נשיאי צרפת נושאים בגאון מורשת בגידות
נשיאי הרפובליקה תמיד בגדו בנשותיהם והפילגש הפכה למוסד כבר במאה ה 15, אלא שהתקשורת הצרפתית נמנעה מעיסוק בהרפתקאות המיניות של ראשי המדינה. כעת: צרפת איננה תומכת יותר בהפרדת המיטה מן המדינה
לא רק שהתקשורת לא יזמה עד כה מלכודות מסוג זה - היא גם נמנעה מלפרסם פרשיות שהיו ידועות לה היטב. אלא שבמסורת הארוכה של אהבותיהם החשאיות של המלכים ואחריהם הנשיאים הצרפתיים, לא שררה תמיד הפרדה כזו. כל פריז הציצה ללא הרף אל חדר המיטות המלכותי, ולא התקיימה שום הפרדה בין הפרטי לציבורי. זו הייתה נורמה מקובלת בתרבות החברתית והפוליטית.
הפילגש המלכותית הייתה מוסד מוכר עוד מהמאה ה-15. כל מלך טיפח לצדו אישה, או כמה נשים, שלימדו אותו לא רק את רזי האהבה, אלא לעתים קרובות גם את סודות ניהול המדינה.
השליטים העדיפו נשים חזקות מן המעמד הגבוה, שלפעמים היו נשואות באופן רשמי לגברים אחרים.
אחת המפורסמות שבהן, מדאם דה-פומפדור, תפקדה למעשה במשך 15 שנה כראש הממשלה הלא רשמי של המלך לואי ה-15. היא מינתה מרשלים וגנרלים וניהלה את המדיניות הכלכלית.
במציאות הכלכלית הנוכחית בצרפת, אולי גם פרנסואה הולנד מחפש את מדאם דה-פומפדור שלו, אך נראה שהוא עדיין לא מצא אותה. המאהבת של נפוליאון השלישי, וירג' יניה אולדואיני, מילאה מצדה תפקיד נכבד בנושא איחוד איטליה.
ב-1899 מצא אחד החדרנים את הנשיא, פליקס פור, שהיה בן 58, מוטל מת על הספה באחד הסלונים בארמון האליזה, כשהוא עירום בזרועות אהובתו. מרגריט שטיינהל הייתה אשתו של הצייר אדולף שטיינהל שביצע עבודות אמנות עבור הארמון, והיחסים בינה לנשיא היו ידועים בציבור.
על רגעיו האחרונים של הנשיא פור, שנכנס להיסטוריה בזכות מותו יותר מאשר פעלו בחייו, ידוע כי קיים התייעצויות בנושא פרשת דרייפוס. העלילה נגד הקצין היהודי פילגה אז את צרפת, ופור היה דווקא ממתנגדיו של דרייפוס. לאחר הדיון ולקראת הפגישה עם מרגריט הוא לקח כדור שעורר את החשק המיני, שגרם כנראה למותו.
מרבית העיתונים כתבו בבירור על נסיבות מותו של הנשיא, אך העיתונות האנטישמית טענה כי הוא הורעל בידי תומכי דרייפוס. פור הוא היחיד מבין ארבעת הנשיאים שמתו בעת נשיאותם, שמת מוות טבעי. הגרסה האמינה יותר מדברת על מוות בעת קיום מין אוראלי. הגברת שטיינהל לא הייתה המאהבת היחידה של פליקס פור, שהפך, לדברי מבקריו, את ארמון האליזה לבית בושת שאליו צעדו מבוקר עד ערב נשות החברה הגבוהה לצד יצאניות מוכרות.
החזקת פילגש, ובדרך כלל פילגשים רבות, הייתה נורמה מקובלת גם ברפובליקה החמישית שנוסדה ב-1958, גם אם על מקימה,שארל דה-גול, אנחנו לא יודעים הרבה בתחום זה. רעייתו הצנועה איבון דחקה את עצמה מרצון לקרן זווית, ומעולם לא העניקה ראיון עיתונאי.
מעמד "הגברת הראשונה" היה דיסקרטי וסביל בתקופת דה-גול, וההפרדה בין הפרטי לציבורי מלאה. הנשיא שבא בעקבותיו, ז'ורז פומפידו, חשף יותר את אשתו קלוד, שהייתה אישיות בפני עצמה. היא הייתה לבושה על פי מיטב האופנה, חובבת אמנות וחיי חברה סוערים, רכבה על סוס ונסעה במכונית "פורשה".
מתנגדי הנשיא לא היססו לנצל את אישיותה ואת אורח חייה כדי לנסות לפגוע בפומפידו, כמו ב"פרשת מרקוביץ" הידועה מ-1968. גופתו של סטפן מרקוביץ", שהיה במשך כמה שנים שומר ראשו של כוכב הקולנוע אלן דלון, נמצאה בתוך מזרן במזבלה העירונית. העקבות הובילו למאפיה הקורסיקאית, שמוזכרת אגב גם בפרשה הנוכחית, בהקשר של הבעלות על דירת האהבים של פרנסואה הולנד.
בחוגים שונים בפריז נפוצו תמונות שהוצגו כצילומי אורגיות שבהן השתתפו אלן דלון ושומר ראשו שנרצח אך גם אישים בכירים בממשל, והיו מי שטענו כי הם מזהים ביניהם את רעיית הנשיא. לאחר חודשים ארוכים של מחול שדים וגל שמועות, נחשפו הרוצחים והטיעונים הוכחשו.
הנשיא שבא בעקבות פומפידו,ולרי ז'יסקאר דאסטן, הקדים רפואה למכה והציג לראווה בתקשורת, בניסיון לחקות את הנוסח האמריקאי העדכני, את אשתו אן אימון ואת ילדיו. אלא שלז'יסקאר הייתה בעיה קטנה שהעיבה על הדימוי המשפחתי הזוהר.
הוא היה רודף שמלות אובססיבי, לא רק במציאות אלא גם בדמיונו המופלג שבא לידי ביטוי בספרים שכתב ושקשה להפריד בהם בין דמיון למציאות. באחד מספריו הוא תאר למשל, באופן ריאליסטי, כיצד נמשך לעכוזה הסקסי של שרת הספורט, אליס סוניה סיאטה.
בזיכרונות שכתב לעת זקנה, הוא לא היסס לייחס לעצמו הרפתקה עם הנסיכה דיאנה המנוחה, כשלדבריו המשיכה ביניהם הייתה הדדית, למרות הבדלי הגיל.
אבל לז'יסקאר היו גם קבלות בשטח. מה שהולנד עשה על אופנוע, עשה הוא במכונית. הוא נהג להימלט בלילות מארמון האליזה ולצאת לפגישות רומנטיות. באחת הפעמים הוא היה מעורב לרוע מזלו בתאונת דרכים קלה, והמשטרה נדהמה לגלות במכונית את הנשיא בחברת שחקנית ידועה.
רק השבועון הסאטירי "לה קנר אנשנה" העיז לדווח על כך. כמו מנהיגים אחרים, גם ז'יסקאר נמשך לנשים עצמאיות וחזקות, מה שהוביל אותו לקשרים רומנטיים גם עם נשות תקשורת כמו הצלמת מארי לור דה-דקר, ועם שחקניות כמו מרלן ז'ובר.
המשיכה ההדדית והרומנים הנשיאותיים עם עיתונאיות ונשות תקשורת, שראו ביחסים אינטימיים עם אנשי שלטון אמצעי לגיטימי להשגת מידע וקידום מקצועי, היא אחד ההסברים, פרט לשימוש בצנזורה ולחוקים להגנת הפרטיות, לכך שהתקשורת הצרפתית נמנעה לעסוק בגלוי בהרפתקאותיהם המיניות של נשיאי הרפובליקה ושל מדינאים אחרים.
דבר זה בא לידי ביטוי מובהק בתקופת כהונתו הארוכה מאוד, 14 שנים תמימות, של מי שנחשב לגדול המחזרים בקרב נשיאי צרפת בני ימינו, הסוציאליסט הראשון שהגיע לנשיאות הרפובליקה החמישית, פרנסואה מיטראן.
מיטראן נחשב ל"אביו הרוחני" של פרנסואה הולנד, ובתחום הזה הרב עדיין עולה על תלמידו, ובגדול. השיא היה בקיומה של "משפחה מקבילה" של הנשיא, שהתגוררה במשך שנים ארוכות על חשבון הציבור, בארמון נשיאותי על גדות נהר הסיין, במקום שבו ניצב היום מוזיאון האמנות הפרימיטיבית שהקים רודף שמלות אחר, הנשיא ז'אק שיראק.
אן פינז'ון, היסטוריונית ואוצרת אמנות, ובתו הבלתי-חוקית של הנשיא, מאזארין, נחשפו רק סמוך למותו. בהלוויה הממלכתית ניצבו שתי המשפחות זו לצד זו - הרעיה החוקית דניאל, שותפה רבת שנים למאבקים הפוליטיים, לצד משפחת פינז'ון.
דניאל השלימה עם קיומה של המשפחה השנייה בתנאי שלא תיחשף בפומבי, ושותפי הסוד הרבים, בתוכם כל בכירי התקשורת, ידעו ושתקו. הם הסבירו את שתיקתם בהפרדה בין הפרטי לציבורי, הסברים שהיום לא היו נשמעים משכנעים.
כאשר העיתונאי והסופר ז'אן אדרן הלייה הסתכסך עם מיטראן ואיים לכתוב ספר על פרשת המשפחה הכפולה, הוא זכה בהתעניינות תקיפה של שלטונות המס ודחה את הפרויקט.
דניאל מיטראן השלימה כאמור עם המצב, בגלל ניסיונה המר לאורך השנים. מיטראן התעופף מפרח אל פרח, אפילו בעת זקנה. הוא העדיף עיתונאיות, ואינטלקטואליות בכלל, כמו הזמרת דלידה ששלחה יד בנפשה, והסופרת פרנסואז סאגאן.
הוא אהב רכילות פיקנטית, ולא היסס לשגר רמזים גלויים בפומבי לבנות זוג בהווה ובעבר, מבלי לחשוש לתוצאות. כך למשל הזכיר לסאגאן את התעלפותה בעת מסע רשמי לקולומביה (כנראה בגלל שימוש בקוקאין), כשתיאר בעת סעודה חגיגית בארמון כיצד הלך לבקר אותה בבית החולים "והסדין שגלש חשף את שדיה הנהדרות...".
בברנז'ה התקשורתית של צרפת זוכרים כולם את כתבת החוץ השוודית, כריסטינה פורסנה, שפגשה את מיטראן בעת כינוס של האינטרנציונל הסוציאליסטי בשטוקהולם ב-1979.
הוא היה בן 62 והיא בת 31. ביום בחירתו לנשיאות, הן הרעייה החוקית דניאל מיטראן, הן המאהבת אן פינז'ון, והן בכירי הצמרת הסוציאליסטית - אינם ידעו לאן נעלם הנשיא המיועד לפני הכרזת הניצחון.
לפי עדותה של פורסנה הוא בילה את אחר הצהריים בדירתה, והיא הכינה לו, בין השאר, צלי שאהב במיוחד. עיתונאים רבים קינאו אז בכתבת השוודית שנלוותה לנשיא במטוסו במסעות הרשמיים, בעוד ששאר הכתבים טסו במטוס העיתונאים. כשנעצרה פעם בעוון שכרות, אחרי שהשתוללה במסיבה עליזה במיוחד, צעקה פורסנה לשוטרים: "אני הפילגש של הנשיא". ארמון האליזה התערב והכול בא על מקומו בשלום.
כתבת הטלוויזיה מרין ז'קמן זכתה גם היא בפריבילגיות והצטרפה לארוחות רשמיות, כמו עם הנשיא קלינטון בבית הלבן, שבמהלכה ניסה קלינטון לחזר אחריה בעידודו של מיטראן ולבסוף העניק לה ריאיון בלעדי. במהלך ביקור משותף בניו-יורק איבד מיטראן את הכרתו, אבל נחסך ממנו גורלו של פליקס פור.
כתבת צעירה בשם ואלרי טרירוויילר, זכתה במהלך מסיבת עיתונאים בהתעניינותו המופגנת של הנשיא, שהזמין אותה לארוחת צהריים. בעיתון העניקו לה מיד קביעות.
יורשו של מיטראן, ז'אק שיראק, העדיף כוכבות קולנוע ובידור כמו השחקנית קלאודיה קרדינלה, אבל בעיקר פוליטיקאיות ונשות ציבור כמוהו וכך חיבר את העסקים עם התענוגות. שיראק, איש ענייני, נהג להקדיש להרפתקאותיו דקות ספורות בין ישיבה לישיבה.
"אצלו זה היה בדהירה", נזכרת אשתו החוקית ברנדט, פוליטיקאית בזכות עצמה. נהגו היה לוקח אותו לדירת המאהבת התורנית, "ותוך חמש דקות הכול נגמר, כולל מקלחת", העיד הנהג. בין כיבושיו היו שרת הבריאות מישל ברזאק, אך שיראק לא בחל גם הוא בעיתונאיות, כמו כתבת סוכנות הידיעות הצרפתית, אליזבט פרידריך.
זיכרון עלילותיו של הנשיא ניקולה סרקוזי עדיין טרי. לזכותו ייאמר שהוא חיפש תמיד אשת חיק קבועה, ונישא שלוש פעמים. גם הוא, כמו המלכים בעבר, נמשך לנשים חזקות. בתחילת כהונתו הוא לא הצליח לשכנע את אשתו השנייה, ססיליה, להישאר איתו.
בתקופת הפירוד הוא ניסה עיתונאיות כמו כתבת ה"לה פיגארו", אן פולדה, או כתבת הטלוויזיה, לורנס פרארי, שזכתה בסוכריה מהנשיא - הגשת מהדורת הערב המרכזית של הרשת הראשונה, שנוהלה על ידי איש עסקים ממקורביו, במחיר הדחתו של בכיר שדרי צרפת, פטריק פואבר דארבור. באליזה סיפרו על היום שבו איבדה פרארי את עדשות המגע שלה בדירת הנשיא, וכל הצוות הופעל בניסיון למוצאן.
כשסרקוזי עזב את ארמון האליזה, עזבה פרארי את המהדורה המרכזית זמן קצר אחריו. סרקוזי דאג לביים לתקשורת את חייו האישיים בניסיון להוכיח שהכול כשורה. לאחר שססיליה עשתה לו בושות וסירבה להצטרף לביקורים רשמיים, ואפילו לבילוי פרטי עם מישל וברק אובמה, הצטלם בפטרה כשהוא נושא על כתפיו את בנה מנישואין קודמים של הזמרת קרלה ברוני, ובמסיבת עיתונאים הצהיר: "קרלה ואני זה רציני".
סרקוזי הבין את מחויבותו של פוליטיקאי מהימין למוסד הנישואין, ו"הפגישה העיוורת" עם קרלה שארגן לו הפרסומאי ז'אק סגלה התבררה כמוצלחת. כשהגיעה קרלה לאליזה היא דרשה והצליחה לסלק משם את שרת המשפטים ראשידה דאטי, שחלמה לרשת את חברתה ססיליה. "בטח היית רוצה להיות במיטה הזאת", סיננה לעברה ברוני כששתיהן ביקרו בחדר המיטות הנשיאותי.
פרנסואה הולנד לא היה נשוי מעולם, ולכן מצבו מסובך עכשיו. הוא יצטרך לתת תשובות על מעמדה של "הגברת הראשונה", ולרי טרירוויילר.
הוא נמנע עד כה מלהציג בפומבי את חייו ואהבותיו, אבל הזמנים השתנו והכול עקבו בעניין אחרי הריבים בין ולרי לרעייתו הקודמת ואם ילדיו סגולן רויאל, שדחקה אותו פעם מן המרוץ לנשיאות אך לא הצליחה להיבחר בעצמה. עכשיו הוא נחשף באופן מביך על האופנוע שתמיד היה חביב עליו, בעוד שקודמיו העדיפו לצרכים אלה מרצדסים או פורשה, או שלא טרחו לעזוב את הארמון. הבעיה היא שכיום יש פחות תומכים בצרפת להפרדת המיטה מן המדינה.
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם