כמעט הכרעה בסוריה, בירדן ובישראל דואגים
המורדים הסורים מתכוונים להעביר את הקרבות אל דרום סוריה ולסגור מעגל. כבר הוכן נשק והוכנו אוהלים לאזרחים שיהפכו לפליטים במערכה הבאה
- שר הפנים האוקראיני: המפגינים מחזיקים 67 בני ערובה
- 71% מהציבור: הנשיא צריך להיבחר ע"י האזרחים
בחודשים האחרונים הידרדר מעמדו של אידריס בגלל סדרת כישלונות בשדה הקרב שאיימו לפרק את צבא המורדים, הן בגלל הצלחות המשטר והן בגלל התגברות כוחם של הארגונים האסלאמיסטיים מסונפי אל־קאעידה, שהטילו אימה על האוכלוסייה.
העיניים נשואות כעת אל הקולונל באשיר. על אף דרגתו הנמוכה נחשב באשיר איש שדה מנוסה יותר מאידריס השמנמן, שבחודשים האחרונים בילה יותר בקטאר מאשר בשדה הקרב. הבחירה באיש שדה מאזור קונייטרה משקפת כנראה מפנה עקרוני בחשיבה האסטרטגית של המורדים.
זה לא רק ניסיון להתנער מגל הכישלונות ולארגן מחדש את צבא סוריה החופשי, אלא רצון להעתיק את מרכז הכובד של הקרבות מצפון סוריה והאזורים הקרובים יותר לגבול התורכי, אל דרום סוריה, אזורי רמת הגולן ונפת דמשק.
עד כה הייתה קונייטרה אזור שקט יחסית לקרבות שהתחוללו באזורים המרוחקים יותר, כמו חלבּ או חומס. אמנם בשנה האחרונה מתנהלים קרבות בין המורדים לבין המשטר גם שם, אך בהיקפים קטנים יותר.
לפני שבועיים, בעקבות כישלון הסבב הראשון של שיחות ז'נבה 2, הודיעה קבוצות מורדים באזור החורן על מתקפה מאוחדת בקרב שקיבל את השם "ז'נבה של החורן". השם משקף את המקום שבו יוכרע הקרב להערכת המורדים: העברת מרכז הכובד של הלחימה אל דרום סוריה היא ניסיון להעניש את המשטר בדמשק על כישלון שיחות ז'נבה 2. בנוסף, מכיוון שהמלחמה פרצה לפני שלוש שנים בדרעא, בירת החורן, השיבה לדרעא משקפת את המחשבה ששם יוכרע המאבק בין המורדים למשטר.
יחסית לאזורים הצפוניים הסמוכים לגבול עם תורכיה ועיראק, הדרום הסורי, ובכלל זה רמת הגולן, הוא אולי האזור האחרון שלא נכבש כליל בידי הקבוצות האסלאמיסטיות הקיצוניות. בקיץ שעבר חטפה קבוצה כזו את חיילי האו"ם הפיליפינים, ושחררה. הקבוצות הללו קיימות, אולם הן חזקות פחות – מה שמשאיר לצבא סוריה החופשי מרחב התארגנות ותמרון וסיכויי הצלחה גבוהים יותר.
הקרבה לגבול הירדני היא יתרון משמעותי עבור צבא סוריה החופשי. בעקבות פרסומים בעיתונות הערבית ושיחות עם המורדים, ידוע היום שבעמאן פועל מרכז מבצעי הכולל נציגים צבאיים מ־14 מדינות המערב וערב, והמספק נשק וייעוץ טקטי לצבא סוריה החופשי.
הירדנים מכחישים נמרצות את קיומו, אולם על פי דיווחים שונים, המרכז פועל מתוך בנייני המודיעין הצבאי הירדני, וממונה על הלוגיסטיקה של העברת נשק וציוד לצבא סוריה החופשי. עד כה, הציוד שהועבר לא אפשר הכרעה.
על פי דיווח שהופיע ב'נשיונל', עיתון היוצא לאור באבו־דאבי, מבצע "ז'נבה של החורן", שהחל כבר לפני שבועיים וכולל כחמישים מטרות קשות, יצא לדרך תוך 48 שעות – מרגע שארצות הברית חידשה את העברת התמיכה הכספית. האמריקנים ניסו להפעיל לחץ על הסורים כבר במהלך השיחות בז'נבה, אך בדמשק לא התרשמו.
הזרמת הכספים החשאית מארצות הברית מגובה בתמיכה לוגיסטית של מדינות המפרץ, במיוחד הסעודים, שכנראה עומדים מאחורי המהלך להדחת אידריס ומינוי הקולונל באשיר. כחלק מן ההכנות הועבר מספר גדול של אוהלים לדרום סוריה, כנראה מתוך הבנה שפעילות צבאית מוגברת תגרור בעקבותיה גל נוסף של פליטים. המאמץ מכוון לשכן אותם באוהלים על אדמת סוריה, ולא להגביר עוד יותר את הלחץ על ירדן, שכורעת תחת נטל הפליטים הסורים בשטחה. ריכוז הנשק והכוחות בדרום סוריה גרם לשר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, להתרגז השבוע ולומר שהמורדים נוטשים את דרך המשא ומתן ומעדיפים לשוב לשדה הקרב.
המבצע המתגבש דורש ערנות ישראלית מוגברת. ככל שהמבצע יתקדם, כך יגדלו הסיכויים שפליטים סורים יתדפקו על גדר המערכת. גם בירדן ניכרת עצבנות בעקבות המהלך. לפני שנה נעשה ניסיון דומה לחמש את המורדים בדרום. הועבר לרשותם נשק מקרואטיה, כולל טילים נגד טנקים, אולם המתקפה המתוכננת ירדה לטמיון לאחר שהקבוצות הג'יהאדיסטיות, ובראשן 'גבהת א־נוסרה', השתלטו על הנשק. הפעם התכנון שונה, זהיר יותר. מינויו של הקולונל באשיר מקונייטרה הוא לקח ישיר מהכישלון הקודם.
בימים ובשבועות הקרובים נצפה בהתפתחות המערכה ברמת הגולן ובדרעא. האם תהיה זו אבן דרך או רעיון עוועים שעלול לגרור את ישראל וירדן לתוך קו האש?
סטודנטים ישראלים ביקרו השבוע במוקטעה ולא נבדקו. עמי איילון, לשעבר ראש השב"כ, משווה לתקופה שלפני רצח רבין. בתחילת השבוע דהרה בגשם שיירה בת שבעה אוטובוסים מירושלים למוקטעה שברמאללה. חבורה רעשנית של 300 סטודנטים ופעילי שמאל מישראל הגיעה למפגש עם יו"ר הרשות הפלשתינית, והמפגש סוקר בהרחבה. החלק המעניין יותר התרחש דווקא מחוצה לו.
השעה הייתה קרוב לצהרי היום, אבל המוקטעה נראתה שוממת, חוץ משלושה ג'יפים וכמה חיילים שניצבו בכניסה. המוקטעה נשטפה לפתע בזרם אנושי צוהל – הסטודנטים. בדרך לאולם הוצבו שני שערים שהם גלאי מתכות, אבל האורחים הצוהלים מישראל עקפו אותם ונכנסו היישר לאולם, בלי בידוק. כמה אנשי ביטחון פלשתינים במבט מבוהל ניסו לכוון את הבאים ולזרז אותם: "לשם, לשם".
מקבלי הפנים הפלשתינים ניסו להשליט סדר: "את הפלאפונים להשאיר בחוץ", הצביעו על כוורת עץ קטנה שהוצבה בין הגלאים. המעטים שעשו כמצוות המארחים נוכחו לדעת שחוץ מהם ועוד כמה פראיירים איש לא שעה לבקשה. האולם היה מלא באנשים, שהיו עסוקים בצילומי סלפי – צילום עצמי בטלפון הנייד. ברגע שנכנסו, הם שלפו את הפלאפונים מהתרמילים ודיווחו. שהעולם כולו ידע שהם במוקטעה.
לא זו בלבד שאנשי הביטחון הפלשתיני לא בדקו את תיקי הישראלים, ספק אם הגלאים שהציבו עבדו. גם כאשר אבו־מאזן סוף סוף הגיע, צדי הבמה
סיפרתי השבוע את התרשמותי למכר הפוקד את רמאללה ואת משרדי הרשות הפלשתינית לעתים תכופות. "כנראה הם לא פוחדים מישראלים", אמר. "אם הראיס היה נפגש עם פלשתינים, האבטחה הייתה שונה לחלוטין. איתם יש לו בהחלט ממה לפחד. ואולי הם מניחים שבצד שלנו כבר עשו את הבדיקות עבורם", הוסיף.
נראה כאילו אבו־מאזן הופקר על ידי הביטחון שלו, אמרתי. האם ייתכן שההתפוררות ברשות הפלשתינית הגיעה למנגנוני הביטחון ואל סף הראיס? "לא בטוח שיש היום בישראל מישהו שיכול לתת תשובה חד־משמעית בעניין", השיב.
המשמר הנשיאותי המופקד על ביטחונו של אבו־מאזן הוא אחד הגופים המושקעים ביותר ברשות. לפני ארבע שנים תרמו האמריקנים קרוב ל־15 מיליון דולר לבית הספר ובסיס האימונים שלו ביריחו. מאז, הכוח מצויד ומאומן היטב. בשנה שעברה, בתחרות בין יחידות עילית ללוחמה בטרור מרחבי העולם שנערכה בירדן, המשמר הנשיאותי של אבו־מאזן הגיע למקום הרביעי המכובד, אחרי הסינים והקנדים. איכשהו, במוקטעה לא נראה השבוע שמץ מכל זה.
לפני חודשיים, בעיצומה של קבלת פנים רשמית לכבוד שר החוץ הסיני ברמאללה, סטר חבר הפרלמנט ג'מאל אבו א־רובּ לג'יבריל רג'וב. רג'וב עצמו לא הגיב, אולם שלח את מאבטחיו בעקבות הסוטר. א־רוב, שבינתיים נמלט מהמקום, מצא מחסה בבניין הפרלמנט ברמאללה. ואז הגיעו כוחות המשמר הנשיאותי, והקיפו את בניין הפרלמנט. א־רוב גורש מהוועד המרכזי של פת"ח.
א־רוב, המכונה היטלר, שב לאזור ג'נין. הוא עומד כעת בראש כוח התנגדות שהקים בקבטיה, ונשבע שכף רגלו של פת"ח לא תדרוך בג'נין. א־רוב הוא אחת הדמויות האכזריות יותר שצמחו בג'נין בתקופת האינתיפאדה השנייה. הוא היה מעורב ברצח משת"פים ובחטיפת שני אנשי משמר הגבול, ששוחררו בהתערבות מנגנון הביטחון הפלשתיני. בבחירות האחרונות הוסיף לפוסטר הבחירות שלו את כינויו היטלר, כי חשש שאחרת לא ידעו מיהו.
א־רוב הוא רק אחד משונאיו הרבים של אבו־מאזן. גם מוחמד דחלאן, ממקום מושבו במפרץ, נושף כל העת בעורף הראיס. לכן, התמונה שנראתה השבוע במוקטעה מפתיעה. על פניו, אבו־מאזן אמור היה להיות מאובטח היטב כל הזמן. איש שב"כ ותיק מעריך שהסיבה היא שהגישה הפלשתינית בעניין זה שונה. "פעם שהיתי שלושה ימים בבית מלון בעזה, בקורס של עובדי המעברים הפלשתינים. חדרי היה בקומה השנייה. פתאום שמעתי המולה. ערפאת והפמליה שלו הגיעו למלון.
כחובב צילום, שלפתי מצלמה עם עדשת טלה, וצילמתי מהחלון. אנשי הביטחון הפלשתינים הסתכלו אליי, למעלה. הייתי בעמדה שממנה יכולתי לחסל אותו, אבל איש לא התרגש". מאז, כידוע, השתנו כמה דברים. "גם אצלנו זה היה כך לפני רצח רבין", מסכים עמיתו, גם הוא איש שב"כ לשעבר, ומכוון להידוק האבטחה סביב אישים והגברת הערנות.
פניתי לעמי איילון, ראש השב"כ לשעבר ששיקם את הארגון לאחר רצח רבין, ושאלתי אם תמונת המצב ברמאללה משקפת סיטואציה דומה. "על פניו", השיב איילון, "התמונה של 300 ישראלים שמגיעים למוקטעה ואינם עוברים בידוק כמקובל נראית בלתי רצינית ובלתי מקצועית. איני יודע אם לייחס זאת לשאננות לנוכח קבוצת ישראלים. מה שאפיין את התקופה שקדמה לרצח רבין", מוסיף איילון, "הייתה אלימות פנימית בתוך החברה הישראלית".
הוא מכוון לנקודה משמעותית. רמאללה אמנם נתפסת כמקום שקט, אבל התקרית עם א־רוב מסמנת רמה של אלימות פנימית גוברת בתוך החברה הפלשתינית. גם יכולתם של ארגוני הביטחון הפלשתיניים להיכנס למחנות הפליטים ולבצע פעילות ביטחונית שוטפת פחתה בחודשים האחרונים. איילון מעריך שזהו תהליך המתרחש לנגד עינינו כבר שלוש שנים, אלא שבישראל מעדיפים, כנראה, לא לראות.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם