ניני, את בדיחה נלעגת. חפשי אפיפיור לפרכס עליו
ניני הרגישה והמצפונית דרסה ברגל בריונית אמן אחר, היא צנזרה בית מירושלים של זהב של נעמי שמר. המילים עשו קווץ' בבטן
שבוע שלם בלבלו לנו את המוח עם המורה אדם ורטה האומלל ומלחמתו במקרתיזם הציוני. הבהירו לנו שצה"ל כבר מזמן לא פרה קדושה אולי כי רק לשמאל נותרו פרות קדושות. לזילבר יש ברזומה אמירות מכוערות, פוגעניות, אבל הוא לא מקבל פרס על מחשבה פוליטית אלא על היצירה המוזיקלית שלו.
לא זכור לי שאקו"ם חזרו בהם מהענקת פרס על מפעל חיים לדוד גרוסמן ב-2009 (ולענ"ד, טוב שלא חזרו) למרות שכתב "אני מבין את אנשי חמאס. הם מתנגדים לכיבוש, והייתי נוהג כמוהם אילו חייתי תחת כיבוש" (הארץ, 12.3.03). גם פרופסור זאב שטרנהל התכבד ב-2008 בפרס ישראל למרות הדברים הבאים נגד מתנחלים: "אי אפשר לעצור את הפאשיזם בנימוקים רציונאליים. את זה עוצרים רק בכוח, וכאשר קיימת נכונות להסתכן במלחמת אזרחים.
"בשעת הצורך נצטרך להתמודד בכוח עם המתנחלים בעופרה או באלון מורה. רק מי שיהיה מוכן לעלות על עפרה עם טנקים, יוכל לבלום את הסף הפשיסטי המאיים להטביע את הדמוקרטיה הישראלית" (דבר, אפריל 1988). האירוניה, ופה זו אירוניה גסה ממש, מעליבה, היא שהפרס שזילבר הגאון המוזיקלי היה אמור לקבל הינו פרס למפעל חיים על שם נעמי שמר. והאישה שהחלה במהלך לביטולו היא אחינועם ניני, זמרת של שיר אחד.
אותה ניני רגישה ומצפונית דרסה ברגל בריונית אמן אחר בבצעה את המעשה המכוער והבזוי ביותר שאמן מבצע יכול לעשות לשיר שנכתב בידי אמן אחר. היא צנזרה אותו. לא סתם שיר. שיר של נעמי שמר. ירושלים של זהב. בטקס יום ירושלים האחרון, ניני, על דעת עצמה, החליטה להשמיט מן השיר את הבית האחרון. הבית ששמר הוסיפה לאחר מלחמת ששת הימים: "חזרנו אל בורות המים לשוק ולכיכר, שופר קורא בהר הבית בעיר העתיקה, ובמערות אשר בסלע אלפי שמשות זורחות, נשוב נרד אל ים המלח בדרך יריחו".
לניני המילים עשו קווץ' בבטן. לשיר אווה מריה לאפיפיור, אבי הכנסייה שרדפה את העם היהודי במשך 2000 שנה, לא עשה לה קווץ' בבטן. אריאל, אוהבים אותך. ניני, את בדיחה נלעגת. לכי חפשי אפיפיור לפרכס לפניו.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם