לפיד ייצג תקווה אדירה בבחירות, ואכזב בגדול

לפיד היה אמור לספק למחנה הפוליטי הקרוב אליו את השוויון בנטל. הצעת חוק הגיוס היא מכה כפולה - גם לו וגם לגוש המרכז

בן דרור ימיני | 25/2/2014 7:28

תגיות: יאיר לפיד,שוויון בנטל,חוק הגיוס

אכזב את הבוחרים: האסימון עדיין לא ירד משום שבפוליטיקה, דברים מתרחשים לאט. אבל אפשר לומר שנקודת הציון סומנה בשבוע שעבר. חוק ה(אי)- שוויון בנטל יצא לדרכו. מסיבת העיתונאים של יאיר לפיד הייתה ציון דרך. רצינו ציון דרך היסטורי. קיבלנו ציון דרך פוליטי. ההבטחה הגדולה של לפיד הייתה שינוי מבפנים. הוא לא הבטיח יוזמת שלום חדשה. הוא הבטיח פוליטיקה חדשה, הוא הבטיח מהפכה אזרחית, הוא הבטיח חלוקת הנטל, וכגודל הציפיות - גודל האכזבה.

לפיד ייצג תקווה אדירה. ביום הבחירות, יורשה לי להודות, המלצתי להצביע לאחת ממפלגות המרכז. לבני, יחימוביץ' ולפיד היו יכולים ליצור כאן מציאות חדשה. בניגוד לכל התחזיות ולכל הסקרים - גוש המרכז דווקא התחזק. זה אותו מרכז שהתקשורת אוהבת לרמוס, אבל המרכז הוא המקום החשוב ביותר.

המרכז הפוליטי של ישראל הוא זה שמסוגל לראות את הטענות הנכונות גם של השמאל וגם של הימין. המרכז הפוליטי הוא זה שמסוגל להוביל שינויים, מתוך גישה שרואה תמונה קצת יותר רחבה. המרכז הפוליטי הוא זה שהיה אמור לחלץ את ישראל מפגעי ה"מיעוטוקרטיה".

המבחן הגדול ביותר של המרכז היה השוויון בנטל. מפגע שמתגלגל כמו כדור שלג ומאיים על החברה, על המשק, על הכלכלה, היה אמור להגיע לסיומו. מדובר באחד הפגעים הגדולים ביותר של החברה הישראלית. הגיוס הוא רק אחד מההיבטים שלו, ולא בהכרח החשוב ביותר. מדובר בכך שישראל מתקצבת ומממנת מערכת חינוך שמצפצפת על המדינה. מדובר בכך שישראל מממנת השתמטות מעבודה.

השינוי היה יכול להיות והיה צריך להיות באמצעי הפשוט ביותר: נותנים-מקבלים. לא נותנים - לא מקבלים. לא עוד הקצבות למערכות חינוך שמתנגדות, למשל, ללימודי ליבה. לא עוד תקציבים והקצבות למשתמטים. לא היה צורך בשום סנקציות פליליות שאין שום סיכוי לממש. היה צורך בשוויון בזכויות תמורת שוויון בחובות. אבל זה לא קרה. ולפי הצעת החוק - זה אף פעם לא יקרה.

במקום שינוי קיבלנו הונאה משום שדחיית גיוס, היא לבדה, מבהירה שלא יהיה שוויון בנטל. גם אם מישהו מהמשתמטים של היום יתגייס בגיל 24, ובוודאי 26, הרי שאצל החרדים מדובר בצעיר נשוי, עם ילד או שניים. צעיר כזה, עם התנאים המיוחדים שהוא זכאי להם לפי חוק, הופך לנטל על הצבא ולא לנכס. כך שיישום החוק, אם יעבור, יגרום להרעת המצב ולא לשום הטבה.

זו לא טרגדיה של יש עתיד ולא של יאיר לפיד. זו טרגדיה של החברה הישראלית. וזו טרגדיה פוליטית של המרכז הישראלי,

שלקראת כל מערכת בחירות מתחבט. לפיד משך את רוב הקולות המתחבטים, אבל סיבך את עצמו עם הסכם ששום מסיבת עיתונאים לא תחפה על האיוולת שבו. ללפיד הייתה הזדמנות היסטורית לגבש ולהגדיל את המרכז הזה. לשם כך הוא היה צריך, ונדמה שגם היה יכול, לממש את ההבטחה הגדולה. זה לא קרה.

יאיר לפיד גילה אומץ כאשר לקח על עצמו את המשימה כפוית הטובה של תפקיד שר האוצר. הוא ידע מראש שזו תהיה משימה קשה שתוריד לו נקודות, אבל אם יעמוד בה - הרווח יהיה כפול. גם שלו וגם שלנו. הכל עדיין פתוח שם. עדיין יש סיכוי לשיפור במשק. אבל שבירת הסיכוי לשוויון בנטל היא מכה קשה למחנה הפוליטי שהצביע ללפיד. מכה כפולה. גם ללפיד - פוליטית, וגם לכולנו - במישור הלאומי.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg