"בני היחיד שי לחץ עלי שאסכים שישרת בקרבי"
שי קושניר התעקש שאביו יחתום לו על אישור לשרת בקרבי במשך שנה. יומיים לפני שנהרג מירי פצצת מרגמה בשטח כינוס כתב לו מכתב שהפך להספד: "אני חושב עליך כל דקה"
"שייקה אני מאוד מתגעגע אליך", פתח וכתב. "אני חי בתחושה שלא ראיתי אותך כבר שנים. לא עוברת דקה שאני לא חושב עליך. גם ביום וגם בלילה. אני מנסה לתאר לעצמי איך אתה והחברים שלך מתמודדים עם המצב הלא פשוט הזה. איך אתה מגיב לסיטואציה הזו שנקלעת אליה, אתה וכל שאר בני הנוער שנפלו בחלקם התפקיד הקשה הזה".
סמל-ראשון שי קושניר ז''ל
צילום: דובר צה''ל
האב המשיך ותהה על תפקידם הקשה של החיילים הצעירים, שמגנים בגופם על המדינה, ומשמשים מגן אנושי לאזרחי ישראל. "עם כל יום שעובר הופך "צוק איתן" ממבצע למלחמה, על כל המשמעויות של המילה הנוראה הזו. אבל אני יודע ומאמין שאתה והחברים שלך חזקים ונחושים ומלאי מוטיבציה להשלים את המלאכה הקשה שנפלה בחלקכם. אתם בליבנו ובנפשנו. שמרו על עצמכם. אבא אוהב ומתגעגע, אבא".
מישה מספר ששי היה בנו היחיד, והתעקש במשל שנה שלמה לקבל את חתימתו, המאפשרת לו לצאת לקרבי. שי רצה להגיע לחטיבה 188 בשריון, בדיוק כמו אביו. "אני לא הסכמתי הרבה זמן כי כשהייתי שריונר בחטיבה נפצעתי ב-85'", משתף האב." ידעתי שהדרך שהוא בוחר בה היא דרך מאוד קשה ולא פשוטה, אבל הוא התעקש".
לאחר שהצליח במסע השכנוע, עשה אביו הכל כדי להכניס אותו לגדוד בו שירת בעצמו. כשרצה הבן להיות חובש קרבי "אמרתי לו 'שייקה, חובש קרבי זה לא פשוט. בזמן המלחמה אנשים נהרגים ואתה צריך לטפל בהם ואתה צריך לבדוק עם עצמך האם אתה מוכן לזה'".
כשהחל המבצע, בקושי הצליחו השניים לדבר. "כשהוא חזר אליי כנראה שהם יצאו משם הוא דיבר שעה בלי להפסיק וסיפר את כל שעבר עליו", משתף האב. "כמות האנדרנלין שיצאה ממנו הייתה אדירה. הוא סיפר על צלפים ועל נ"ט והאוזן השמאלית שלו מצלצלת כי חטפו בתוך הבית וטיפל בחייל שנפצע מרסיסים".
"אמרתי לו שאולי אנסה להוציא אותו ושלא ייכנס לרצועה", מספר מישה, "הם לא חיילי חי"ר אלא שריון שהפכו אותם למסייעת. תקופת האימון שלהם כחודשיים לא בדיוק נתנה להם את הערכים ותפקוד המלא בשטח כזה כמו שג'אעיה".
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם