המטרה: להפוך את הרצוג לבגין
יו"ר האופוזיציה מסמן יעד חדש, אחרי שבוע מוצלח בניהול המחאה נגד הקואליציה. שמעון בטאט, שכמעט הביא לנצחונו של מופז על פני לבני מנסה לגרום לנו להאמין שהוא יהיה ראש הממשלה הבא
עוד ב-nrg מעריב:
• גפני: "לעולם לא אסלח לנתניהו, ליברמן גרוע מלפיד"
• אז איך זה לשרת בפרלמנט האוקראיני, עם כיפה?
הרצוג, איש ממושמע, הגיע לשערי המפעל ושוחח עם חודלה כפי שהתבקש. במטה שלו חייכו בסיפוק, יחד עם השומרת בבוטקה. הרצוג הצליח למצות שוב את מה שהוא הכי טוב בו: השיחה האישית, ההתעניינות, הנגיעה, האמפתיה שהוא מקדיש לכל אחד. בחדר המטה של הרצוג במפלגת העבודה ברחוב לה גרדיה 55, שעוד נחזור אליו, כתבו על הלוח "בוז'י מקרין חום אנושי, אותנטי, מציג מנהיגות שקולה, חרוץ, מתמיד, מנוסה ובא מבית טוב". תעודת הצטיינות כזו אפילו פרופ' דן שכטמן לא קיבל.
התכונות האלה, מסתבר, סייעו להרצוג לרשום את סיפור ההצלחה הראשון שלו מאז שנבחר לראשות העבודה בנובמבר האחרון. הרצוג חיבר השבוע את מרכיבי האופוזיציה למפגן אלטרנטיבי מרשים, גם אם שנוי במחלוקת פרלמנטרית. הוא אסף סביבו את החרדים על כל פלגיהם, את הערבים על כל שלוחותיהם, את מרצ ואת קדימה לחדר אחד, כדי שיתקוממו ביחד נגד מחטף החוקים הקולקטיבי שביצעה הקואליציה.
העסק לא התחיל היום. הרצוג ישב לשיחות ארוכות כמעט עם כל חברי הכנסת מהאופוזיציה בשלושת החדשים האחרונים. הוא הקדיש להם זמן וסבלנות, שמע את המצוקות שלהם וקנה את ליבם. הוא למד את חוק הגיוס על בוריו. הוא אמנם תומך בו, אבל ידע להעניק לחרדים את התחושה שהוא גם איתם.
הרצוג עבד היטב גם מול הערבים. האיש שפעם תמך בהעלאת אחוז החסימה הבין שהולכים להדיר כאן אוכלוסיות שלמות. הוא הלך לנתניהו שלוש פעמים וניסה לבטל את רוע הגזרה. הוא הלך גם ליו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין. כולם זרקו אותו לאביגדור ליברמן, יוזם החוק. הרצוג הציע לליברמן את העלאת אחוז החסימה בשתי פעימות. ליברמן לא רצה לשמוע. הוא התעקש על 3.25 אחוזים.
ליברמן לא רוצה לראות בכנסת את הערבים, ואולי גם את יריבו פרופ' אריה אלדד, שרץ בראש רשימת "עוצמה לישראל" עם מיכאל בן אחרי ואיתמר בן גביר. בבחירות האחרונות השיגה הרשימה הזו שני אחוזים מהקולות ולא עברה את אחוז החסימה, לפני שהועלה השבוע.
את פרוייקט ההכתרה של הרצוג כראש הממשלה הבא מנהל שמעון בטאט. על השולחן בחדר הקטן שלו במשרדי מפלגת העבודה ביד אליהו (שיעברו בקרוב למשכנם החדש ליד אצטדיון בלומפילד) מונחת התכנית האסטרטגית, שעשויה להיראות לכל אחד יומרנית בעליל. בטאט קורא לתוכנית שלו "בי. בי: 30 מנדטים למפלגת העבודה, בחירות 2016". אותיות ה־ב' לא מיוחסות לראש הממשלה המכהן. מדובר בשילוב בין מנחם בגין ובוז'י הרצוג. בטאט רוצה להפוך את הרצוג לבגין מודרני, מי שיצליח להתחבב על האנשים בשכונות, במפעלים ובשווקים. מי שיגייס אהדה מלמטה אחרי שייחשף למיליון איש בשנתיים־שלוש הקרובות.
אני לא מציע לזלזל בשמעון בטאט. מדובר באחד האנשים הממולחים בשטח, קצין בסיירת מטכ"ל, בן 55, שהלך עם אהוד ברק תקופה ארוכה ונכווה, אבל המשיך הלאה עם פוליטיקאים אחרים וצבר הישגים. בספטמבר 2008 עמד בטאט בראש המטה של שאול מופז, שהתמודד לראשונה מול ציפי לבני על ראשות קדימה.
בטאט התחיל בפער של 25 אחוזים בסקרים והצליח להביא כמעט לתיקו בקלפי. הבחירות הוכרעו בזכות 431 קולות לטובת לבני. בפריימריס האחרונים בעבודה עמד בטאט בראש המטה של הרצוג. גם את מערכת הבחירות הזו הוא ניהל בצורה יסודית, כדרכו. הרצוג ניצח בסוף את היו"ר שלי יחימוביץ', ביצע מהפך והפך ליו"ר המפלגה.
הביטחון של בטאט בשמיים, בעיקר אחרי האירועים האחרונים. השבוע הוא הפיץ אלפי פנקסים לפעילים תחת הלוגו "העבודה תנצח, בחירות 2016". בטאט כותב בהקדמה על "מנהיגות משתפת מול מנהיגות מנותקת". בחודש האחרון הוא בונה
"לכל עובד יש מנהל אחד, לכל מנהל יש תוכנית, לכל תוכנית יש מגבלות, כל תוכנית היא בסיס לשינויים", כתב בטאט על הלוח. במלים אחרות: הרצוג הוא איש פתוח, נכון לשמוע, רוצה להתייעץ.
השבוע הסתבר שהרצוג גם התבגר בן לילה. הוא חידד את המסרים והחריף את טון הדיבור. לפתע הוא נראה אחרת, כמו אדם שהוסיף לעצמו עוד קומה. היצרים נחשפו, הציפורניים התארכו והשותפים התחילו להתייחס אליו אחרת. הרצוג טוען ששום דבר דרמטי לא קרה, והמנהיגות תמיד מתגלה אצלו כאשר הוא מוביל מערכת ולא נגרר בתוכה. כך היה כאשר הפך לשר מצליח בממשלה. אגב, הרצוג היה השבוע גם תכליתי. בסוף כל שיחה שניהל עם אנשי האופוזיציה הוא חזר לימיו כעורך דין. "תגידו, אתם תהיו מוכנים להיכנס לקואליציה אתי?", הוא שאל אותם. עוד רגע והיה מחתים אותם על מסמך מחייב הרבה יותר מהנייר של קרי.
הרצוג יודע שדרכו עוד ארוכה. השבוע כולם עסקו בברית הנרקמת של השמאל עם החרדים. רבים התלהבו מהמחמאות וההבטחות שהרעיף דרעי על הרצוג. כולם שם הסבירו כי לא מדובר בסיפור ציני שנכון לרגע זה בלבד. החרדים נשבעים שהזעם שלהם על נתניהו אמיתי, שהם ינקמו בו על חוק הגיוס ועל הפגיעה בקצבאות, וחוץ מזה לא מעניין אותם שום דבר, לא השטחים ולא ההתנחלויות. "הציבור החרדי לא ישכח מעולם מי הפך את בניו לפליליים", איים ח"כ יעקב אשר מיהדות התורה במכתב לנתניהו. "האם אתה נועז יותר ממלך ספרד פרננדז השני, שרצה למחוק את הזהות היהודית של עם ישראל בכוח הזרוע?", הוסיף ושאל ח"כ משולם נהרי מש"ס את ראש הממשלה.
ולמרות הכל, נדמה לי שהרצוג הוא היחידי שיודע כי הוא לא יכול לבנות על החרדים. הם עוד יאמצו אותו וינטשו אותו ואת השמאל פעמים רבות. למען האמת, זה כמעט וקרה כבר השבוע. ביום שלישי, בישיבת סיעות האופוזיציה באולם נגב עלתה לדבר ח"כ מרב מיכאלי מהעבודה. "אלוהים יודעת היטב מה חושב יאיר לפיד", היא אמרה.
"אלוהים יודעת?", שאלו החכי"ם החרדים בתדהמה, הביטו זה בזה, מחשבים לעזוב את האולם כאיש אחד, כמו שעשו מול נתניהו. ברגע האחרון ויתרו. המרד בנתניהו כנראה יותר חשוב ברגע זה מהמהות האלוהית.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם