המרוץ לנשיאות: קו פרשת מים חיובי

רעיון ביטול הנשיאות היא תרופה הגרועה מן המחלה. כמה תיקונים קטנים בתהליך יכולים לעשות את העבודה

ד''ר דנה בלאנדר | 10/6/2014 11:37 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
דמוקרטיה זקוקה לסמלים, כמו הנשיא, אשר משקף את המשותף מעבר למחלוקות הפוליטיות. הצורך הזה קיים גם אם מדובר באשליה. גם האמירה שכל בני האדם נולדו שווים היא אשליה, ובכל זאת היא עומדת ביסוד הדמוקרטיה והיא אמת המידה אליה שואפת כל דמוקרטיה נאורה. האזרחים כמהים  למוסד אשר מעביר את המסר שלא הכל פוליטי ולא הכל מושחת; לדמות שניתן להתגאות בה ולהעריץ אותה, שיכולה לרגש ולהתרגש. 

לאור זאת חשוב שחברי הכנסת הבוחרים היום את הנשיא יבחרו מועמד או מועמדת שיאפשרו לציבור לחיות עם האשליה שאפשר גם אחרת, שיש אנשים שהם סמל ומופת, שהם כמעט על-אנושיים. על הנשיא או הנשיאה שייבחרו להפגין שילוב נדיר – להיות מורם מעם אבל יחד עם זאת עממי. להיות מסוגל בבוקרו של יום לקבל את כתב האמנתם של שגרירים זרים, להיפגש עם שועי עולם ולשאת נאומים רהוטים וחוצבי להבות, ובצהריים לבקר בכיתה בעיירת פיתוח ולדבר עם ילדים בכיתה ב' בגובה העיניים. זהו שילוב נדיר ומעטים אלו שניחנים בו.

בשל עמימות התפקיד, אישיותו של הנשיא או הנשיאה חשובה יותר מזו של המכהן בכל תפקיד אחר. האדם המכהן מעצב את מוסד הנשיאות בדמותו.

רבים קוראים לביטול מוסד הנשיאות או להעברת הבחירה לציבור. אולם אין להיחפז, ויש לשקול בכובד ראש את האפשרויות השונות על מנת שלא להציע, כנהוג בפוליטיקה הישראלית, תרופה הגרועה מהמחלה.

על מנת לצמצם למינימום את הממשק הפוליטי של הנשיא אפשר להציע לדוגמא תקופת צינון מתפקידים פוליטיים של מי שמועמד לתפקיד. בנוסף, אפשר שיש לקבוע בחוק איסור חזרה למגרש הפוליטי לאחר הכהונה.

בנוסף יש לשקול אפשרות של בחינת המועמדים על ידי ועדת ציבורית דוגמת ועדת טירקל. אמנם, יש סיבה לכך שכיום הנשיא אינו עובר וועדה כזו. שהרי אין מדובר במינוי לתפקיד מקצועי כמו נגיד בנק ישראל או ראש המטה הכללי, אלא בתפקיד שהוא בעיקרו פוליטי, ובפוליטיקה מה שקובע הוא האמון לו זוכה האדם מהגוף הבוחר בין אם מדובר בציבור הרחב או בכנסת. גם מי שמועמד להיות חבר כנסת אינו עובד ועדת קבלה. הציבור הוא "ועדת הקבלה". ובכל זאת, אם ברצוננו למנוע את הכיעור שנחשפנו לו, טוב נעשה אם נציב רף ראשון, מעין וועדת טירקל, עוד לפני שהמירוץ מתחיל.
 
צילום: AP
המערכת לומדת שאנשי ציבור צריכים להיות נקיים. אולמרט בגזר הדין צילום: AP


עידן חדש
המרוץ הנוכחי לנשיאות, לצד פרשיות השוחד שנחשפו לאחרונה, יוצרים קו פרשת מים בפוליטיקה הישראלית. בעבר הרחוק הרעה החולה של הפוליטיקה הישראלית היתה ההטייה המפלגתית והפרוטקציה. מאוחר יותר היתה זו השחיתות שנולדת בחטא הקשר שבין הון ושלטון. היום אנחנו עומדים על סיפה של תקופה חדש של פוליטיקה כפי שהיא אמורה להיות: משא ומתן על חלוקת משאבים לטובת האינטרס הציבורי.

מהיום, איש ציבור ומי ששואף להיות איש ציבור, צריך לדעת שמשמעות הדבר היא לא זכויות יתר אלא זכויות חסר. מה שעבור האזרח מן השורה הוא בגדר קריצות עין ועיגול פינות, הוא אות קלון לנבחר ציבור. מהיום כל נבחר ציבור, צריך לקחת בחשבון
ש"הפפארצי הציבורי" ושליחיו (התקשורת) עוקבים אחריו.

אולם יש להוסיף מילת אזהרה גם לגבי נטייה זו – אין להקצינה ואין לבלבל בין שקיפות ובין מציצנות, בין זכות הציבור לדעת ובין פגיעה בפרטיות. אין להחליף קיצוניות של חדרים אפופי עשן ומסיבות אליטה בהם מתרקמים קשרי הון ושלטון מושחתים בקיצוניות שבה כבוד האדם השואף להיות איש ציבור נרמס ברגל גסה. שתי הנטיות הן סכנה לדמוקרטיה.    

כדי שהבחירה הנוכחית תכבד את הכנסת ואת הציבור בישראל כל חבר כנסת צריך לשאול את עצמו האם המועמד או המועמדת שהוא בוחר בהם יביאו כבוד למדינה ויעוררו אמון בלב הציבור ויכלו לעמוד ברף המוסרי הגבוה שתובע התפקיד, בפרט לאחר מרחץ ההכפשות והפרשיות שליווה את הבחירות הנוכחיות לנשיאות.

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

ד"ר דנה בלאנדר

צילום:

חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ופסיכולוגית קלינית

לכל הטורים של ד"ר דנה בלאנדר

עוד ב''דעות''

פייסבוק