מדינת היהודים או מדינה יהודית?
אם נגדיר את ישראל כמדינת היהודים נוכל להכיל בתוכנו את המיעוטים שאינם בני דתנו ואף לאפשר קבלה הדדית של יהודים בפלסטין
סוגיית הגדרת ישראל כמדינה יהודית או כמדינת היהודים בהתאם להגדרתו של בנימין זאב הרצל בספרו "מדינת היהודים" העסיקה כבר את מקימי המדינה, וראש הממשלה הראשון דוד בן-גוריון התחבט בה והחליט מה שהחליט. אין ספק שחלק מן הסיבות שמנעו מבן-גוריון להחליט על האפשרות השנייה – היינו, מדינת היהודים - אינן רלוונטיות יותר בימינו.
כידוע, החשש בזמנו היה שמדינות יחליטו שאם יש ליהודים מדינה, מן הראוי שיעזבו ויעברו לגור בה ושהן אף ייכפו זאת על אזרחיהן היהודים. חשש נוסף היה שגורמים אנטי-יהודיים יאשימו את יהודי התפוצות, ובמיוחד את יהודי ארה"ב, בנאמנות כפולה. הטענה שיהודים יידרשו לעזוב את ביתם בארה"ב או באירופה מכיוון שיש ליהודים בית לאומי בישראל אינה מציאותית במאה ה-21, שבה אפילו ההגירות של אוכלוסיות כגון המקסיקנים לארה"ב והמוסלמים לאירופה אינן גוררות דרישה שיחזרו למולדתם. בוודאי ישנה הסכמה שדרישה מעין זו אינה מציאותית.
ניתן אף לומר שהטענה ביחס ליהודים מיוחד לא רלוונטית, וזאת בשל המשטרים הדמוקרטיים האיתנים בארצות אלה, בשל ההיסטוריה של המאה ה-20 והשואה, וגם בגין מעמדה החזק והיציב של היהדות ברחבי תבל ובמיוחד בארה"ב.
עתה נותר לדון בסיבות המצדיקות הגדרה כזו - דהיינו של ישראל כמדינת היהודים ולא מדינה יהודית. כבר בהכרזת העצמאות היה ברור שאזרחי ישראל אינם רק יהודים אלא שיש מיעוט לא קטן של אזרחים ישראלים לכל דבר שהם ערבים מוסלמים או נוצרים, וכן דרוזים ואחרים. מגילת העצמאות מעגנת את מתן האזרחות הישראלית למיעוטים אלו, והם אכן מיוצגים מאז בכנסת.
ההגדרה "מדינה יהודית" עומדת בסתירה קיומית עם היותם אזרחים לא יהודים,
והנה, גדולת היסוד הדמוקרטי של המדינה היא בכך שאזרח ערבי מתמנה לשופט בבית המשפט העליון, ומאידך גיסא הבעייתיות של הזהות בין המדינה והלאום היהודי. ההגדרה "מדינה יהודית" מוציאה מתוכה את כל שאינם יהודים, אך משמעות ההגדרה "מדינת היהודים", לעומת זאת היא שכל יהודי בעולם הוא אכן אזרח של מדינה זו - להלכה אם לא בפועל - וכי זו היא מדינתם של היהודים. זאת, גם אם לא רק היהודים אלא גם בעלי דתות אחרות עשויים לראות בה את מדינתם.
לדעתי, ניסוח כזה עשוי להתקבל על ידי שני הצדדים, להביא לפתרון הסתירה המובנית בין מדינה יהודית ומדינה דמוקרטית ועשוי אף להתגבר במידה רבה על המתח שבין מדינה יהודית ומדינת כל אזרחיה. אשר על כן, מדינת ישראל כמדינת היהודים תמשיך ותהא מדינה יהודית מתוקף חוק השבות, אך כאחת גם מדינת כל אזרחיה מתוקף מגילת העצמאות.
זאת ועוד, על יסוד הנחה זאת לא מן הנמנע שאנו, מתוך גזרה שווה, נכיר בפלסטין כמדינת הפלסטינים ולא כמדינה פלסטינית - ועל כן ניתן יהא לראות כיצד בעתיד אזרחים יהודים עשויים יהיו להמשיך ולחיות בחלקי מדינה זו ואף לראות בה את מדינתם. בניסוח אחר, מדינת ישראל תהא מדינת העם היהודי אך גם באשר היא מדינה - דהיינו גוף פוליטי-אזרחי - היא תהא גם מדינתם של כל אזרחיה. מדינת פלסטין תהא מדינת העם הפלסטיני, אך היא תהא מדינתם של כל אזרחיה - גם היהודים.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם