אף מורה אינו מסוגל להיות ניטרלי, גם אם יתאמץ
השאלות העולות מפרשת אדם ורטה הן האם רצוי שבכיתות ייערכו דיונים פוליטיים, וכמה אנחנו מפחדים ממורים שיביעו עמדות בדיונים
עוד בנושא:
-שר החינוך: נגיב לפרשת ורטה בצעדים מעשיים
-תנו למורים להביע דעה פוליטית
זאת ועוד, ממילא רבות מההחלטות היוםיומיות שמערכת החינוך מקבלת הן בעלות משמעות פוליטית. ההחלטה אם ללמד את ביאליק או את יונה וולך; ההחלטה אם ללמד על הפנתרים השחורים או על מבצע קדש; ההחלטה אם לנסוע לחברון או לנגב; ההחלטה אילו קטעים להקריא בטקסים, ואילו כרזות לתלות במסדרון - כולן פוליטיות.
פוליטיקה בהקשרים הללו אינה מושג גס או בזוי, אלא להפך: החינוך למעורבות בחיים הציבוריים והלאומיים, הבנתם וגיבוש עמדות לגביהם הם חלק מרכזי מתכליתו של בית הספר. הנחיות משרד החינוך בשנים האחרונות החזירו את החינוך למעורבות אזרחית פוליטית לחדר הכיתה. המערכת מעודדת את בתי הספר לערב את התלמידים בחיים הציבוריים, אם בדרך של דיון בסוגיות שנויות במחלוקת ואם בדרך של אקטיביזם חברתי. כך צריך וכך ראוי.
ומה תפקידו של המורה במסגרת דיונים פוליטיים חשובים אלו? יש הטוענים כי על המורה להנחות ולאפשר את הדיון, אך לא לקחת בו חלק, וזאת מחשש ל"שטיפת מוח" או מניעת התלמידים להביע בחופשיות את דעתם. לפחדים מוצדקים אלו יש שלוש תשובות:
ראשית, אף מורה אינו מסוגל להיות ניטרלי, גם אם יתאמץ. עמדותיו מגולמות בפעולותיו, בין אם בגלוי או בסמוי. לכן לעתים עדיף שהתלמידים יהיו מודעים לתפיסותיו, כדי שיוכלו לחשוב על שיעוריו באופן ביקורתי, ולא יראו בדבריו אמיתות מוחלטות.
שנית, בנושאים מסוימים רובנו רוצים שהמורים יביעו עמדה נחרצת וברורה, גם כשהדיון הוא פוליטי, למשל בסוגיות של מגדר ושוויון בין המינים, או בסוגיות של צדק חברתי. נושאים אלו אינם פחות פוליטיים מאחרים, אך הבעת עמדה לגביהם היא חלק מהמצפן הערכי שאנו מצפים שמורים יהוו לתלמידיהם.
שלישית, כל מקרה שבו מורה משתף את הכיתה בדעותיו חייב להיעשות בהגינות, באופן מאוזן ורגיש לקהל היושבים בפניו, מתוך יחסי אמון עם הכיתה, ומתוך הבנה של כל הנוכחים כי אסור שעמדת המורה תיתפס כמחייבת. אלו הם תנאים הכרחיים, שיש להקפיד עליהם כדי למנוע אי הבנות ותקלות.
לא כל מורה מעוניין לחשוף את עמדותיו, וזהו עניין של גישה חינוכית. אולם מערכת החינוך והחברה כולה צריכות להבהיר למורים שדיונים בנושאי השעה הם הכרח לפיתוח אזרחים מעורבים. שיתוף התלמידים בעמדות המורה, הנעשה בזהירות המתבקשת, אינו פסול ולעתים אף רצוי.
לאור ניסיוני במערכת החינוך, ואף שאני עצמי שילמתי על כך מחיר יקר, אני מאמין שקיום שיח פוליטי פתוח בכיתה הוא אחד מעקרונות היסוד של חינוך אזרחי-דמוקרטי שחיוני להיאבק עליהם. בכיתה ובמערכת חינוך שיש בהן אמון והגינות - אין ממה לפחד.
הכותב הוא מורה וחוקר בתחום החינוך האזרחי, לשעבר המפקח על לימודי האזרחות במשרד החינוך
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם