינה.
תופעה נלווית לכל השיח החד צדדי הזה הן התבטאויות קשות וחמורות ברמות ובגוונים שונים בקרב אלה המציגים עצמם כנושאי דגלם של הערכים הדמוקרטיים. הסובלנות, חופש הביטוי וכיוצא באלה, מחולקים בנדיבות לאלה החושבים כמותם או לשונאי ישראל מבית ומחוץ. הם הרבה פחות סובלניים כלפי אלה החושבים אחרת מהם, במיוחד אם הם שייכים לרוב היהודי או שהם סתם אזרחים הנאמנים למדינה.
ספי רכלבסקי, כותב קבוע בעיתון 'הארץ' ומחבר כתב הפלסתר 'חמורו של משיח', איננו עוד טוקבקיסט מן השורה או סתם אחד ממיליון וחצי משתמשי פייסבוק. בסוף יולי כתב "ראיתי את ההיטלריוגנד". שיטוט בדף הפייסבוק שלו יכול בהחלט לשמש כדוגמה לשיח שנאה. יוסי נחושתן, מעל דפי 'הארץ', תחת הכותרת "השבט הפשיסטי אמר את דברו", לא מסתיר כלל את ההכללה. בישראל מתרחש עימות "בין יהודים לאומנים ופשיסטים (להלן "ימנים") לבין יהודים הומניסטים ליברלים (להלן "שמאלנים")". כל הימניים, אם כן, כמחצית מהאוכלוסייה, הם לאומנים פשיסטים.
ושימו לב גם לסדרת המלצות מהימים האחרונים בדף הפייסבוק של היועץ המשפטי לשעבר מיכאל בן יאיר: "קראו את גדעון לוי האמיץ", "מול המלל הלאומני... רצוי לקרוא את הפוסט הזה של אורי אבנרי".
פרופ' עמירם גולדבלום, דמות בולטת מראשי שלום עכשיו, יצא נגד אנשי להב"ה ולאחר שתקף אותם הוסיף תמונה של אדם ניאנדרטלי (שנראה כמו קוף) חובש כיפה סרוגה וכתב: "אז כמו שהאדם הניאנדרטלי נכחד, כך ייכחדו גם הללו של כהנא ולהב"ה". התמונה הורדה מאתר הפייסבוק שלו לאחר זמן מסוים. יחד עם זאת, עצם העלאתה בכוונת מכוון מצביעה על המוסר הכפול והשפה הכפולה של השמאל הקיצוני לכל אורך הקו. רק צריך לדמיין מה היה קורה אם דמות האדם הניאנדרטלי הייתה מוצגת עם כאפייה ותחתיה הכיתוב המייחל שהם ייכחדו.
חשוב בהחלט לדבר על שיח השנאה וגזענות. כשעושים זאת, כדאי מאוד לזכור שהוא נמצא בשני הקצוות של החברה. ומעל לכל, כדאי לדבר עם התלמידים על כך שמול הקצוות מימין וכמובן גם משמאל, יש הסכמיות רחבה מאוד בציבור הישראלי סביב שקלול מאוזן ומוסרי של ישראל כיהודית ודמוקרטית, הסכמיות גדולה וחזקה בהרבה מרכיביה הקיצוניים.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם