רבני צהר: חגיגת תורה בערבון מוגבל
הסירוב של רבני 'צהר' לשתף רבנים לא אורתודוכסים בתיקון ליל השבועות שלהם ב'צוותא' מפריע לדיאלוג וצורם לרוח התיקון
חכך הקב"ה בדעתו ואמר "כולם ראויים שתינתן בהן תורה, אבל אם אבחר באחת על פני האחרות, היו אומרים תושביה לתושבי הערים האחרות – אין לכם חלק בה! והיו בודקים להן בציציות, ומוציאים דיבתן, ומרכלים ומאשימים ומחרבים את עולמי וכל שכן את התורה עצמה" ולכן בחר במקום ניטרלי, מקום שאף ציבור לא יונק ממנו את זהותו, מקום שאף אחד לא יוכל להתנשא בו על האחר, מקום שכולם גרים בו בדיוק באותה המידה, מקום הפקר. כך גמר אומר בליבו, "וכל הרוצה לקבל יבוא ויקבל".
אידיאולוגיה פוליטית
חג מתן תורתנו בפתח, החתונה הקוסמית, ברית הנישואין ביננו ובין אלוהינו. רבים עשו עבודת מידות פנימית בספירת העומר, משפחות מתכנסות לסעודות חג, מחזורי התפילה מורדים ממדפי הספריות, כיסופי תורה בצורת קישוטים ותיקונים יולבשו עליה הלילה, על הכלה הלבנה, הכל ערוך ומוכן וטוב ונעים ויפה. לכאורה.
כי החברה הישראלית של שנת התשע"ד כמוהה כמשפחה מפולגת שרבה על משחקי הכבוד וסידורי הישיבה בחתונה. שעות ספורות לפני הערב החגיגי, פורחות השמועות, ואף מתבססות, שרבני צוהר לא מסכימים לקיים את תיקון ליל השבועות המסורתי שלהם במועדון צוותא בתל אביב ביחד עם הרבנים של התנועות הלא-אורתודוכסיות, ואלה במקביל מגנים את החלטת המועדון ומבקשים ממנו לבטל את שיתוף הפעולה עם הרבנים ה"נאורים". רק שהתורה לא תשמע, שמא תתעצב לפני המועד.
נראה שרבני צוהר מבכרים את האידיאולוגיה הפוליטית שלהם על פני ביכורי האמת, ראשית התבואה ומיני הפירות של דיאלוג חי, דיאלוג ממין ישראלי, שאותו ניתן היה על נקלה להקדיש לריבון הארץ, ככתוב בתורתו: "ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלוהיך" (שמות לד). ביכורי האדמה כידוע מתייחסים אל שבעת המינים שהם חלק מסימני החג, ושבעת המינים מתייחסים לתבואה הייחודית של הארץ, אבל מעבר להיבט החקלאי של מולדתנו, מהי הייחודיות של ארצנו אם לא הפסיפס הסוציו-פוליטי בו אנו חיים. ואיזו הזדמנות מדהימה היא ההזדמנות להקדיש את פירות הפסיפס הזה בחג הביכורים.
וראו את האירוניה, העולה מתוך אתר הבית של האירוע המכונה "צהר לשבועות":
"צהר לשבועות בצוותא" הוא פרי שיתוף פעולה בין הבמה לשיח ישראלי-יהודי בצוותא לבין פעילות ארגון רבני צהר בחגים. ערב זה הפך למסורת המאפשרת מידי שנה מפגש של שיח מעמיק על תרבות ועל זהות ישראלית-יהודית. המיזם נולד מתוך סקרנות ורצון לגעת בעולמות ובטקסטים השונים המרכיבים את פסיפס הזהות הישראלית-יהודית ומתוך רצון להכיר את היופי שבכל הרבדים."צהר לשבועות בצוותא" יציף תכנים שנוגעים לחג מהיבטים עתיקים ועכשוויים וייגע בנושאים חברתיים, הלכתיים, תרבותיים, ואנושיים הקשורים לחיים של כולנו.
אילו רבני צהר היו רוצים לקיים תיקון לילי עם הציבור שלהם ולאור ערכיהם, מידותיהם ואחד חלקי שבעים הפנים של תורתם – לא היתה כאן שום בעיה ערכית. אבל מה שקורה בפועל זה שהם מתכסים באיצטלת הייצוגיות של הפסיפס הישראלי, ובו בזמן מתנכלים לו. הם כאילו אומרים "70 פנים לתורה, אבל רק כל עוד אנחנו נסביר לכם מה הם". אם תרצו, כדברי המדרש לעיל, הם כאילו אומרים "שובו למקומכם, אין לכם חלק בה". וכל זאת בחסותה, כביכול, של חגיגת הנתינה של תורה.
במסורת היהודית לצורת ההתנהגות הזו יש ביטוי – "זנתה כלה תחת חופתה". וראו את האירוניה, הביטוי הזה לקוח בדיוק מאותה הסיטואציה שאותה אנחנו מציינים בחג השבועות.
אינני טוען שרבני צוהר סוגדים לעגל הזהב, ממש לא, ואני מוקיר ומעריך את פועלם (לרוב). אבל במקרה הנוכחי, כשה"פסיפס הישראלי" נערך להביא אל בית ה' את ראשית ביכורי אדמתנו, והם רואים את עצמם כמשתתפים ואף מובילים של המהלך הזה, הם נופלים בדיוק באותו הבור שבו נפלו אבותינו. והלוא אני חשבתי, אבל אני הרי תמים יפה נפש כמובן, שזו אחת הסיבות שבעטיה החלה מסורת תיקון הליל.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם