הרימו ידיים: הפיראטים השתלטו על סומליה
בתי הסוהר עמוסים בשודדי ים ומתקן כליאה בעייתי שהקים האו"ם: הפיראטים מאיימים על קרן אפריקה וגם אל-קאעידה נכנס לתמונה
"אני דייג, לא פיראט", הוא אומר באופן אוטומטי, כאילו נשא כבר את הנאום הזה מאות פעמים. אבל אם להסתמך על מסמכי בית המשפט באיי סיישל, הוא לא כלוא ללא סיבה. ב־6 בדצמבר 2009 תקפו מווליד וכמה מחבריו את "טופז", אוניית משמר החופים של איי סיישל באוקיינוס ההודי, כ־1,300 קילומטרים ממוגדישו בירת סומליה. הם נעצרו, הורשעו ונשלחו ל־24 שנות מאסר. כך הגיע מווליד לכלא המרכזי של הרגייסה, שבו כלואים 28 פיראטים נוספים.
בית הכלא בהרגייסה הוקם מתוך כורח. רבים מהפיראטים הסומלים נתפסו עד היום במימיהן הטריטוריאליים של מדינות אחרות, כגון מאוריציוס וסיישל, אולם אלה לא היו מעוניינות להחזיקם במתקני הכליאה וגם לא היו יכולות לגרשם לסומליה בגלל היעדר שלטון יציב במדינה המפוררת. ואז באה סומלילנד והצילה את המצב.
סומלילנד, לשעבר שטח חסות בריטי שאוחד עם סומליה האיטלקית ליצירת סומליה, הכריזה ב־1991 על עצמאותה, אך התקשתה מאז לזכות בהכרה בינלאומית. בניסיון להוכיח את אחריותה ואת יציבותה בקרן אפריקה מוכת ההפיכות והמלחמות, הסכימה הממשלה המקומית להקים בבירה כלא ולקלוט בו גם את הפיראטים. האו”ם נרתם אף הוא למשימה והשקיע מיליונים בבניית מתקן הכליאה, שנפתח בשנת 2010 - הראשון באזור מזה 30 שנה.
כיום, מחוץ לכניסה הראשית של הכלא, מקבל את פני הבאים שלט המזהיר מפני הכנסת רימוני רסס, סכינים ורובים. בפנים, האסירים משחקים נגד הסוהרים כדורסל, בזמן שבמטבח הכלא מבעבע על הכיריים סיר ענק עם נזיד. חתולי האשפתות משוטטים בחופשיות על הקרקע המאובקת, ולמעט חוטי תיל ושומרים חמושים המשקיפים מתוך צריחים חשופים, אין לסוהרים נוכחות רבה מדי.
הבעיה היא שמתקן הכליאה הרגוע הזה צפוף למדי – מווליד, למשל, חולק תא עם תשעה אסירים נוספים – והחדרון כבר קרוב להתמלא. לפי התכנון הכלא היה אמור לאכלס עד 506 אסירים, אולם התפוסה שלו מגיעה כבר ל־480, כך של־1,350 הפיראטים הכלואים בחו”ל דרוש פתרון אחר. נראה גם שהממשלה בסומלילנד תתקשה לקלוט את כל הפיראטים האלה במתקנים אחרים, ולכן נבחנת כעת אפשרות נוספת לקליטתם: פונטלנד, מחוז פורש נוסף בצפון־מזרח סומליה.
האו"ם כבר העביר את המימון להרחבת הכלא בעיר הנמל בוסאסו ולהקמת כלא חדש בבירה גארווה, אבל פונטלנד אינה סומלילנד. היא יציבה פחות משכנתה הצפונית, וגם מושחתת יותר. ואולי חמור יותר, היא גם נחשבת למרכז הפיראטים הגדול בסומליה. "פונטלנד היא ארץ הפיראטים", מסביר מייקל פרודל, מייסד מכון הייעוץ הוושינגטוני (C-Level Maritime Risks). "לו הייתי פיראט סומלי, הייתי עושה כל שביכולתי להישלח לגארווה".
הפיראטיות החלה להתפשט במהירות מול חופי סומליה בתחילת המאה ה־21 בגלל מלחמת האזרחים המתמשכת והעוני הקשה. היא אפשרה לתושבים להרוויח כסף טוב בשממה הכלכלית שסבבה אותם: הם יצאו בסירותיהם הקטנות ללב ים, וכשהם חמושים ברובים ובכלי נשק נוספים היו חוטפים אוניות סוחר ששייטו באזור כדי לקבל דמי כופר. רובם היו תושבים שהידרדרו לפיראטיות בכורח הנסיבות, ונמנעו מפגיעה בחטופיהם, אך חלקם גם היו מעורבים בעינויי חטופים ואף במעשי רצח.
הדיווחים על מעשי האלימות האלה, ומאות המיליונים שחברות הספנות הפסידו, עוררו את הקהילייה הבינלאומית. זו פתחה במבצע נרחב למיגור הפיראטים, מעצרם והעמדתם לדין.
בשנת 2008 אימצה מועצת הביטחון של האו"ם החלטה הקוראת למדינות שכוחותיהן משייטים באזור להילחם בתוקפים. כוחות מזוינים של נאט”ו והאיחוד האירופי פטרלו באוקיינוס ההודי, ואליהם הצטרפו גם צוותי אבטחה פרטיים. בד בבד החלו חברות הספנות לבצר את ספינותיהן ולהציב עליהן אמצעים שונים – החל בקונצרטינות וכלה בשומרים חמושים. המאמצים האלה נשאו פרי. במהלך 2013 דווח רק על 15 מתקפות, לעומת שיא של 237 בשנת 2011.
אבל בזמן שהעולם הצליח לטפל במחלה, המקור להתפרצותה עדיין לא טופל. לנוכח היעדר היציבות הפוליטית והכלכלית, כנופיות פיראטים מאורגנות עדיין מסתובבות בחופשיות ומחפשות מטרות חדשות, ודור חדש של צעירים כמו מווליד יכולים עדיין לעבור בקלות הסבה לחיי פשע בים. ואכן, לפי דו”ח הבנק העולמי משנת 2013, הניסיונות למגר את התופעה נכשלו.
בתי הכלא בסומלילנד ובפונטלנד הם רק מענה ביטחוני לבעיה כלכלית ופוליטית עמוקה יותר: חיסול הפיראטיות דורש יותר מכוח צבאי בלב הים ומאסרים כבדים למי שנתפס. לפי הבנק העולמי, המשימה הזו דורשת מתן תמריצים להנהגה המקומית המעודדת את התופעה – הן באמצעות אכיפת החוק והן באמצעות יוזמות פיתוח. "בסופו של דבר אנחנו צריכים להציע לגברים הסומלים האלה, רבים מהם בני נוער, תעסוקה הולמת", אומר מייקל שאנק, מומחה לענייני סומליה בבית הספר לפתרון סכסוכים באוניברסיטת ג’ורג’ מייסון בווירג’יניה. אבל זו משימה קשה ביותר, משום שלפי תוכנית הפיתוח של האו”ם שיעור האבטלה בקרב בני 14 עד 29 עומד על 67 אחוזים – אחד הגבוהים בעולם.
הכנסת הפיראטים לכלא אינה יכולה להיות הפתרון היחיד. אף שהאסירים יכולים להשלים במתקני הכליאה בהרגייסה ובבוסאסו תוכניות הכשרה במקצועות כמו בנייה, פחחות ושרברבות, ספק אם יצליחו למצוא עבודה בתחום לאחר שישוחררו. אפילו עבודה בדיג קשה למצוא.
שאנק מסביר שמלבד "פיראטי כופר" יש "פיראטי משאבים". אלה האחרונים אינם סומלים. מדובר בכלי שיט זרים שאחראים לדיג יתר ולזיהום מי הים, ובכך מקשים על גברים סומלים רבים להתפרנס מהים כאבותיהם. "בואו נשים את הפיראטיות בפרופורציות: 'פיראטי הכופר' הסומלים הרוויחו בשיאם 60 מיליון דולר בשנה, בעוד ש’פיראטי המשאבים’ מרוויח 450 מיליון דולר מהדיג הלא חוקי שלהם", אומר שאנק, "אם רוצים למצוא פתרון מקיף ובר־קיימא, חייבים לטפל גם בניצול הזה”.
הפרדוקס הוא שבתי הכלא האלה הם גם חממה לטרוריסטים חדשים. הפיראטים בהרגייסה ובבוסאסו יושבים בכלא עם חברים באל־שבאב, המיליציה הסומלית הקיצונית המזוהה עם אל־קאעידה, ונערים חולקים תאים עם מבוגרים. המשמעות היא שצעירים מיואשים כמו מווליד, שלפי ההערכות היה בן 16 כשנעצר, עלולים לעבור רדיקליזציה בכלא ולאמץ האיסלאם הקיצוני והמיליטנטי. "אני לא רואה שום עתיד", אומר מווליד על חייו.
ג’ון וילקוקס, איש סוכנות הסמים והפשע של האו"ם המייעץ לסומלילנד, אומר שבכלא המרכזי בהרגייסה יושבים כתריסר חברי אל־שבאב. אמנם הרשויות מפעילות במתקן תוכנית לבלימת הרדיקליזציה, אבל וילקוקס עדיין חושש שאין בכך כדי למנוע את תהליך ההקצנה. "לרבים מהצעירים האלה אין דמות אב", הוא אומר, ומתכוון גם לבעיה סוציואקונומית אחרת בסומליה: התפוררות מסגרת השבט והמשפחה עקב המלחמות. "כשאנשי אל־שבאב נמצאים בסביבה, אתה לא רוצה שהצעירים ימצאו בה דמות אב".
הרדיקליזציה לא הייתה מדאיגה אילו האסירים היו נשארים מאחורי סורג ובריח. הבעיה היא שבנובמבר שעבר הותקף הכלא בבוסאסו בידי אנשי אל־שבאב. שלושה בני אדם נהרגו במתקפה, שכללה שימוש ברקטה נגד טנקים ונועדה לשחרר את חבריהם. באו"ם הדגישו שהתוצאות היו קשות יותר אלמלי הביצורים החדשים שנבנו במקום באחרונה. "אבל אנחנו לא יכולים להתכחש לאפשרות שיהיו התקפות נוספות", אומר מנואל דה־אלמיידה פריירה, מתאם סוכנות הסמים והפשע של האו”ם בגארווה. "אנחנו כמובן מודאגים מכך".
לא רק אנשי אל־שבאב מאיימים על בתי הכלא. באופן מסורתי, אנשי פונטלנד לא רק מעלימים עין מהפעילות הפיראטית אלא גם לעתים תומכים בה. אף שנשיא החבל, עבדירחמן פרול, קרא להילחם בפיראטים ולעוצרם, האו"ם הטיל ספק ברצינות כוונותיהם של השלטונות. כנופיות פיראטים שיחדו קהילות מקומיות כדי שיארחו את הספינות החטופות במהלך המשא ומתן עם בעליהן, וגורמי הממשל בפונטלנד קיבלו אף הם כספי שוחד מהכנופיות כדי שיגנו עליהן ויספקו להן מידע על כלי שיט זרים המשוטטים בסביבה.
מחקר שערך המרכז המלכותי ליחסים בינלאומיים בלונדון בשנת 2012 גילה כי כספי הכופר של הפיראטים תרמו מאוד לפיתוח הכלכלי של החבל, ובעיקר לזה של הערים הגדולות. "זו הסיבה לכך שהאליטה הפוליטית של פונטלנד לא תילחם ברצינות בפיראטים", נקבע בדו"ח.
ההחלטה להשקיע במתקני המעצר בחבל, בדומה להשקעה הקודמת בסומלילנד, נבעה מהיעדר חלופות. תרם לכך גם הסירוב של שכנתה היריבה סומלילנד לכלוא פיראטים בני החבל, בטענה שפונטלנד צריכה להתמודד עם בעיותיה בעצמה. אבל העברת מאות הפיראטים מחו"ל לא מתקבלת על הדעת כרגע: ניסיון העבר הוכיח שאחרי העברה כזו הם מצליחים להשתחרר מהכלא בקלות באמצעות מתן שוחד. אף שאנשי האו”ם פועלים כדי להבטיח שאסירים לא ישוחררו לפני מועד שחרורם, החשש הוא שעדיין יש מי שמצליחים למצוא דרכים לעקוף את מאמציהם.
"למעשה, הפיראטים זוכים למקלט מהרשויות תמורת תשלום פרוטקשן", אומר היועץ מייקל פרודל. "מתקני הכליאה האלה מחזיקים כמה דגי רקק, אבל אם תנסה לכלוא פיראט בכיר בפונטלנד, הוא יצליח לקנות את החופש שלו בתוך שבוע".
מווליד, שגדל בעיירה בראווה שמדרום למוגדישו, מתעורר לחיים כששואלים אותו על בתי הכלא בפונטלנד. פונטלנד קרובה יותר הביתה, והוא משוכנע ששם גם טוב יותר.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם