אוקראינה בוחרת במלחמה כוללת
ביום ראשון יתייצבו תושבי החבלים הבדלנים להצבעה בנוגע להצטרפות לרוסיה. האוקראינים מבינים שהם במלחמה, אך לא ממהרים להיעזר בתומכיהם מהמערב
אם זה לא היה ברור, כעת כבר אין ספקות: באוקראינה מתחוללת מלחמה. כזו שמאיימת על הסדר האזורי, אולי גם העולמי. וכמו בטרגדיה יוונית, השחקנים צועדים אל התהום בעיניים פקוחות. גם נקודות המשבר על מפת הדרכים כתובות וידועות מראש.
תאריך היעד המרכזי במסלול האובדני הזה הוא הבחירות הקרובות לנשיאות, 25 במאי. עבור הממשלה הזמנית בקייב בירת אוקראינה ובנות בריתה, ארצות הברית והאיחוד האירופי, זו הדרך היחידה לחשב מסלול מחדש. עבור המיעוט הפרו-רוסי הגדול באוקראינה, הנתמך על ידי הקרמלין, זה המסלול הישיר למלחמת אזרחים.
אולם בנתונים הנוכחיים, כשבמזרח המדינה מתחולל מאבק מזוין בין הצבא האוקראיני לבין המיליציות הפרו-רוסיות, כנופיות חמושות בטילים נגד מטוסים מפילות הליקופטרים, 25 במאי נראה רחוק מאוד. בפועל, האירועים מתרחשים בקצב מהיר יותר. מפת הדרכים מסמנת שני תאריכי יעד נוספים כבר בסוף השבוע הנוכחי: תאריך היעד הראשון מתרחש היום, 9 במאי, יום הניצחון על גרמניה הנאצית וסיום מלחמת העולם השנייה.
תאריך טעון מזה קשה למצוא. ברוסיה מציינים היום את הניצחון במצעד צבאי בכיכר האדומה. רעם המטוסים החולפים כעת מעל הקרמלין יהדהד בשעות הקרובות בקייב, ומבחינת נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, המסר ברור וחד-משמעי. שום בחירות לנשיאות לא יתרחשו באוקראינה בלי הסכמתה המפורשת של מוסקבה.
תוך 48 שעות יגיע תאריך היעד הבא. ביום ראשון הקרוב, 11 במאי, צפוי להתקיים במזרח אוקראינה, בחבלים דוברי הרוסית, משאל עַם על פרישה מאוקראינה ואיחוד עִם רוסיה. 48 השעות הקרובות צפויות להיות קריטיות. בדונייצק, לוהאנסק וסלוביאנסק נושאים עיניים למודל של חצי האי קרים: משאל בזק המלווה בסיפוח מיידי לרוסיה.
אולם כבר עתה ברור שזה לא יקרה. קרים הייתה טריטוריה מבודדת. הצבא האוקראיני היה חסר אונים. משאל העם היה קל לביצוע ברמה הטכנית. בקרים לא נשפך דם. מזרח אוקראינה, לעומת זאת, היא סיפור שונה לחלוטין. הצבא האוקראיני נוכח בשטח. בימים האחרונים נשפך כאן הרבה דם, ושני הצדדים יודעים כי 11 במאי הוא מבחן כוח קריטי עבורם.
מבחינת הבדלנים הפרו- רוסים, השאלה היא אם יצליחו לקיים בכלל את משאל העם. ואם כן, איך תגיב הממשלה בקייב: האם תשלח את הצבא אל ה"קלפיות"? עבור הממשלה בקייב, שאלת השאלות היא אם ולדימיר פוטין אכן ינצל את הכאוס שייווצר כי לשלוח "גדודי שמירת שלום" להגן על בני המיעוט הרוסי.
מזכיר המדינה האמריקני, ג'ון קרי, כבר גינה השבוע את משאל העם הצפוי וכינה אותו "הונאה". "ארצות הברית לא תעמוד ללא מעש בשעה שגורמים רוסיים מלבים את חוסר היציבות", אמר. אולם מלבד חלוקת ציונים וכינויי גנאי, האמת היא שקרי לא יכול לעשות הרבה. הבעיה היא שגם הקליינטים שלו בקייב לא בדיוק סרים למרותו.
השבוע הצביע הפרלמנט בקייב, ה"וורחובנה ראדה", נגד ההצעה הכי קונסטרוקטיבית עד כה – לערוך ב-25 במאי גם בחירות לנשיאות וגם משאל עם על אוטונומיה לאזורים הפרו- רוסיים. משמעותה של ההחלטה היא כי לאזרחי אוקראינה לא תינתן הזדמנות להביע את דעתם בשתי הסוגיות הקריטיות שעל סדר היום: סוגיית ביזור הכוח בין השלטון המרכזי בקייב לבין המחוזות הבדלניים וסוגיית מעמדה של השפה הרוסית.
אז כן, בקייב החליט הפרלמנט לשפוך שמן על המדורה. כעת לא נותר אלא להמתין ולראות מה יקרה ביום ראשון הקרוב. ואם להאמין לדבריו של דניס פושלין, ראש 'הרפובליקה העממית של דונייצק', ביום ראשון הקרוב יתקיים משאל עם, לפחות בחלק מן המחוזות הבדלניים במזרח אוקראינה.
התושבים בדונייצק יצביעו על שאלה אחת ויחידה בקלפי: "האם אתה תומך בעצמאות הרפובליקה של דונייצק?". יש שתי תשובות אפשריות: כן או לא. פושלין היה יותר מאופטימי, והעריך שאחוז ההצבעה יעמוד על לא פחות מ-60 אחוזים.
ואם זה מה שיקרה, הרי שיהיה זה סימן מובהק שמי ששולטת במזרח אוקראינה אינה קייב, אלא מוסקבה. ככלות הכול, הרי לאף אחד אין אשליות שמי שעומד מאחורי ארגון משאל העם הם חברי המליציות והכנופיות החמושות. קשה להאמין כמה מהר הפכו אזורי הגבול באוקראינה ממחוזות מנומנמים בשולי אירופה לאזורי קרבות. אבל זו כמובן אשליה אופטית. הם מעולם לא היו באמת כאלה. רק מי שמסתובב במחוזות האלה, מהבלקן ועד גבולות רוסיה, יודע עד כמה דק הציפוי. מבחינה זו, ההלם מהזוועה שהתרחשה השבוע באודסה הוא דוגמה מצוינת.
לכאורה, אודסה, עיר נמל אוקראינית תוססת בעלת פסיפס אתני ותרבותי המושרש עמוק בהיסטוריה העשירה של העיר, אמורה הייתה להתעלות מעל הדינמיקה של שפיכות הדמים. אבל רק לכאורה. בראשית השבוע נשרפו למוות עשרות בדלנים פרו-רוסים בדליקה שפרצה בבית האיגודים המקצועיים באודסה. ובמבט לאחור, אודסה הולכת ומסתמנת כנקודת השבר שדחפה את אוקראינה אל מעבר לנקודת האל-חזור.
ככל שנוקף הזמן, מתברר שהאירועים שהובילו לשריפה ואולי גם השריפה עצמה היו רחוקים מלהיות ספונטניים או אירועים שיצאו מכלל שליטה. המהומות בעיר פרצו במהלך משחק כדורגל בין אודסה לחארקוב, אולם זה לא היה מקרה של חוליגניות ספורטיבית.
למשחק קדמו תהלוכות מחאה של בדלנים פרו-רוסים ושל תומכי הממשלה הזמנית בקייב. המפגינים משני הצדדים התנקזו, לכאורה באופן תמים, אל משחק הכדורגל. אולם במקום לצפות בעימות ספורטיבי על המגרש, פרץ בין הצדדים עימות מזוין שבו הועמדו אוהדים תמימים בפני סכנת חיים, ומפגינים משני הצדדים נורו ונהרגו. העימות הסלים לאחר שתומכי הממשלה בקייב דלקו בעקבות הבדלנים לכיוון בסיס הפעילות שלהם בבית האיגודים המקצועיים שבלב אודסה.
מה שקרה שם הוא כבר שאלה לתחקיר עומק. בבניין פרצה שריפה לאחר שבקבוקי מולוטוב שנזרקו לעברו הציתו אותו. נכון לעכשיו, עדיין לא ברור מי אחראי לשריפה: הבדלנים, שהשליכו בקבוקי מולוטוב על תומכי הממשלה שבקייב, או תומכי הממשלה, שרצו להפוך את הבניין למלכודת אש. החשדות גדולים, בין השאר כיוון שסיטואציה זהה כמעט התרחשה לא מכבר בבית האיגודים המקצועיים בקייב. שם חולצו הלכודים מבעוד מועד.
מעבר לשאלה מה בדיוק קרה שם, יש שאלות דחופות לא פחות. החשובה שבהם היא זהות המפגינים. בעקבות המעצרים שנערכו, התברר כי חלק ניכר מקרב האנשים שהשתתפו במהומות באודסה כלל אינם תושבי העיר או אוהדי כדורגל שבאו למשחק, אלא בריונים מטרנסניסטריה, המחוז הבדלני הפרו-רוסי במולדובה השכנה.
ואם כך, השאלה המתבקשת היא אם טרנסניסטריה היא הקלף הסודי שוולדימיר פוטין מחזיק בשרוולו במאבק על עצמאותה של אוקראינה.
המרחק בין טרנסניסטריה לאודסה הוא בסביבות 50 קילומטרים בלבד. אם יש אזור מוכה עוני, פשיעה, הברחות וסחר של נשק, סמים ובני אדם, הרי זהו חבל טרנסניסטריה. בשנות ה-90 שגשג בטרנסניסטריה בזאר הנשק הגדול ביותר בעולם. אפשר היה למצוא שם הכול. מקלצ'ניקובים ועד טנקים. סוחרי נשק כמו ויקטור בוט, שדמותו הונצחה בסרט 'שר המלחמה', קנו ומכרו נשק מטרנסניסטריה לאפריקה, המזרח התיכון ואסיה.
בשורה התחתונה, מדובר בסך הכול ברצועת שטח צרה באורך 400 קילומטרים ורוחב ממוצע של עשרה קילומטר בלבד. רצועה צרה, וכך גם הצרות בצרורות שהיא מייצרת. בפועל, טרנסניסטריה היא סוג של מדינת-חסות רוסית שקיומה תלוי באספקת גז חינמית באדיבות הקרמלין.
עד היום השקיעו הרוסים יותר משלושה מיליארד דולר באספקת גז חינמית לטרנסניסטריה – מה שמראה את מידת החשיבות שהקרמלין מייחס לה. בשטחה של טרנסניסטריה מוצב, דרך קבע, כוח צבא רוסי המונה כ-1,500 איש, המוגדר "כוח שמירת שלום" ומופקד על שמירת ארסנל הנשק והתחמושת הגדול באירופה.
וזה אולי המקום להזכיר: לא רק שהאזור היה, במשך שנים, בזאר הנשק הגדול באירופה, לא יהיה מופרך להעריך כי הטילים שהפילו עד כה ארבעה מסוקים של צבא אוקראינה הגיעו דרך טרנסניסטריה.
ואם כך, זו לא תהיה הפעם הראשונה ששמו של חבל הארץ הבדלני הפרו-רוסי עולה בהקשר זה. לפני כעשור, באביב 2004, התעצמו בוושינגטון החששות שמשלוח של משגרי טילים נגד מטוסים נעלם ממחסני הצבא הרוסי. החשש לא היה אז מפני עצמאות אוקראינה או מדינה אחרת. החשש היה מפני השימוש במשגרים לירי פצצות מלוכלכות.
הזמנים משתנים. כעת, הבעיה היא לא אי הסדר במחסני הצבא הרוסי, אלא ההפך. התמיכה והחימוש של הבדלנים הפרו-רוסים בכלים מתקדמים, כולל טילים להפלת מסוקים. ורק כדי לקבל פרופורציות: זה בדיוק סוג הנשק שהמורדים בסוריה מייחלים לו כבר שלוש שנים, אולם המערב חושש לספק להם. לרוסים, לעומת זאת, אין עכבות בתחום הזה.
לאיזה כיוונים זה הולך להתפתח? תשובה מסוימת אפשר לקבל מסיפורה של אולגה גריצנקו, כתבת ה'קייב פוסט', שלפני חודש נלוותה למשלחת של תומכי הממשלה שנסעו לגבול עם טרנסניסטריה. הללו ביקשו לנטוע עץ ולקיים טקס שלום סמלי וקבירת גרזן בכפר קוצ'ורגן. בכפר לא התרשמו. הם הוציאו את הגרזן מהקרקע וכרתו את עץ השלום.
בנתונים האלה, מה שהתרחש השבוע באודסה הוא כבר לא כל כך מפתיע. במיוחד אם לוקחים בחשבון, שכבר לפני שבועיים פנה הפרלמנט הבדלני של טרנסניסטריה לקרמלין, וביקש להסתפח אל רוסיה, ממש כמו קרים. במוסקבה לא מיהרו לדחות את הבקשה על הסף – מה שאומר שהאימפקט של המלחמה באוקראינה כבר גלש אל מעבר לגבולותיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם