שוויון

מרד הבנות הדתיות: למרות הרבנים - מתגייסות

הרבנים חוששים שגיוס הבנות הדתיות "יקלקל" אותן והן ייצאו לתרבות רעה, בצה"ל יכולים לפתור זאת על ידי שילובן ביחידות שמתאימות להן

אברהם תירוש | 19/2/2014 8:48 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר RSS
בצל הדיונים והמחלוקות בנושא השוויון בנטל, עולה לרגעים על הפרק גם שאלת גיוס הבנות הדתיות. אלה, כידוע, יכולות להיפטר משירות צבאי על סמך הצהרה על דתיותן, ורובן הולכות לשירות לאומי. אבל הצהרה זו משמשת גם פתח מילוט למתחזות המשתמטות מהשירות. סך כל הבנות המצהירות עומד על כ-35 אחוזים.

עוד בחדשות ב nrg מעריב:
- ועדת שקד תאשר את חובת השירות, כולל סנקציות פליליות
- מהפך: ירושלים עקפה את ת"א במספר המתגרשים

יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, תא"ל רחלי טבת-ויזל, דתית בעצמה, פרסמה לא מכבר נתונים המלמדים כי בשנים האחרונות יש מגמה ברורה של עליה במספר המתגייסות הדתיות: ב-2011 כאלף מתגייסות, ב-2012 כ-1,500, וב-2013 (עוד קודם הגיוס האחרון של השנה) כ-1,800. בנתונים הללו מסתתר היבט משמעותי שמדחיקים אותו. מתחולל כאן מרד גלוי של ציבור דתי-לאומי ברבנות.

הרבנות הראשית לדורותיה פסקה שגיוס בנות אסור באופן מוחלט. מחרים-מחזיקים אחריה רוב רבני הציונות הדתית. באולפנות דתיות מופעלים לחצים על הבוגרות לציית להלכה ולא להתגייס. והנה, קם ציבור דתי אורתודוכסי שמתמרד ואומר לרבנים בגלוי: עד כאן. איננו מקיימים את פסק ההלכה שלכם. איננו מקבלים את פירושכם לצו משמיים. הלא דבר הוא!

למען האמת ההיסטורית צריך להזכיר שמרד כזה, אפילו גדול וממסדי יותר, התחולל כבר בעבר. המורדת הייתה לא אחרת מאשר תנועת בני עקיבא, תנועת הדגל של הציונות הדתית. בעשורים הראשונים למדינה, כשהנח"ל פעל במתכונתו המקורית של גיוס גרעיני תנועות הנוער לצבא, גייסה אף היא את בוגריה, בנים ובנות גם יחד. רק כשהתפרקה המסגרת המקורית של הנח"ל ובמקביל התפתח מסלול השירות הלאומי ותהליך ההתחרד"לות בבני עקיבא העמיק, נפסק שירות הבנות.

לא כאן המקום לדיון בנימוקים ההלכתיים של האוסרים את שירות הבנות. אומר רק שהמרכזי שבהם מבוסס על האיסור בתורה: "לא יהיה כלי גבר על אשה" (דברים כ"ב, ה'). כלי נשק ומדים הם לדעת האוסרים בגדר "כלי גבר", כך גם עשיית מלחמה, ולפיכך אסור לנשים לשרת בצבא.
זה מחמיר עוד יותר את הפרת איסור הגיוס בידי דתיים, שהרי נעברת בכך כביכול עבירה מדאורייתא.

האמת היא שעיקר דאגת הרבנים ושאר המתנגדים לגיוס הבנות הדתיות הוא שהן "תתקלקלנה". החשש הוא שעם גיוסן יפלו לתוך מסגרות של אורח חיים שונה, חילוני ומלחיץ, של חברה מעורבת שיש לה גבולות של אסור ומותר הנוגדים את החינוך שקבלו הבנות, והן ייסחפו וייטשו את אורח החיים הדתי. לא ניתן לזלזל בחששות אלה. כבר היו דברים מעולם.

אך ניתן וצריך לשלול בתוקף את השחרת פניהן של הדתיות המתגייסות בכינויים כמו מופקרות וגרועים מהם. מתנגדי הגיוס משחירים גם את המציאות וטוענים שהבנות הדתיות משרתות במקומות לא ראויים וששירותן אינו משמעותי.

נאמנים עליי דברי תא"ל טבת-ויזל האומרת: "שיבואו לראות מה קורה היום בצבא, איך הבנות נשארות דתיות והצבא מאפשר בצורה מלאה שמירת אורחות חיים דתיים. זה לא נגמר בחצאית... יש כבר כל כך הרבה בנות בתוך המערכת או ששוחררו כבר, והן יכולות לספר ששירותן משמעותי ושהן נשארו דתיות". אך לרבנים אין אמון בכוח העמידה של הבנות במבחן הדתי.

צה"ל, שרוצה בגיוס הבנות הדתיות, חייב לשמר ולחזק את המגמה של יצירת תנאים ומסלולי שירות מתאימים להן. הצבא צריך לכוון אותן ליחידות שמבחינת אורח החיים של הבנות לא יהיה הבדל משמעותי בין השירות בהן לשירות הלאומי, שגם בכמה ממסגרותיו יכולה מי שרוצה לצאת לתרבות רעה. את החרד"לים זה לא יספק, את מספר המתגייסות זה יעלה. וזה טוב.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אברהם תירוש

צילום: דעות

יליד תל-אביב, למד בישיבת "מרכז הרב" ואוניברסיטת תל-אביב, לשעבר חבר קיבוץ סעד. נשא בתפקידים בכירים ב"מעריב" מאז 1967, חתן פרס סוקולוב לעיתונות ב-1983 וקיבל אות מפעל חיים 2010 מטעם ארגון "בני ברית". עורך הקובץ "הציונות הדתית והמדינה". מרצה לתקשורת באוניברסיטת בר אילן

לכל הטורים של אברהם תירוש

עוד ב''דעות''

פייסבוק