ברוכים הבאים לצ'מלקון: בירת הרצח של העולם
תינוק נהרג בזמן ניסיון חיסול פוליטי, אדם נרצח בתחנת דלק, גבר חיפש את גופת אשתו שנחטפה וגופה נשטפה אל החוף. וכל זה ביום אחד בהונדורס
עוד ב-nrg מעריב
- טרנדי: כמרים לומדים לבצע גירוש שדים
- בחירות בבנגלדש: הפגנות, התפרעויות והרוגים
- בגלל שיחות טלפון: 3 גנבים חשודים בחטיפת מדלן
המרחק בין שכונה אחת לזו הסמוכה לה יכול להיות כמה מאות מטרים בלבד, אבל ההפרדה הזו מנעה מאנשים להגיע למקום עבודתם ואילצה משפחות להפסיק לשלוח את ילדיהן לבתי ספר מסוימים. תושבים רבים שקיבלו איומים על חייהם פשוט קמו ועזבו, מותירים אחריהם ארונות מלאי בגדים וצעצועים - ורחובות שוממים.
הכנופיות גובות את מה שהתושבים מכנים "מס מלחמה". את המס גובים מבתים פרטיים ומכל בתי העסק, עד לדוכן הפירות הקטן ביותר בצד הדרך. מי שלא משלם - צריך לעזוב. אם אתה לא עוזב, הורגים אותך. באזור בצ'מלקון שבו האחות סויאפה בונייה מנהלת מרפאה פרטית להסרת כתובות קעקע מגנגסטרים, הכנופיה השלטת היא "מארה סלבטרוצ'ה". כל עוד התושבים מכבדים את הקוד של חברי הכנופיה, היא אומרת, הכנופיה תכבד אותם.
כשהתושבים נוסעים בלילה הביתה, הם מהבהבים באורות כמה פעמים כדי לסמן שהם שייכים לשכונה. אם הם מגיעים באור יום, הם פותחים את חלונות הרכב. הם למדו לישון על הרצפה בבתים שלהם כשמתנהל קרב יריות, והם כמובן יודעים שלא כדאי להתקשר למשטרה, כי את כל הבעיות נציגי הכנופיות יכולים לפתור. "נכון, הם אלימים", אומרת בונייה, "אבל הם מכבדים את השכונה שבה הם מתגוררים. זה החוק שלהם".
שכונות כמו צ'מלקון הפכו למילה נרדפת להפקרות, אי-סדר והיעדר חוק באחד האזורים הכי מדכאים ומדוכאים ובמדינה המדכאת והמדוכאת הזו. מדי יום נרצחים בהונדורס 20 בני אדם, ובשנת 2013 אירעו יותר מ-80 מקרי רצח לכל 100 אלף תושבים. בסן פדרו סולה, שבצפון הונדורס, יש את שיעור מקרי הרצח הגבוה ביותר במדינה.
במחקר שהקיף 50 ערים ברחבי העולם התברר שסן פדרו סולה היא העיר הקטלנית בתבל - מה שגרם לרבים להכריז עליה כעל בירת הרצח העולמית. הסיבות לשיעור מקרי הרצח הגבוה הן מגוונות. זה מתחיל ביריבות בין כנופיות הרחוב האכזריות, שרובן דור שני של כנופיות שהוקמו בלוס אנג'לס וגורשו למרכז אמריקה בשנות ה-90, כגון "מארה סלבטרוצ' ה" ו"כנופיית רחוב 18".
למלחמת הכנופיות מצטרפים החיסולים הפוליטיים, בעיקר של פעילי שמאל ושל מי שדורשים זכויות על הקרקע במדינה הפיאודלית למחצה הזו. לזה צריך להוסיף מעשי נקמה של כמה יחידות משטרתיות. המצב רק מחמיר בגלל היעדר היכולת וחוסר הרצון של הרשויות לחקור פשיעה במדינה שבה כמעט לכל משפחה יש קרוב שנרצח, נחטף או הותקף.
האו"ם וארגוני זכויות אדם דיווחו שאפילו חברים במשטרה הלאומית של הונדורס מעורבים בפעילות פלילית, כולל רצח. כך, כוחות ביטחון חלשים ומושחתים הפכו את המדינה לתחנה אידיאלית לסמים שעושים את דרכם מהאנדים לארצות הברית. לפי ההערכות, 87 אחוז מהטיסות שמבריחות קוקאין מדרום אמריקה לארצות הברית נוחתות קודם בהונדורס.
ביום אחד בסוף נובמבר, בעמוד השער של עיתון מקומי, דווח על האירועים הבאים: תינוק בן שנתיים נהרג בעת ניסיון לרצוח ראש עיר המתמודד על כהונה נוספת; אדם נהרג בתחנת דלק; גבר חיפש את גופת אשתו בחדר מתים לאחר שהיא נחטפה בידי גנגסטרים; וגופה נשטפה אל החוף. בסן פדרו סולה מחסלים אנשים גם במגרשי כדורגל, בבתי חרושת לנעליים ובשדה התעופה. לפני כמה שבועות נורו למוות שלוש נשים שמכרו מזון ברחוב, ושישה בני משפחה אחת נרצחו בגן ילדים.
הונדורס היא אחת משתי המדינות העניות ביותר בדרום אמריקה. באזור הצפוני סביב סן פדרו סולה, תעשיית גידול הבננות שפרחה פעם לא הצליחה להתאושש מנזקי ההוריקן שהכה באזור לפני יותר מעשר שנים. המצב רק החמיר מאז ההפיכה הצבאית ב-2009. הצבא הדיח אז את הנשיא השמאלני מנואל זלאיה על מנת לעצור את התוכניות שלו לבצע רפורמה פופוליסטית בחוקה, והמהלך הזה הכניס את המדינה לסחרור.
שיעור האבטלה הוכפל, וחל זינוק במספר האנשים שהפכו לעניים מרודים. ילדים וגברים צעירים בצ'מלקון משמשים תצפיתנים בפינות הרחוב. הם מכוונים אותנו למרפאה של בונייה, שמאלה לאחר השלולית הגדולה. בפתח משתרך תור של כמה אנשים. כלבי רחוב כחושים עוברים ליד המרפאה, מפהקים. בונייה, בת 50, עובדת כאחות כבר 25 שנה ועוסקת בהסרת קעקועים במשך למעלה מעשר שנים.
בסך הכל, לדבריה, היא כבר הסירה 26 אלף כתובות קעקע. חברי הכנופיות מגיעים למרפאה כשזרועותיהם וצווארם מכוסים בתחבושות שנועדו להסתיר את הקעקועים המסגירים את השתייכותם לכנופיה זו או אחרת. זו הדרך היחידה שמאפשרת לחברי כנופיות יריבות להגיע למרפאה. בונייה, אגב, נהגה לטפל בעשרות בני אדם ביום, אבל הנוכחות של כל כך הרבה חברי כנופיות יריבות באותו מקום הובילה לקטטות. לכן היא נאלצה להגביל את מספר הפציינטים.
במהלך הביקור שלנו מגיע למקום אוסמן טורס בן ה-21. תחבושת מכסה את הכתובת "18" שמקועקעת על זרועו. הוא שב לסן פדרו סולה לפני כמה חודשים לאחר ששהה כמה שנים בבוסטון, זמן קצר לפני שהוצא נגדו צו גירוש. הוא רוצה להסיר את הקעקוע כדי שיוכל להתגייס לצבא. לדבריו, הוא שקל להתגייס לצבא האמריקאי, אבל בחר לבסוף בגרסה של הונדורס. "כאן הצבא רק שולח אותך לסיורים פה ושם", הוא אומר. "בארצות הברית, בסוף אתה מגיע לאפגניסטן".
רוב הלקוחות באים להסיר את הקעקועים כדי לנסות להתקבל למקומות עבודה שבהם המעסיקים לא מוכנים לקבל אנשים עם כתובות קעקע. אבל בימים אלה בהונדורס יש מעט מאוד משרות פנויות. "אילו רק יכולנו להעניק להם חבילה שתוכל לחלץ אותם מהאלימות, שתיתן להם משהו אחר שיעסיק אותם", אומרת האחות הוותיקה. "זו לא בעיה להסיר את הקעקוע, אבל אם הם לא ימצאו עבודה, הם יחזרו לפשע".
בונייה לא ממהרת לנדב מידע. רק אחרי שאנו יושבים אצלה כמה שעות אנו מצליחים לדלות ממנה את פרטי הסיפור. אבל בשלב הזה הערב כבר יורד. השכונה נעשית שקטה יותר, הצללים מתפשטים. אנחנו חייבים לצאת משם. חייבים לעזוב.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם