על "הארץ" ועל חומר קריאה מסוכן
אורי משגב מזועזע מכך שבבית הספר לקצינים של צה"ל מחלקים ספר המעודד נצחון על האויב
בלב רותת מגולל משגב (שמתאר את עצמו, אגב, כ"מאמין בשלום ובאהבה, והגיבור הבלתי מעורער שלי הוא ג'ון לנון") כיצד עלעל בין דפי הספר ולא האמין למשמע עיניו. הר-ציון מתאר כיצד בפעולת קיביה נתקל עם חייליו בשני ערבים, שהיו עלולים להזהיר את הכפר הסמוך ולהביא תגבורת כדי לפגוע בחיילי צה"ל. הערבים נתפסים ונקשרים, אך אחד מהם בורח בשאגות והר-ציון פוקד לפתוח עליו באש, וגם חברו נפגע. "כישלון ראשון.
התגלינו", כותב הר-ציון, ומשגב נאנק: "לא כישלון מוסרי, של רצח שני שבויים בדם קר, אלא עצם החשיפה".
יושב לו משגב במערכת הממוזגת של הארץ, וקורא לפעולה שבה נאלץ המפקד לירות באדם העומד להזהיר את האויב - "רצח שני שבויים בדם קר". טוב, אני מניח שכאנשים המאמינים בשלום ואהבה היה עלינו לירות חצי אחווה ורעות אל האויבים, ולרוץ ולחבק אותם כפעולת תגמול.
משגב ממשיך את קריאתו בספר, ומצטמרר מתיאור פעולה שבה נאלצו החיילים להרוג אדם שהיה חושף את הפעולה - בסכין, כדי לא ליצור רעש. הר-ציון אינו שש לשימוש בנשק הזה, ותוהה "האעמוד בזאת?", אבל משגב, כאמור, רואה בפעולה עוד עדות לרצחנות המצמררת של הר-ציון.
תסביך בה"ד 1
למשגב יש איזה תסביך עם בה"ד 1, וככל הנראה קשר אישי עם מישהו שעובר בו קורס; זו לא הפעם הראשונה שהוא עוסק בעובדה הנוראה שבית הספר לקצינים אינו חממת שמאל ראויה לשמה. לפני כחודשיים פורסמה בבלוג שלו (באתר "הארץ") רשומה על מקראה של בה"ד 1, ש - שומו שמיים - "אין בה מקום לפלסטינים". כן כן, "צוער יכול לקרוא ולשנן את המקראה הזו, על 220 עמודיה הצפופים, ולא לדעת שמדינת ישראל כובשת ומתנחלת בגדה המערבית, בין פלסטינים, עד עצם היום הזה". זאת אומרת חוץ מלפתוח רדיו ולקרוא עיתונים ולדבר עם נהג המונית. אבל חוץ מזה - צוער יכול לקרוא מקראה שאין בה מילה על פלסטינים!
אחר כך התלונן משגב על הדחה של צוער מקורס הקצינים משום שצייר במחברתו את היטלר. אני יכול להבין את המרמור - הרי לדבריו חיילי צה"ל וקלגסיו גרועים יותר מהנאצים (זו השוואה חביבה על משגב, בדומה לרבים מחבריו בשמאל הרדיקלי), ומדוע להדיח צוער המצייר את הדמות שחיילי צה"ל צריכים ללכת לאורה?
משגב היה שמח, כך עולה מדבריו, לו היו ממשיכים לחלק בבית הספר לקצינים את ספרו של תא"ל במיל' יפתח ספקטור, שחתם על "מכתב הטייסים", שבו נכתב שהחותמים "מסרבים לקחת חלק בתקיפות חיל האוויר במרכזי אוכלוסייה אזרחית". חינוך לסרבנות, זה החינוך המועדף! סיפורים הירואיים של לוחם אגדי? איזה מסר אנחנו מעבירים לחיילינו? שהם צריכים להיות נועזים ואמיצים במלחמה נגד האויב, חלילה?
משגב אינו הבעיה. בכל חברה יש תמיד אנשים הזויים הנמצאים הרחק בקצוות, כאלה שמאמינים בג'ון לנון ואהבה אך נוטפים ארס ומשטמה כלפי כל מי שחושב אחרת מהם. שאלה אחרת היא כיצד אדם כזה מקבל מקום של כבוד בעיתון מרכזי בישראל, ושאלה מעניינת יותר היא כיצד עיתון כזה, הנותן במה השכם והערב לקריאות גנאי נגד צה"ל ופעולותיו, הוא חומר הקריאה היומיומי של בכירים בצה"ל, בחסות הקופה הציבורית של צבא ההגנה לישראל.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם