תכנית לפיד: מופע של סיפוחופוביה
גם יאיר לפיד מתכוון לספח את גוש עציון ואת אריאל. הוא רק מפחד מהמילה סיפוח, ומעדיף להקדים אקט פולחני של הקרבת התנחלויות
לכאורה, התשובה היא שמדובר במחלוקת נוקבת על הסדר מדיני עתידי. לפיד ו'יש עתיד' מייצגים את המרכז-שמאל, במובן המדיני, בעוד הבית היהודי מייצג את הימין. לפיד מעוניין במדינה פלשתינית, בנט מתנגד לכך בכל לבו ונפשו. את שורש קרב הבלימה ההרואי של לפיד יש לחפש אפוא בתוכנית האחרת, בחזון המדיני שלו – ההפוך, כנראה, בתכלית ההיפוך לסיפוח הארור.
זהו, שלא. לפיד חשף אתמול את המתווה המדיני שהוא מאמין בו, מעין תוכנית מדינית העשויה שלבים שלבים. התוכנית בנויה כולה סביב ההבחנה החדה בין 'גושי ההתיישבות' לבין שאר שטחי יהודה ושומרון.
בעצם, גם לפיד מתכוון לספח, בסופו של דבר, את גושי ההתיישבות הגדולים. בדיוק כמו בנט. אלא שהוא דוחה את הצעד הזה אל השלב השני של תוכניתו, וממתין לשיחות על גבולות הקבע. ובעיקר – הוא אינו אומר את השם המפורש. הוא מדבר
לשמור על הקהל התל אביבי. לפיד צילום מסך
ואולי המפתח הוא בביטוי 'סיפוח חד צדדי'. לפיד מעוניין להחיל את החוק הישראלי רק כחלק מהסדר כולל, ולא כמופע ישראלי חד צדדי. מה כן מוכן לפיד לעשות באופן חד צדדי? לפנות יישובים, לעקור את אחיו, ולמסור בהתנדבות חבלי ארץ למי שלעת עתה הוא אויב לכל דבר. "ויתורים אלק-כואבים", קוראים לזה.
זהו ההיגיון הפשוט הטמון בתוכנית של לפיד: דבר ראשון, נפנה התנחלויות. נוכיח שאנחנו יכולים. נוכיח שאנחנו יודעים מי מחבל בשלום במזרח התיכון. נוכיח שאנו לוחמים במתנחלים. עכשיו, אחרי שנשמנו לרווחה והפנמנו את אוויר הפסגות של אבירי העקירה, אפשר יהיה להתחיל לחשוב ברצינות על המעמד הנכון של השטחים, ולהעביר את כולם ממעמד של שטח כבוש למעמד ריבוני – אם במדינה הפלשתינית ואם במדינת ישראל.
יש לנו קצת ניסיון בנסיגות חד צדדיות (עזה) ובסיפוחים חד צדדיים (ירושלים, הגולן). הניסיון מלמד שנסיגה חד צדדית היא הרת אסון, מחזקת את האויב ומרחיקה אותו מהשלום. הניסיון מלמד שלא נוצר כל נזק מסיפוח חד צדדי. ואם הסיפוח הזה גם כולל זכויות אזרחיות מלאות לערבים החיים בשטח המסופח, זה טוב לכל הצדדים, וגם לבריאות המוסרית שלנו.
הניסיון, וגם השכל הישר, מלמדים שהעברת שטח במעמד לא ברור לריבונות של מדינה יציבה, דמוקרטית ומכבדת מיעוטים, היא מהלך חיובי.
אלא שבמקרה כזה, לפיד צריך להסכים עם בנט. במקרה כזה, לפיד מאבד את קולו הייחודי כמייצג של התל אביבים שוחרי השלום. במקרה כזה, גם אם לא ייגרם שום נזק מדיני ובטחוני מסיפוח של גוש עציון כבר מחר, הנזק הפוליטי של לפיד יהיה כבד מאוד. הסיבה האמתית להתנגדות של לפיד אינה מצויה ביחסי החוץ של ישראל אלא ביחסי הפנים שלו עצמו: מי שמבקש לייצג את מחנה השמאל חייב לברוח כמו אש מהמילה סיפוח. הרי על זה כל הוויכוח, לא?
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם