תמיד אותו עניין מפיל את המו"מ עם הפלסטינים
שוב, ברגע האמת, שולפים הפלסטינים את סוגיית זכות השיבה עליה הם אינם מסוגלים להתפשר, ומפוצצים את המשא ומתן
שלשום בערב הופיע מרידור בכנס של יוזמת ז'נבה בירושלים. הוא דיבר על המו"מ על הפלסטינים, אבל התחיל עם אולמרט. בסוף ימי הכהונה שלו הציע אולמרט פתרון לפלסטינים שכולל את חלוקת ירושלים, העברת העיר העתיקה לסוג של נאמנות בינלאומית, נסיגה לקווי 1967 עם חילופי שטחים, פינוי רוב ההתנחלויות וזכות שיבה לתחומי ישראל ל-5,000 פלסטינים.
במילים אחרות, אמר מרידור, אבו מאזן לא חתם על ההצעה המדהימה של אולמרט בגלל זכות השיבה, ולא בגלל שהוא היה בסוף הדרך הפוליטית שלו, או שהיה חלש. אין לזה שום קשר.
מרידור עצמו השתתף בשיחות קמפ דייויד בשנת 2000, לצדו של ראש הממשלה באותם ימים, אהוד ברק. הוא ישב מול יאסר ערפאת ואבו מאזן. "גם קמפ דייויד נפל על הפליטים", סבור מרידור. במצב שנוצר מרידור מציע לנקוט במהלכים חד-צדדים שיקבעו את הגבולות החדשים של ישראל, מעבר לקווים של גושי ההתנחלויות. מרידור מציע לבנות בינתיים רק בתוך הגושים הללו, להקים מדינה פלסטינית זמנית מעבר להם, ולדחות לימים אחרים את הדיון על זכות השיבה ועתיד ירושלים.
שנים חלפו מאז, ואנחנו עומדים בפני פיצוץ של עוד סיבוב שיחות בין ישראל והפלסטינים. ראש הממשלה נתניהו ומקורביו משוכנעים כי גם הפעם, בשורה התחתונה, זכות השיבה לתחומי ישראל היא זו שפירקה את המהלך הנוכחי. בשבועות האחרונים התנהל אבו מאזן סר וזעף מול האמריקנים. הוא טען כי הנייר האמריקני שעליו הם עמלו כל כך קשה לא מעניק לו שום דבר מעבר למה שיש לו. הוא רצה התחייבות אמריקנית לחלוקת ירושלים, ונתניהו סירב לכך. ובעיקר, אבו מאזן לא היה מוכן לכך שהאמריקנים יציינו בנייר שלהם כי הפליטים יוכלו לחזור רק לתחומי המדינה הפלסטינית ולא לתחומי ישראל.
השימוע בקונגרס של מזכיר המדינה ג'ון קרי הכה את הממשלה בתדהמה. איש לא ציפה כאן שקרי יפיל את כל האשמה על ישראל, דווקא משום שהוא מכיר היטב גם את הסירוב הפלסטיני לקבל את הנוסח האמריקני.
"האסירים היו אמורים להשתחרר בשבת. יום עבר, עוד יום עבר, ואז ביום שלישי בצהריים נמסרה הודעה על בניית 700 יחידות דיור בירושלים - פוף", אמר קרי, כזכור, ופתח חמש אצבעות באוויר. מתנגדיו של נתניהו אומרים כי אילו רצה, יכול היה למנוע את הפוף של קרי. הוא היה מבטל בהצהרה אחת את ההודעה של השר אורי אריאל על הקמת 700 יחידות דיור בגילה, דוחה את העניין בחודשיים, משחרר את האסירים כפי שהתחייב, ובועט את הכדור בחזרה למגרש הפלסטיני.
"כל כך הרבה אסירים יש בכלא הישראלי, אז היית משחרר עוד 30 שיושבים שם כבר עשרות שנים. זה היה שווה את המשך המו"מ", כפי שאמר אחד המתנגדים.
בינתיים הכל התאדה. ביומיים האחרונים מנסה ציפי לבני להציל משהו ומנהלת שיחות עם סאיב עריקאת, אבל נתניהו לא מאמין כבר לאף מילה שלה, כפי שיפורט בסעיף הבא.
מה יקרה עכשיו? אשרף אל עג'רמי, בכיר פלסטיני, דיבר גם הוא שלשום באירוע של יוזמת ז'נבה. אל עג'רמי היה השר לענייני אסירים. ישב גם בכלא הישראלי במשך 12 שנה. אחרי שנתניהו הורה לשריו לא להיפגש עם שרי הממשלה הפלסטינית ולנתק את הקשר עם המוסדות האזרחיים ברשות, נשמע אל עג'רמי פסימי במיוחד.
"נתניהו מפסיק את כספי המסים לרשות. מדובר בשני שלישים של התקציב שלנו. בקצב הזה הרשות תיפול יחד עם מנגנוני הביטחון. בלי משכורות לאנשי המנגנון הגדה תהפוך לעזה. לא יהיה ביטחון לאף ישראלי. בחיפה, בתל אביב או באשקלון. האנרכיה תגרור את האלימות. אנחנו נפסיד במצב כזה, כי אנחנו החלשים, אבל גם לכם כדאי לקחת את זה בחשבון", סיכם אל עג'רמי.
מעבר למשבר המדיני, התנהל בשבועות האחרונים מיני משבר פוליטי חמור מאחורי הקלעים. עד לרגע זה ממש נתניהו סבור כי לבני חותרת תחתיו ומבקשת לפרק לו את הממשלה. בשבועות האחרונים העריך נתניהו כי לבני מבינה שהמו"מ תקוע, ולכן מחפשת אלטרנטיבה פוליטית כדי לקדם את השיחות.
בהתייעצויות הפנימיות אמר נתניהו כי לבני תעזוב את הממשלה, ותמשוך החוצה את יאיר לפיד ואת "יש עתיד". השניים יחברו למפלגת העבודה ולחרדים, יפילו אותו בהצבעת אי אמון וכך יבוא הקץ על ממשלתו.
נתניהו עסק בקונספירציה הזו ולא נטש אותה. לאנשים שלו לקח זמן רב לבדוק את השטח ולשכנע אותו כי לא ייתכן בגלגול הנוכחי שום חיבור בין לפיד והחרדים, גם אם כולם רואים את ראש הממשלה הזה מול העיניים.
בשבוע האחרון קיבל נתניהו איתות הרגעה מכיוון נוסף. שר החוץ אביגדור ליברמן, שהכיר היטב את החששות של נתניהו, הודיע בוושינגטון כי יעדיף ללכת לבחירות, ולא לשחרר אסירים.
האמת, ליברמן רוצה ללכת לבחירות כמו שכל אחד מאיתנו היה רוצה להיות על המטוס המלזי. בסקר שפרסם ערוץ 10 ביום שלישי, מפלגה עצמאית בראשותו תזכה בחמישה מנדטים בלבד. חלפו כנראה הימים שבהם הציבור הרוסי היה זקוק לפטרון. ראינו את זה היטב בבחירות לראשות העיר ירושלים, שם נמחקה לחלוטין הסיעה של ליברמן. זו גם הסיבה ששר החוץ מנסה בכל הכוח לחבור לליכוד, אבל הליכוד דוחה אותו.
המסר שהעביר ליברמן מוושינגטון היה מיועד לנתניהו. "אני לא בקומבינה של לבני", הוא כאילו אמר לו. "לא אתן לאיש לרשת אותך בלי בחירות".
מילה אחרונה על משה כחלון. היום ברור כי האיש לא צפוי. קשה למצוא אדם במערכת הפוליטית שיכול להבין מה דחק בו להכריז על המרוץ שלו בשעה שאין בחירות באופק. האם הוא יודע את מה שאנחנו לא? האם הוא לא חושש להישחק, גם בידי מכונת התעמולה של הליכוד שהחלה לפעול נגדו השבוע
קובי כחלון, אחיו הבוגר וממלא מקום ראש העיר ירושלים, סבור כי משה מחזיק בידיו את התמצית של "קוקה קולה". הוא יכול להצליח בכל מקום, בכל מצב ובכל תנאי, כמו המשקה המפורסם.
יש לי תחושה שכחלון עצמו סבור שההצלחה שלו מובטחת. לא מזמן הוא דיבר על היכולת האלקטורלית העתידית שלו. "אני יכול להביא את המנדטים שלי מהליכוד וגם מש"ס. אני מחפש אנשים שיביאו לי מנדטים מיש עתיד'", אמר כחלון. באותם ימים הוא דיבר על הרמטכ"ל לשעבר יואב גלנט ועל פרופ' מנואל טרכטנברג שישולבו ברשימה שלו ויעמדו בחזית מול לפיד.
כך או כך, השאלה היא האם כחלון לא איחר את הרכבת בכמה שנים. אילו היה רץ בבחירות הקודמות ברשימה עצמאית היה גורף אליו, קרוב לוודאי, את קולות המחאה. כחלון היה אז סמל חברתי ואדם פופלארי מאין כמוהו, בעיקר אחרי מהפכת הסלולר. האם הנכסים הללו עדיין נותרו לו? לפי הראיונות האחרונים שהעניק, הוא בטוח שכן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם