צריך לבכות, להתאבל ולקונן על הרשעת אולמרט
עכשיו יש לנו כבר נשיא בבית הכלא, ראש ממשלה מורשע, ארבעה שרים, בהם בכירים, שאף הם הורשעו ושלושה מהם נכלאו, וכמוהם גם ח"כים וראשי רשויות מקומיות ופקידים בכירים
ממש חגיגה - ראש ממשלה לשעבר הורשע בפלילים ומין שמחה פרושה על דבריהם של השדרנים והפרשנים והמשפטנים, ובואו נודה, גם על רבים מסתם עמך ישראל. לאמור: סוף סוף תפסו את הגנב, זה ששיטה בנו ובמדינה כל כך הרבה זמן והפריך את הרשעותינו המוקדמות בזיכוי אחר זיכוי.
אני דווקא הייתי מכריז על יום אבל לאומי עם דגל בחצי התורן. אפשר להתגאות במדינה היודעת לשפוט את מנהיגיה שסרחו, אבל לשמחה מה זו עושה? צריך לבכות, להתאבל, לקונן, ללבוש שק ואפר.
הרשעת אולמרט משלימה מעגל. עכשיו יש לנו כבר נשיא בבית הכלא, ראש ממשלה מורשע, ארבעה שרים, בהם בכירים, שאף הם הורשעו ושלושה מהם נכלאו, וכמוהם גם ח"כים וראשי רשויות מקומיות ופקידים בכירים. ואין כמעט שבוע שבו לא יהיה איש ציבור כלשהו נתון בחקירה. אכן, אוי מה היה לנו!
נוסטלגיה מעוותת לא פעם את המציאות. ובכל זאת, אי אפשר להימלט מהשוואה עם מנהיגינו, ראשי ממשלה ושרים, בעבר הרחוק יותר. כן, היו פגמים גם בדרך שהם ניהלו את חיינו ואת המדינה – "צעטאלאך" (פתקים), עדיפות לאנשי שלומם, האדרת המפלגה השלטת והעדפתה ועוד – אבל לביתם ולכיסם לא עשו. נותרו צנועים באורח חייהם, ובעקבותיהם הלכה המדינה לבושה בגדי "אתא". חישבו למשל על בן גוריון, שרת, אשכול, גולדה, בגין ושמיר והשוו אותם למנהיגנו מהדור "הצעיר", אלה שהורשעו ואלה שלא, חובבי החיים הטובים והסיגרים.
הנה סיפור על ראש הממשלה ושר החוץ בשנות החמישים משה שרת, המופיע ביומניו שפורסמו בידי בנו יעקב. לאחר שהודח בידי בן גוריון מהממשלה, נותר שרת ללא דירה משלו ונאלץ לבקש טרמפים, בין השאר
קל לקפוץ עכשיו לקביעות קיצוניות כמו: המדינה כולה מושחתת היום. תם עידן האידיאלים. האווירה השלטת היא "אכול ושתה" ועשה לביתך בכל דרך. עבירות הצווארון הלבן המתרבות מייצגות את השינוי שעבר על ישראל, ומנהיגיה, מה לעשות, צמחו מתוכה וברוחה והם בשר מבשרה. אוי לנו אם זה נכון, וזה עצמו ראוי לאבל. ההיפך הגמור הוא שצריך להיות נכון: מנהיגים חייבים להוות דוגמה לעמם ולהוליכו אחריהם בדרך הישר, גם אם וכאשר רוח אחרת, רעה ומחטיאה, נושבת בחוזקה בפניהם.
הם אינם עושים זאת. יש להם כנראה בעיות חשובות יותר לטפל בהן. אולי גם אינם מסוגלים. ואנו, שוב אוי לנו, נשארים עם הפסוק הידוע מספר ישעיהו (פרק א'): "שריך סוררים וחברי גנבים, כולו אוהב שוחד ורודף שלמונים". כן, הוא היה "בומבה של נביא" הישעיהו הזה. ידע מה ניבא.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם