דוח אדוה: מנכ"ל בחברה מרוויח פי 87 משכר המינימום

תמונת המצב החברתית שמציג המכון בדוח השנתי שלו מראה כי הפערים בשכר מעמיקים ואשכנזים מרוויחים יותר ממזרחים

יובל גורן | 29/1/2014 7:33 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
הפערים החברתיים-כלכליים בין האוכלוסיות השונות בישראל מוכרים היטב ומוצגים מידי שנה בדו"חות העוני של המוסד לביטוח לאומי ובדו"חות ארגון ה-oecd, הממקם את ישראל בין המדינות בהן מדד האי-שוויון (מדד ג'יני) הוא הגבוה ביותר. הדו"ח השנתי של מרכז אדוה, 'תמונת מצב חברתית', מספק הצצה לנתוני השכר והמספרים הממקמים את ישראל מזה שנים ארוכות בראשות הטבלה השלילית הזו.

הדוח מציג פערים חברתיים המחלקים את ישראל לשתי אוכלוסיות שונות. האחת נהנית מתנאי השכלה ותעסוקה מועדפים, והשנייה מודרת מהם. עם זאת, הדוח מראה גם כי הפערים מונצחים מבחינה עדתית. לפי נתוני הלמ"ס הנכללים בדוח, שכירים
הפערים מתרחבים
הפערים מתרחבים צילומים: ראובן קסטרו
ממוצא אשכנזי בשנת 2012 הרוויחו כ-42% מעל ההכנסה החודשית הממוצעת של כלל השכירים העירוניים. מנגד, ההכנסה של שכירים ממוצא מזרחי עמדה על 9% מעל ההכנסה הממוצעת. במגזר הערבי הרוויח שכיר 34% מתחת להכנסה הממוצעת. בנוסף, הפערים בין העשירונים המובילים באוכלוסייה לעשירונים התחתונים מתבטאים בהבדלים ביכולות ההשכלה, הבריאות ועוד.

בשנת 2012 עלות השכר של מנכ"לי 100 החברות הגדולות במשק שמניותיהן נסחרות בבורסת 'תל אביב 100' עמדה על סכום שנתי כולל של 4.519 מיליון שקל, שהם כ-376 אלף שקל שכר חודשי בממוצע. הפערים העצומים בין השכר שמשתכרים נושאי המשרות הללו לבין מרבית אזרחי מדינת ישראל עולה מהשוואת שכרם לשכר הממוצע במשק שעמד בשנה זו על 9,018 שקל לחודש ולשכר המינימום שעמד בשנת 2012 על 4,300 שקל לחודש. שכרם הממוצע של המנכ"לים, אם כן, היה גבוה בשנה זו פי 42 מהשכר הממוצע במשק ופי 87 משכר המינימום.

בנוסף, דו"ח אדוה מעלה כי גם הפערים בין שכרן הממוצע של הנשים לבין שכרם הממוצע של הגברים המשיך להיות בולט בשנת 2012, כשהשכר הממוצע החודשי של נשים עמד על 66% מהשכר החודשי של גברים ואילו השכר לשעה של נשים עמד על 84.9% מהשכר לשעה של גברים.

"למרות שישראל ניצבת במעלה סולמות האי-שוויון והעוני של העולם המערבי, בישראל האי-שוויון עדיין איננו נתפס כאיום של ממש", אומרים עורכי המחקר, ד"ר שלמה סבירסקי ואתי  קונור-אטיאס.

"הממשלה, במידה והיא גילתה רגישות לנושא האי-שוויון בחרה להתמודד באמצעות ועדות נקודתיות (למשל טרכטנברג שהתחייבה מראש לא להמליץ על צעדים שיגדילו את תקציב המדינה) אולם האי-שוויון הוא סוגיה הדורשת התמודדות ברמה הממלכתית והמשקית הגבוה ביותר, ומה שנדרש הוא לא הגדלה של קצבה זו או אחרת בכמה עשרות שקלים אלא מדיניות עקבית של יצירת תעסוקה בשכר המאפשר מחייה בכבוד ובו בזמן מדיניות עקבית של שדרוג רמת החינוך וההשכלה של האוכלוסיה".

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...