כך פוטין מתכוון לסגור חשבון עם נאט"ו
רוסיה רואה בהרחבת נאט"ו את תחום השפעתה לאוקראינה איום בלתי נסבל; פוטין מתכוון להביך את הברית המערבית בפגישה שיערוך עם נשיא אוקראינה בבלרוס
כל התכנים הכי מעניינים - בעמוד הפייסבוק שלנו
דחלאן, אומר מקור דיפלומטי, הוא איש עתיר יוזמה: הוא עזר מאד למצרים להתמודד עם בעיית המנהרות ברפיח, הוא מגלגל הון עתק במצרים, לבנון ומדינות המפרץ. הוא מושקע גם במדינות הבלקן - החל מנדל"ן וכלה בייצור נשק. ידו בכל.
אך האם יד כל בו? האם דחלאן מתכוון אי פעם לשוב ליו"ש או לכל הפחות לעזה? "להערכתי, אומר המקור, שמכיר את דחלאן עוד מהימים שהסתובב כממונה על הסגל הדיפלומטי הפלשתיני באירופה, הוא באמת היה רוצה. כלומר, אם יוכל להביא את עצמו לנטוש את סיר הבשר באבו דאבי. בשורה התחתונה, יותר מכל, הוא היה רוצה לשוב לגדה. אולם אני מעריך שלא ישרוד שם יום אחד. אולי בגיבוי ביטחוני ישראלי", הוא מוסיף, בעקיצה קלה.
עד שישוב, אם ישוב. דחלאן עומד בראש פרויקט מיוחד מאד. כזה, ששם בפרופורציה הנכונה את כל שאר עיסוקיו. הכוונה לשיתוף פעולה אסטרטגי בין אבו דאבי לבין סרביה. ולא, זה לא איזוטרי. להיפך. מדובר בפרויקט שרץ כבר שנתיים שבמהלכו כבר השקיעו נסיכות אבו דאבי מילארדים במדינה הבלקנית. רשימת הפרויקטים מראה שמדובר בשיתוף פעולה אסטרטגי מהמעלה הראשונה. החל בהקמת חברת תעופה חדשה, איר-סרביה וכלה בחכירת אדמות חקלאיות לייצור מזון עבור הנסיכות המדברית.
אך הפרויקט היותר מעניין הוא הסכם בסך 200 מיליון דולרים בין חברת האחזקות למחקר ופיתוח של אמירות אבו דאבי לבין תעשית הנשק הצבאית הסרבית לפיתוח מערכות טילים נגד טנקים. וזה מעניין, כי בשורה התחתונה, אבו דאבי היא יבואנית הנשק הרביעית בגודלה בעולם. מאז 2012 רכש אמיר אבו דאבי נשק בשווי מצטבר של 19 מיליארד דולרים.
כלומר, זאת אחת המדינות החמושות ביותר על פני הפלנטה. מה שהופך אותה לשיאנית חימוש, שלא נופלת משכנתה הסוררת, קטאר. ואם לוקחים בחשבון, שכל אוכלוסית אבו דאבי מונה בקושי מיליון איש הרי שההוצאה לחימוש לראש היא דימיונית כמעט. לאבו דאבי יש סיבות טובות להתחמש עד צוואר. ובראשן האיום האיראני. גם קטאר כאמור, על מדיניות החוץ ההרפתקנית שלה, הפכה עבורה באחרונה לסוג של מטרד. מה שגרם לאבו דאבי, לסעודים ולשאר המפרציות לנתק עימה יחסים דיפלומטיים.
על כל זה מנצח בשנתיים האחרונות מוחמד דחלאן. מבחינתו, זה המשך טבעי לעסקיו הענפים במונטנגרו, שם הוא פועל כבר שנים בשיתוף פעולה עם מוחמד ראשיד, מי שהיה איש הכספים של יאסר ערפאת. ואם כך, האם נסיכות אבו דאבי היא התשובה הסונית למדיניות החוץ של קטאר? בעוד אמיר קטאר רוכש את פאריס סן ז'רמן והרודס. עמיתו מאבו דאבי עסוק ברכישות איסטרטגיות במדינות מרכז אירופה ומזרחה. והאיש שלו כאמור הוא מוחמד דחלאן. מדובר בשיתוף פעולה ביטחוני רחב לא רק בפיתוח טילים נגד טנקים אלא גם עם המשטרה, היחידות מיוחדות ויישומי טכנולוגיות תקשורת ואינטרנט.
מבחינת הסרבים מדובר בשיתוף פעולה איסטרטגי שקשה להפריז בערכו. עבורם אבו דאבי היא כלי מן המעלה הראשונה לדחיקת השפעה טורקית בלתי רצויה בבלקן. בשנים האחרונות, במיוחד מאז המדיניות ה"ניאו עותומנית" של נשיא טורקיה, ארדואן, גובר החשש מפני קולוניזציה כלכלית ופוליטית של סרביה בוסניה, קוסובו ואלבניה על ידי טורקיה.
ההשקעות של אבו דאבי ממתנות את התהליך. זה לא הבעיה היחידה. כמדינה שהכריזה שאין בדעתה להצטרף לנאט"ו, חשופה סרביה להשפעה רוסית כלכלית וצבאית חזקה. ההשקעות של אבו דאבי בתעשיה הביטחונית הסרבית לא רק מספקות עבודה אלא גם ממצבות את סרביה כמדינה המנהלת מדיניות עצמאית בסביבה לא פשוטה בעליל. דחלאן בהקשר הזה נתפס כמי שפועל על פי עצה והכוונה המקדמת אינטרסים ישראלים ואמריקאים באיזור. והוא, צריך לומר, לא עשה יותר מדי מאמצים להכחיש. נוח לו עם ההילה הזו. היא רק מקדמת אותו ואת עסקיו.
מה עובר על ולדימיר פוטין? רגע אחד הוא שולח לגבול רוסיה שיירת פנטום ובמערב משוכנעים כי היא מהווה ראש חץ לפלישה לאוקראינה ואז הוא נושא דברי פיוס ומודיע כי יפגש בשבוע הבא לשיחות פנים אל פנים עם נשיא אוקראינה, פטרו פורושנקו. הפסגה תיערך בבלרוסיה במסגרת ועידת מינסק. המארח יהיה בעל בריתו של פוטין, נשיא בלארוס, אלכסנדר לוקשנקו. מי שעד לא מזמן כונה: 'הדיקטטור האחרון באירופה'. כעת באיחוד האירופי מתלבטים אם להשיב את התואר לפוטין. בכל מקרה, העיתוי משחק היטב לידיו של נשיא רוסיה: שבוע לאחר מכן, ברביעי בספטמבר תפתח ועידת נאט"ו בבריטניה. הפסגה בין פוטין לפורושנקו במידה רבה מוציאה את העוקץ מהוועידה. מבולבלים? לא רק אתם. גם ברוסיה לא יודעים איך לאכול את ולדימיר פוטין, הטקטיקן הבלתי נלאה.
אולם עם כל המהלכים המחוכמים הללו, מצבו של פוטין רחוק מלהיות מזהיר. בימים האחרונים דיווחו על עליות מחירים מטאוריות ברוסיה. מחירי הפירות והירקות זינקו כלפי מעלה ומחירי בשר העוף נסקו ב-25 אחוזים. אזרחי רוסיה רגילים אמנם לשאת על גבם הרבה מאוד צרות. אולם אם מחירי המזון ימשיכו לטפס בקצב הנוכחי, במוקדם או במאוחר, הבבושקות עלולות לצאת לרחובות. ועם מחאת הבבושקות אפילו פוטין יתקשה להתמודד.
אולם עוד לפני הבבושקות, יש סימנים לכך, שמצבו של פוטין בזירה הפנימית רחוק מלהיות פשוט. כבר שבועיים, שהזירה האינטרנטית הרוסית רותחת משמועות באשר לנאומו
של פוטין שעמד להיות משודר בערוצים הממלכתיים ובוטל ללא שום הסבר. השמועות החלו לרוץ לאחר ששלושת ערוצי הטלוויזיה הממשלתיים הודיעו כי נשיא רוסיה, עומד לשאת לאומה נאום חשוב במשך שעתיים וחצי. אולם אז בוטל הנאום – ללא כל הסבר. סיטואציה חסרת תקדים ברוסיה. מה קרה? זו השאלה שצוברת בינתיים איכויות קונספירטיביות, שאינן מבשרות טובות.
הענין הוא, שהנאום דווקא התקיים. אפילו נכחו בו עיתונאים. אולם שידורו באמצעי התקשורת בוטל. ועד לרגע זה לא ברור מי נתן את ההוראה.
האם היתה זו יוזמה של הקרמלין, או שאולי קמה לנשיא רוסיה, אופוזיציה מבפנים: כזו, שעדיין לא חשפה את עצמה אך מייצגת כוח ממשי. אולי אפילו מתוך שורות הצבא הרוסי. בהעדר תקשורת חופשית ברוסיה, לא מתקיים דיון פתוח בשאלה אם קמה לנשיא רוסיה אופוזיציה מבפנים. זירת התקשורת האמיתית נמצאת באינטרנט ובשיחות יומיומיות. אנשים מחפשים מידע באינטרנט ומשווים פרסומים בתקשורת הזרה ומנסים להבין מה באמת קורה.
"התעלומה", אומר אחד מעיתונאי האינטרנט הבכירים, גדולה עוד יותר, מכיוון שתוכנו של הנאום שלא שודר בטלוויזיה היה בסך הכל פייסני מאוד כלפי אוקראינה והמערב. אולם, יתכן שזו בדיוק הסיבה שלא שודר. שלושת הערוצים הממשלתיים, הסבירו המקורות, משדרים סביב השעון תעמולה אנטי מערבית ואנטי אוקראינית. תמונת העולם של רוב אזרחי רוסיה מתבססת על התעמולה הזו. נאום פייסני כמו שנשא פוטין היה מתקבל בזעזוע פנימי עמוק. הקהל המקומי לא ערוך לספוג את הדברים, אומר אחד מעיתונאי האינטרנט הבכירים ברוסיה. לכן בוטל שידורו בתקשורת.
אולם אלה רק חלק מההסברים ששומעים. הסבר אחר מעניין לא פחות הוא כי פוטין ניצב בפני לחץ גובר מצד זרם ימני, משורות המשטר. בעיקר לחץ צבאי להוריד את הכפפות, ולטפל בבעיה האוקראינית מהשורש. השמועות על לחצים מסוג זה הולכות וגוברות בשבועיים האחרונים. שאלתי לגביהן איש מודיעין ממדינה מזרח אירופית, שעומד בקשר במשך שנים עם עמיתים בצבא הרוסי. תשובתו היתה נחרצת: "המתח אכן קיים. אך זה טבעו של הצבא שהוא שועט קדימה. נכון לעכשיו", הוא מסביר, "אין סיבה לחשוב, שהמוסרות בידיו של פוטין התרופפו".
מנקודת מבט צבאית, אומר המקור, "לא מדובר בניסיון רוסי להשתלט על שטחים בדרום מזרח אוקראינה. זו ראיה צרה מאוד של המצב. מה שמתחולל כעת באוקראינה זו מלחמה בין רוסיה לבין ארה"ב. במלחמה הזו גם אוקראינה וגם אירופה הן שותפות זניחות". בשורש הענין, התפיסה הרוסית לפיה נאט"ו הרחיבה את תחום השפעתה בפועל לשטח אוקראינה וזהו איום בלתי נסבל. אם אוקראינה תהפוך לבסיס טילים של נאט"ו - זמן התרעה לשיגור טילים מאוקראינה לרוסיה הוא שתי דקות בלבד. "נדמה לי שבישראל", הוסיף בעקיצה לא מסותרת, "אתם יכולים להבין היטב מהזה שתי דקות התרעה".
האמת היא, שנאט"ו עדיין רחוקה מאוד מהשלב, שעליו דיבר המקור. אולם התרגום לאיום הזה מאד קונקטי. מה שעומד על סדר היום של הצבא הרוסי, הוא אומר, זה ציר התנועה מלוגנסק, בירת המרד האוקראיני, לעיר וולגוגרד הרוסית. זה מה שעומד לעיני הצבא הרוסי. מבחינתם, השליטה בציר הזה שבין אוקראינה לרוסיה חייבת להיות רוסית. אם רוסיה תאבד את המושכות בקרב על הציר הזה עלולים להתרחש הרבה מאוד דברים כולל יציאה של הקווקז הרוסי מכלל שליטה.
ובינתיים, עד שהחזון האפוקליפטי הזה יתרחש, פוטין עומד כבר עתה בפני צונאמי כלכלי, הולך ומחריף. הסנקציות המערביות מכרסמות בכלכלה הרוסית. והאזרח הרוסי מרגיש היטב את המכה בכיס. אך לא רק בגלל הסנקציות המערביות אלא בגלל תגובת הבטן של משטר פוטין בצורה של סנקציות נגדיות. ובראשן: אמברגו על יבוא מוצרי מזון מאירופה וארה"ב לרוסיה. בפולין ובצ'כיה יעשו השנה הרבה מאוד ריבה בסתיו הקרוב בגלל איסור על יבוא תפוחים, אפרסקים ושזיפים. ליוונים אין מושג מה לעשות עם האפרסקים שהבשילו. ולנורווגים אין מושג מה ייעשו עם כל עתודות הסלמון שברשותם. עד לפני שבועיים השוק הרוסי היה הצרכן העיקרי של התוצרת הנורווגית.
ככל שזה תלוי בוולדימיר פוטין, אזרחי רוסיה צפויים לראות בקרוב מוצרים מברזיל, קובה ומצריים על מדפי הסופרמרקט. ממש כמו בימים הטובים של המשטר הסובייטי. והיה כבר מי שאמר ש"בקצב הזה, עלולים לחזור גם הריחות שהפכו לסימן היכר של המשטר הסובייטי. במיוחד אותו ריח של "אבקת כביסה מצרית בניחוח הדרים, מעורב במשבי קיא ובירה על רצפת המעלית".
וגם מדינת ישראל. בחיפוש אחר שווקים חדשים צפוייות ישראל, טורקיה ומדינות כמו סרביה, שאינן חלק מהאיחוד האירופי, להפוך לספקיות המזון האלטרנטיביות של רוסיה. ולא מן הנמנע שלאורך זמן, דפוסי הסחר החדשים האלו יתקבעו. ישראל, בהקשר הזה מרוויחה פעמיים: החרם שהוטל על המנגו באיחוד האירופי יוכל כעת להגיע לשווקים ברוסיה, במקום להזרק או להמחר במחירי הפסד לעזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם