ישראלים, שכחתם את הברית "הישנה"
משווקי ישראל לקהל הנוצרי באמריקה מתהדרים בישו, במקום להציע לפניהם את ארץ האבות ודוד המלך. זוהי החמצה כפולה
במסיבת עיתונאים חשף חיים גוטן, הממונה על התיירות בצפון ודרום אמריקה, את מסע הפירסום החדש של 2014, המיועד לתיירים נוצריים-אוונגליסטים פוטנציאלים. ואז, בפרסומת רדיו שלוותה במוסיקת רקע דרמטית, הכריז קול חלקלק ורב עוצמה, במבטא דרומי של ה-Bible Belt האמריקני, כי "בזה הרגע דרכתם בתוך קבר הגן, בו עלה ישו מהמתים. הללויה! שלושה ימים לאחר שהניחו כאן את גופתו, הסלע שחסם את המערה לא יכול היה לחסום את אדוננו ישו המשיח. הוא עמד וצעד אל מחוץ לקבר. עלייתו מהמתים, מסעו אל חיי הנצח – הרגעים הללו מעולם לא הרגישו כה אמיתיים, כה קרובים, כמו במקום הזה”.
"בואו לארץ הקודש", פיתתה פרסומת שנייה, "וצעדו בעקבותיו של ישו. מנצרת, אל מקום בו התחיל להטיף את משנתו, חופי הגליל. עמדו במקומות בהם עמד, טיבלו בנהר הירדן. הללויה: הוא נצחי!". אין ספק שלנצרות שורשים עמוקים בארץ ישראל, וכי מדינת ישראל חייבת להגן על אתרים נוצריים. אבל אני, לדוגמה, לא רוצה ששקלי המס שלי ישמשו לקידום התורה הנוצרית, גם באוזני נוצרים. על ישראל לכבד את אמונותיהם של אחרים ואת זכותם להחזיק בהן, אבל מדינת ישראל לא צריכה לייצר חומרי הסברה המעצימים דוקטרינות נוצריות.
ומסתבר, שזו גם טעות שיווקית.
לאחר הצגת הפרסומות, איפשרו המארגנים למטיפים ולאנשי התקשורת הנוצריים להציג שאלות. אחד המטיפים עמד והצהיר שהוא מביא קבוצות לישראל מדי שנה. באופן עקבי, סיפר, קבוצה אחר קבוצה אומרות שהסיור בשילה שבשומרון, המקום שבו עמד המשכן במשך 369 שנים, ובו התחיל סיפורו של שמואל הנביא, היה נקודת השיא של הטיול. "מדוע, אם כן", הוא שאל, "אף פעם איננו רואים את מדינת ישראל מקדמת את התיירות לשילה או לאתרים תנ"כיים קלאסיים אחרים?" לשר הנכבד לא היתה תשובה מניחה את הדעת.
פקיד המשרד נפנף אותי כפי שמנפנפים חובבנים שמתערבים בעניינים הגדולים על מידותיהם, אבל דווקא באותו רגע הגיח המטיף דייוויס – זה ששאל את השאלה על שילה – ממסיבת העיתונאים, ואני צירפתי אותו לשיחתנו. שאלתי אותו ישירות, מה דעתו על הפרסומות ההן. "אם לענות בכנות”, אמר, "אני חשבתי שהיה בהן צליל מזויף".
כאשר ישראלים מטיילים – ואנו הרי אוהבים מאוד לטייל – אנו מחפשים מקומות אותנטיים ואנשים אותנטיים. מסתבר שאנחנו דומים בכך לאחרים. גם הנוצרים האוונגליסטים המהווים אחוז נכבד מהתיירות לישראל מעוניינים בחוויה ישראלית אותנטית.
שני דברים מונעים זאת: ראשית – לנו, הישראלים, יש ככל הנראה קושי לאמץ את הנרטיב התנ"כי של עצמנו. הרבה ישראלים חשים ניכור מסיפורי התנ"ך, ורבים פשוט אינם מכירים אותם. פקידי משרד התיירות שישבו על הבמה בכנס נוצרי – אנשים חילוניים, לפחות לפי המראה החיצוני – נראו כמי שאינם מתאימים לראיית העולם הדתית-רוחנית של הקהל שמולם, ואינם חשים בו בנוח.
שנית, הרשינו דווקא למקומות שבהם התנ"ך התרחש – שילה, חברון, שכם ואפילו חלקים מירושלים – להפוך למקומות שבמחלוקת, כאשר את הנרטיב היהודי לגביהם מחליף הנרטיב הפלשתיני. באווירה הזו, קל יותר למכור לתיירים את ישו מאשר את התנ"ך היהודי, “הברית הישנה", משום שהרבה מהסיפורים הנוצריים התרחשו בגליל, הרחק מהמתח הביטחוני והפוליטי של ארץ יהודה. וברמה עמוקה יותר, התמקדותנו בסיפור הנוצרי שומרת עלינו מפני הצורך להתמודד עם הנרטיב היהודי, שרבים מאיתנו חשים ניכור מולו.
אבל הצרכנים מתוחכמים. הם יודעים לזהות זיוף והם ידרשו אותנטיות. לפיכך, כדאי שנתחיל להכיר טוב יותר את התנ"ך שלנו, ולחוש בנוח עם הרעיון שישנם אנשים שאוהבים את מי שהיינו פעם, ואת מי שהננו באמת גם היום.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם