עצרת החרדים: אחדות זמנית בשביל המצלמות
חוק הגיוס הוא בעצם חוק אי-גיוס. אז מדוע יצאו החרדים לרחובות? כדי להפגין אחדות ואולי לשפר עמדות לקראת קריאה שנייה ושלישית בכנסת
זה היה אירוע מרשים בכל קנה מידה. העוצמה שלו הייתה במתינות שלו. החרדים החליטו בצדק על כנס רוחני, עצרת תפילה. כך הם הצליחו לאחד את כל הפלגים והחצרות ולברוח מחילוקי דעות. הם גם לא הקימו במה מרכזית, שהייתה מסכנת אותם: המריבות על רשימת הנואמים וסדר היושבים על הבמה עלולים היו להעיב על מראית העין הנדרשת של האחדות החרדית. וחוץ מזה, איש לא יכול לשלוט על רב גדול ונסער שרואה מולו ים של אנשים, ומתפתה למשפטים קיצוניים בגנות הממשלה או בג"ץ, שרק יבודדו את הציבור החרדי עוד יותר.
ההנהגה החרדית הקפידה לקרוא לאירוע "עצרת" ולא "הפגנה". יש כאן גם דיוק ענייני. לחרדים אין למעשה נגד מה ונגד מי להפגין או למחות. חוק הגיוס החדש, מי כמוהם יודע, הוא בעצם חוק אי-גיוס.
צעיר חרדי בן 18 לא צריך להתאמץ כדי לחמוק משירות צבאי. החוק החדש פותח לו עולם ומלואו של אפשרויות: הוא יכול לדחות את הגיוס לגיל 24, ועד אז להקים משפחה גדולה, וכך להפוך את הצבא, אם בכלל, למקום עבודה שמכניס לו משכורת נאה;
הוא גם יכול למצוא לעצמו אלטרנטיבה ולהתנדב לאיזה ארגון הצלה בשכר מלא במקום להתגייס; או לשבת בבית, ואם המכסות הצנועות של הצבא יתמלאו איש לא ייגע בו; הוא יכול גם להישאר בישיבה ולא להינזק כלל.
אז מדוע בכל זאת יצאו אתמול כמעט כל החרדים במדינה לרחובות? ראשית, החוק עומד בפני קריאה שנייה ושלישית, ועצרת כזו עשויה להפוך את החוק עוד יותר ידידותי גם למי שלא משתמש בו. אסור לשכוח כי לפני חודש הפלג החרדי של הרב שמואל אויערבך יצא להפגין ברחוב, ואולי בעקבות כך קיבלו החרדים עוד כמה צ'ופרים בוועדת שקד.
שנית, החרדים מצאו את הסעיף השטותי שמדבר על סנקציות פליליות והצליחו לגייס בעזרתו את מאות האלפים. הם הפגינו אחדות שחשובה להם מאוד, גם אם היא קיימת ליום אחד. ושלישית, לצאת מהשגרה, או כפי שהסביר לי ידידי משה, האברך מש"ס, בצומת הרחובות יפו ומלכי ישראל: "אנחנו מחכים להזדמנויות האלה. אנחנו בדרך כלל לא יוצאים. זה אירוע חברתי, פוגשים אנשים, מתפללים ביחד, עושים גם עסקים, פה ושם צומח שידוך טוב. למה לא?".
החרדים יצאו מההפגנה הזו מאושרים, כמו קהל חילוני שיוצא, נניח, מהופעה של להקת כוורת שמח וטוב לב. הסתכלתי על האנשים. הם היו מחויכים ומלאי סיפוק אחרי הקתרזיס הקולקטיבי שעבר עליהם ברחובות ירושלים. רבים מהם ארגנו במהירות מעגלי ריקודים, ושרו באקסטזה "אנחנו מאמינים בני מאמינים, ואין לנו על מי להישען", וגם את "עוצו עצה ותופר", הבלתי נמנע.
"העצרת קוראת לכל תלמידי הישיבות לא להתגייס לצבא בשום פנים ואופן, ולא להיכנע לפיתויים ועונשים למיניהם ולא לשתף
בעצרת חילקו פלאיירים באותיות קידוש לבנה תחת הכותרת "איך להינצל מגיוס" (לשמור על צניעות המלבושים של האישה), אבלזה נראה מיותר. גיוס לא יהיה כאן. מה שכן, קשה להפריז בחשיבות האירוע וההשלכות שהיו ויהיו לו. חוק השוויון בנטל קרע קרע בין החרדים, בעיקר מיהדות התורה, ובין ראש הממשלה בנימין נתניהו.
החוק העמיק את השנאה בין החרדים והבית היהודי, אבל פתח גם פצעים ישנים בתוך המפלגה של בנט, בעיקר בינו ובין אנשי תקומה, שהשתתפו בעצרת בניגוד לדעתו. החוק, גם אם אין בו כלום, הפך את יאיר לפיד לאנטיוכוס מודרני בעיני החרדים. כמה פוחזים כבר הלבישו עליו מדי אס.אס. החוק גם פירק את המחנות בתוך הציבור החרדי, שאתמול הצליחו להתעלות ולקיים עצרת אחת, מאורגנת ומרשימה, אבל זמנית בהחלט.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם