חוק הלאום: השמאל צריך להצטרף לדיון
ההבחנה הדיכוטומית בין המחנה הלאומי לבין מחנה השלום, בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית או בין ישראליות ליהדות היא שגויה ומזיקה. במקום להתנגד לחוק, אנשי השמאל צריכים להצטרף לדיון
במישור הנורמטיבי החוק יאפשר להמשיך לטפח ביתר מרץ מרכיבים תרבותיים ייחודיים לישראל, היונקים מן המורשת היהודית, כל עוד אינם סותרים את ערכיה הדמוקרטיים. הגדרה כזו של מדינת ישראל תעניק בסיס חוקי לפעולות ממשלתיות שתכליתן להבטיח את ריבונותה של ישראל כמדינה יהודית בגבולות מוכרים, ולעצב מרחב ציבורי משותף בעל אופי יהודי מובהק - זאת בניגוד למגמה שהתפתחה באמצעות פסיקות מסוימות של בית המשפט העליון שלפיהן המרחב הציבורי צריך לשקף איזון בין אמונות, טעמים, רצונות וזכויות אינדיבידואליים בלבד.
חקיקת 'חוק הלאום' על רקע המשא ומתן המדיני יכולה גם להעניק למהלך עצמו לגיטימציה פוליטית בישראל והכרה בינלאומית, שיאפשרו לראש הממשלה להציג את תוצאות המשא ומתן – שיכלול ויתורים מפליגים מבחינתה של ישראל – כסיום הסכסוך והבטחת אופייה היהודי של ישראל בגבולות ההסכם לטווח רחוק.
אם הכול כל כך הגיוני וטוב, מדוע היוזמה גוררת התנגדויות כה רבות מהשמאל? ההתנגדויות האלו עשויות להיתפס כהוכחה ללחישה האומללה של נתניהו באוזנו של הרב כדורי: "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים". הגדרת ישראל כמדינת לאום יהודי באמת תהיה תבוסה למיעוט השולי של אנשי שמאל בישראל המבקשים להשיל את יהדותם ולבסס את הזהות הישראלית על שוויון אזרחי. אולם, מרבית המתנגדים לחוק מן השמאל רוצים במדינה יהודית, אך חוששים ובצדק מפני חוק שמשמעויותיו המעשיות יסתכמו בשוביניזם לאומי שיבסס ויעמיק את אפליית המיעוטים, ויעניק בסיס לכפייה דתית כנגד הרוב החילוני בישראל.
הבעיה אם כן אינה החוק אלא התוכן היהודי שלו. שורש הבעיה הוא ההבחנה הדיכוטומית בין המחנה הלאומי לבין מחנה השלום, בין מדינה יהודית למדינה דמוקרטית או בין ישראליות ליהדות. אלו הבחנות שגויות.
מרבית אזרחי ישראל מאמינים ביכולתה של ישראל להיות מדינת לאום יהודית ודמוקרטית. זהו התוכן המכונן של ישראל שנוסח היטב במגילת העצמאות ושורשיו בהגות הציונית עמוקים עוד יותר.
במאמרו הפרוגרמטי "מדינת היהודים וצרת היהודים" התווה אחד העם את חזון הציונות הרוחנית, וזאת אל מול הציונות המדינית של הרצל. מקובל לומר שהרצל שאף להקמת "מדינת היהודים" ואחד העם שאף להקמת מרכז רוחני יהודי.
"לא היהודים בלבד יצאו מן הגטוֹ, כי אם גם היהדות", כותב אחד העם. "מבקשת היא, היהדות, לשוב למרכזה ההיסטורי, בשביל לחיות שם חיים של התפתחות טבעית, להעביד כוחותיה בכל מקצועות הקולטורא האנושית, לפתח ולהשלים את קנייניה הלאומיים אשר רכשה לה עד כה, ולהכניס ככה גם לעתיד לאוצרו של המין האנושי תרבות לאומית גדולה, פרי עבודה חופשית של עם חי ברוחו, כמו שהכניסה לשעבר... לברוא לה בארץ מולדתה תנאים נאותים להתפתחותה: קיבוץ הגון של אנשים עברים העובדים, באין מפריע, בכל ענפי הקולטורא, מן עבודת אדמה ואוּמנות עד עבודת החכמה והספרות."
"הקיבוץ הזה, אשר יתלקט מעט מעט, יהיה ברבות הימים למרכז האומה, בו יתגשם רוחה בטהרתו, יתפתח לכל צדדיו ויגיע עד השלמות האפשרית לו. ומן המרכז יבוא אז רוח היהדות אל כל ה'היקף' הגדול, אל כל קהילות הגולה, להחיותן ולשמור על אחדותן הכללית... לא רק מדינת יהודים, כי אם מדינה יהודית באמת".
מה משמעותה של 'לאומיות יהודית', או במילים אחרות - למה אפשר לצפות מ'מדינת ישראל'? על פי גישתו של אחד העם, הציונות אינה עוסקת רק בריבונות אלא בזהות. גיבוש זהות יהודית מודרנית היא אתגר של כלל העם היהודי.
קידומם של אינטרסים לאומיים שיבטיחו ריבונות יהודית בתחומי מדינת ישראל לטווח ארוך הוא חשוב. כך חשוב להעניק ביסוס חוקתי משוריין לחוק השבות; כמו כן חשוב לאפשר לממשלה לקדם מדיניות של משיכת אוכלוסייה יהודית לנגב ולגליל – אך אסור שמדיניות זו תבוא על חשבון זכויות הפרט של האזרחים הערבים בישראל.
יש לנהל דיון פוליטי, משפטי וציבורי על האופן שבו מבטיחים זאת. אולם חשוב אף יותר לפתח דיון פוליטי, משפטי וציבורי על ערכיה היהודיים של מדינת ישראל, כמדינת הלאום של העם היהודי. במקום להתנגד לחוק, הרוב הגדול של אזרחי ישראל ונציגיו הפוליטיים צריכים להצטרף לדיון על ניסוח משמעותה הזהותית של מדינת הלאום.
חוק הלאום הוא הזדמנות לנסח את הערכים המשותפים לעם היהודי. האבות המייסדים של מדינת ישראל ניסו לנסח זאת במגילת העצמאות, שעד היום לא זכתה למעמד משפטי מחייב. הם הציבו את עקרונות החירות, הצדק והשלום בראש שורת הערכים המיוצגת על פי חזונם של נביאי ישראל.
כמדינת הלאום של העם היהודי יש למשל להכליל בחוק הכרה בזרמים יהודיים שונים (שהם הרוב הגדול של יהודי העולם); יש להגדיר את שבעים הפנים של התרבות היהודית כחלק ממהותה. כך, יש לבזר את המונופול על ענייניה 'היהודיים' של ישראל שהוענק בחוק אקטיבי או במחדל לדתיים ולהכליל את התרבות העברית החילונית כחלק מהמורשת היהודית, ולהעניק לה מעמד שווה לצורך המשך פיתוחה.
ערכים אלו כולם צריכים לקבל את ביטוים גם בחוק הלאום וכך להבטיח את זכויות האזרח ואת חתירתה של ישראל לשלום עם שכניה.
מבלי להזכיר את המונח 'דמוקרטיה', מגילת העצמאות הניחה שמדינת ישראל יכולה להיות יותר דמוקרטית ככל שתהיה יותר יהודית והיא יכולה להיות יותר יהודית ככל שתהיה יותר דמוקרטית. רוב אזרחי ישראל ורוב העם היהודי עומדים מאחורי תפיסה זו של היהדות, וחוק הלאום צריך לשקף אותה.
ד"ר שרגא בר-און הוא עמית מחקר במכון שלום הרטמן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם