הפגנת החרדים: בלון התסכול של חרדים התפוצץ

מבחינת החרדים, המאבק ל"שוויון בנטל" הוא רק תירוץ. הסיפור האמיתי הוא השנאה המיותרת של הציבור בארץ אליהם

שלום קרומבי | 9/3/2014 14:26

תגיות: גיוס חרדים

הפגינו נגד ההדרה: הציבור החרדי לא הגיע בשבוע שעבר לירושלים כדי למחות רק נגד חוק הגיוס החדש. אם חוק הגיוס היה הדבר היחיד שעומד על השולחן לא ניתן היה לשנע תוך ארבעה ימים מאות אלפים, שהתייצבו כחיילים למסדר החרדי הגדול בעשור האחרון. מאות האלפים שעלו לירושלים הגיעו מתוך תחושה שהציבור החרדי עומד תחת התקפה על אורחות חייו. הפעם, הם הרגישו, הולכים נגדם על כל הקופה.

ההפגנה הגדולה אמנם היתה אירוע ספונטני, אבל היא התבשלה כבר זמן רב. מבחינת הציבור החרדי, החל מאותו אולפן שישי שבו יאיר לפיד החל את קמפיין הדרת נשים - הקמפיין נגד הציבור החרדי לא פסק.

שנתיים חלפו מאז אבל הציבור החרדי חש כי הוא עדיין תחת אותה מתקפה. בינתיים לפיד נישא על גלי השנאה האלו לכנסת וקצר 19 מנדטים. ככה זה בישראל שתמיד אוהבת לשנוא. עד היום הציבור החרדי הסתגר כל הזמן, התבצר בקהילותיו הסגורות ולא השיב מלחמה. כעת הייתה השעה המתאימה לפוצץ את בלון התסכול. וזה קרה בגדול.

היו שם אשכנזים וספרדים, ליטאים וחסידים, חרדים מהקהילה הישנה של מאה שערים, לצד החרדים המודרניים (אלו המכונים "החרדים העובדים"), בוגרי צבא לצד בוגרי ישיבת פוניבז' "בעלי אייפון ודומיהם" לצד קנאי העדה החרדית. כולם התאחדו לשלוש שעות תחת אותה קורת גג - תחת אותה תחושת רדיפה. מבחינת הציבור החרדי חוק הגיוס - או "גזירת הגיוס" בעגה החרדית - הייתה רק הסיבה לעיתוי. והעיתוי היה מושלם.

מה שאפיין את ההפגנה הזו יותר מכל היה הפן הדתי. המארגנים התעקשו שלא לקרוא לה הפגנה אלא עצרת תפילה. לא היו נאומים, אלא רק קריאת פרקי תהלים ואמירת "סליחות." האירוע הזה החזיר את הציבור הישראלי תשע שנים לאחור, לימי טרום הגירוש מגוש-קטיף. הקולות של תפילת הסליחות מושרת בבכיות קורעות לב, היו דה-ז'ה-וו לאותם ימים, כשגם אז נערכו הפגנות במתכונת של עצרת תפילה.

הדמיון לא מקרי, בשני המקרים התכנס ציבור שחש שמדינה שלמה תוקפת אותו בשם החוק - אך בעצם רק מתוך שנאה. גם המתנחלים חשו אז על בשרם את תחושת האין-אונים מול החוק, כשהוא רומס את החלש בידי הרוב הקואליציוני.

הזעקות "אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו" נשמעו אז מפי רבני הציונות הדתית, שטענו כי מדובר על מלחמת דת או

מלחמת תרבות על עתידה של המדינה. הטענה הייתה אז שהרוב הקואליציוני פועל מתוך שנאה למתנחלים ורצון לחנך אותם, "להראות להם." טובי הפובליציסטים של הציונות הדתית עמלו אז לתאר את התחושה של ציבור שחש כי רודפים אותו רק בגלל מה שהוא מסמל - וכל השאר רק תירוץ.

זו בדיוק התחושה של הציבור החרדי בימים האלו. הם ראו את בנט ולפיד לוקחים להם את קצבאות הילדים, מקצצים את התקציבים לישיבות ובתי הספר החרדים, לוקחים להם את הסבסוד במעונת הילדים ובצהרונים, ועכשיו מנסים לסגור את הישיבות בעזרת חוק הגיוס. מבחינת החרדים הסיפור של "שוויון בנטל" הוא רק תירוץ, הסיפור האמיתי הוא שנאת החרדים. כפי שהיטיב לבטא זאת עיתונאי חרדי בסוף השבוע "פעם קראו לזה הדרת נשים, היום קוראים לזה שוויון בנטל".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

הוסף תגובה

הגיבו