מחאת האפריקאים: כאן כדי להישאר
טיפול כושל בן שבע שנים בהגירה לישראל התפוצץ השבוע במחאה המונית. "הבנו שאף אחד לא יעזור לנו, אז החלטנו שנעזור לעצמנו"
מאז תחילת גל ההסתננות של אפריקאים לישראל מגבול מצרים ב-2006, רשות ההגירה לא בדקה ולו בקשה אחת למקלט מדיני של אריתריאים או סודנים. בניגוד למסתננים משאר מדינות אפריקה, שתי הקבוצות הללו הוגדרו על ידי הממשלה כזכאיות להגנה קבוצתית, לאחר שהבינה כי היא לא עומדת להחזיר אותם בתקופה הקרובה למדינות המוצא שלהם. יש לכך סיבות. במקרה של הסודנים - משום שסודן היא מדינת אויב המטילה עונשים כבדים על אזרחים שכף רגלם דורכת בישראל. במקרה של האריתריאים - מכיוון שמדינתם נשלטת על ידי דיקטטור שרודף את מתנגדיו עד חורמה, לא כל שכן את מי שנמלטו משירות החובה בצבא, הנמשך שם לעתים עשרות שנים. למעשה, בעצם ההחלטה ההיא מדינת ישראל כרתה בור - וככל שנמשכו גלי ההסתננות, הוא העמיק יותר ויותר.
ראש הממשלה, שר הפנים ומנכ"ל רשות ההגירה חזרו ואמרו בשבוע החולף שהם "בודקים את הבקשות, ומי שיתגלה כפליט - יקבל מעמד". הם לא משקרים, אבל גם לא ממש מדייקים. עד אמצע 2012 נציגי רשות ההגירה חזרו ואמרו במפורש בוועדות הכנסת: "בשלב זה איננו מטפלים בבקשות המקלט של האריתריאים והסודנים, הם ממילא זכאים להגנה זמנית", במילותיו של חיים אפרים, מנהל היחידה למבקשי מקלט, באחד הדיונים בוועדת העובדים הזרים ב-2009. בדיון שנערך באוקטובר 2013, לאחר שמשרד הפנים כבר ניאות לאפשר לחלק מהם להגיש בקשות למקלט, הודה אפרים כי הן כלל לא נבדקות. אין לזה זמן. "תעדוף משימות", הוא קרא לזה.
בפועל, רשות ההגירה החלה לבדוק את בקשות המקלט של האריתריאים והסודנים רק לאחר שהתיקון לחוק למניעת הסתננות נכנס לתוקפו ביוני 2012, וגם אז - נבדקו רק בקשותיהם של מי ששהו בכלא סהרונים. מדוע? משום שבג"ץ קבע כי אם יימצא שמסתנן כלוא הגיש בקשה ולא התחילו לטפל בה בתוך שלושה חודשים או לא סיימו לטפל בה בתוך תשעה חודשים - הוא ישוחרר לאלתר. במילים אחרות, רק ברגע שהבינו שם למעלה שעומד להיכפות עליהם שחרור של אלפים לרחובות הערים, רק אז החלו לבדוק - באמת לבדוק - את בקשות המקלט.
יש לא מעט סיבות ונסיבות שהובילו לפרוץ מחאת האריתריאים והסודנים השבוע; הפקרת הגבול הדרומי, שאפשרה כניסת עשרות אלפים מהם בין השנים 2012-2006, וההתנהלות הכושלת בכל הנוגע לבדיקת זכאותם למקלט מדיני הן רק שתיים מהן. מה עוד? בין היתר, ריבוי המעצרים של הגברים שנשלחו לסהרונים והותירו מאחוריהם נשים וילדים; צמצום שעות הקבלה של לשכות ההגירה עד למצב שבו מרבית מבקשי המקלט נותרו ללא אשרות בתוקף - עובדה שהביאה כמעט מיד למעצר וכליאה; והתיקון לחוק למניעת הסתננות המאפשר לשלוח אותם לשנה בכלא או לפרק זמן בלתי מוגבל למתקן בדרום; מתקן המספק להם אוכל ומים, אבל אוסר עליהם לצאת מתחומיו אחרי השעה עשר בערב, כאילו היו סוסים שמוצאים מהאורווה לכמה שעות במהלך היום, לרוץ במדבר.
הסיבות, אם כן, הלכו והצטברו, וסיר הלחץ לא יכול היה שלא להתפוצץ מתישהו. השבוע זה קרה בדמותן של הפגנות ענק, צעדות של עשרות אלפים בתל אביב ובירושלים ושביתת עבודה ברחבי הארץ. הגפרור שהצית את האירועים היה צעדת המחאה שיצאה ממתקן חולות לפני כשלושה שבועות. השתתפה בה קבוצה של כ-500 אריתריאים וסודנים שנכנסו לישראל במהלך השנתיים האחרונות והוחזקו מאז בכלא סהרונים.
בשיחות עמם סיפרו כי כשהודיעו להם שהם משתחררים מהכלא, היו בטוחים שהם עומדים להצטרף לחבריהם בתל אביב, אילת או בכל מקום אחר בארץ; אבל האוטובוסים שהגיעו למקום לקחו אותם מרחק קילומטר אווירי משם, למתקן השהייה חולות. לא חלפו יומיים עד שהחבורה החליטה שזה לא מקום שבני אדם אמורים לשהות בו. הם יצאו בצעדות לבאר שבע ומשם לירושלים - מחאה שהסתיימה במעצרים אגרסיביים של רשות ההגירה ובשליחתם חזרה לכלא סהרונים.
"כשראינו את האחים שלנו הולכים ברגל מהמתקן כל הדרך לירושלים, הבנו שאנחנו חייבים לעשות משהו", סיפר השבוע מועתסם עלי (27), מבקש מקלט מחבל דארפור. הוא נכנס לישראל ב-2007, בתחילת גל ההסתננות, והשאיר מאחור את משפחתו, שעמה נדד בין אזורי הלחימה בסודן מאז שהיה בן חמש. "התחלנו לדבר בינינו - גם אריתריאים, גם סודנים, גם אנשים ממרכז אפריקה ומקונגו - והחלטנו שדי, נמאס. אנחנו לא יכולים לחיות ככה יותר. הבנו שאף אחד לא יעזור לנו, לא הממשלה, לא האו"ם, אז החלטנו שנעזור לעצמנו".
תחושות דומות חשו רבים נוספים מבין מבקשי המקלט. ההתארגנות החלה בשיחות פרטיות, עברה למפגשים קבוצתיים והתפתחה לכדי קבוצה מלוכדת ומגובשת של כ-40-30 אפריקאים , חלקם אריתריאים, חלקם סודנים, אך גם מהגרים ממדינות אפריקאיות נוספות. הם החלו להיפגש על בסיס יומי, בדרך כלל במשרדי ארגון א.ס.ף לסיוע לפליטים, והעלו רעיונות לחלל האוויר.
בשלב הבא התגבשה תוכנית פעולה מסודרת, ומונו אחראים לתחומי הביצוע השונים: מי שדיבר עברית רהוטה קיבל על עצמו את תפקיד הקשר עם התקשורת, ואחרים לקחו על עצמם את האחריות על הלוגיסטיקה של ארגון ההפגנות. כל אחד מראשי המאבק דאג לעדכן עוד עשרות אחרים, והם העבירו את ההנחיות והמסרים לאלפים שהמתינו כבר שמשהו יקרה.
למרות הניסיון לשוות למחאה הזו צבעים אלימים, כאילו היה מדובר בהשתוללות, ואף שמדובר במחאה הגדולה ביותר שנרשמה בישראל מאז מחאת האוהלים של 2011, לא נרשמה עד כה תקרית אלימה אחת. המוחים אף ממנים בעצמם סדרנים מתוך הקהילה כדי לשמור על הסדר בהפגנות. בכל ערב, לאחר הישיבה הלילית, מוגדרים מתנדבים, ולמחרת בבוקר הם מתייצבים אצל אחראי הסדרנים, נרשמים ומקבלים אפוד זוהר שיוחזר בסוף היום.
"אנחנו כל הזמן אומרים, זה לא מאבק אלים, למרות שרוצים להציג אותנו כאנשים אלימים ומסוכנים. אנחנו עושים מאמצים גדולים מאוד להתארגן בצורה מסודרת, להסביר שאנחנו קהילה שומרת חוק ואנחנו לא רוצים לפגוע באף אחד", אומר עלי.
ביום שלישי בצהריים כינסו כמה מראשי המחאה מסיבת עיתונאים וביקשו להעביר את מסריהם ישירות לציבור בישראל. לטענתם, הציבור הזה מוסת זה תקופה ארוכה על ידי הממשלה. "יצאנו להפגנות ולשביתה, אבל זאת הייתה החלטה קשה", סיפר עמנואל ימנה (34), מבקש מקלט מאריתריאה, שהגיע לישראל לפני 4.5 שנים . "לא יכולנו יותר להיות במצב הזה. הממשלה רוצה שאנשים לא יסתכלו עלינו כבני אדם, שיפחדו מאיתנו. אני אומר לכם, תראו אותנו, אנחנו בסך הכל בני אדם.
"התקשרו אליי מהבוקר אנשים מכלא סהרונים ואמרו לי שהם שובתים רעב. הם צודקים, הם לא פושעים, למה שהם יהיו בכלא? הממשלה לוחצת עלינו, הפסיקו לחדש לנו את הוויזות, ההגירה רודפים אחרינו ותופסים כל פליט ושולחים לכלא, אבות עם ילדים נתפסו ברחוב ונשלחו לסהרונים (פעולה שהובילה להצטרפות נשים רבות להפגנות ולמחאה - י"ג). אנחנו יודעים שמפעילים עלינו לחץ כדי שנסכים לחזור למדינות שלנו מרצון, אבל זה לא יקרה. אנחנו נמשיך במחאה עד שנגיע לפתרון".
חאיידר , מבקש מקלט מסודן שישב לצדו, תוהה אם יש ישראלי אחד שיהיה מוכן להעביר יום בחולות. "מה הכוונה, "נותנים לנו את הצרכים הבסיסיים"? אתה היית רוצה לחיות במדבר עם מזון ומים, כאילו אתה חיה בכלוב? גדעון סער היה מוכן ללכת לחולות ולשבת שם? מה עם החופש שלנו, מה עם הזכויות, מה עם התרבות שלנו?".
השאלות הללו כנראה יתקבלו בביקורת על ידי לא מעט ישראלים, שרואים בהתארגנות האפריקאים ובמחאה שלהם לא פחות מחוצפה: לא מספיק שהם נכנסו לכאן בניגוד לחוק, הם עוד באים בטענות?
טיעונים מהסוג הזה אינם מופרכים. ברחבי העולם יש מתקני שהייה ומחנות פליטים בדיוק למטרה זו, אבל רק בישראל זה קרה באיחור משווע ולאחר שנעשו כמעט כל הטעויות האפשריות. לקחת אדם שהגיע אתמול בלילה מהגבול כשהוא חסר כל ולמקם אותו במחנה פליטים זה דבר אחד; לקחת עשרות אלפים שכבר נטמעו בחברה הישראלית-בעבודות, במקומות דיור, שילדיהם כבר גדלו והשתלבו במערכות החינוך - ולשלוח אותם למדבר, שם הם יקבלו אוכל ומים, זה דבר אחר. ולא צריך להיות פעיל זכויות אדם כדי להבין את ההתנגדות העזה לכך.
בניגוד לדעה שרווחה השבוע בתקשורת ובממשלה, המחאה הזו החלה ממבקשי המקלט ומנוהלת על ידיהם. אין כאן כספים נסתרים של "הקרן החדשה" או קמפיינר שמריץ אותם מאחורי הקלעים. מה שכן יש כאן זו תמיכה וליווי צמוד מצד פעילים חברתיים ופעילים למען זכויות אדם, שרובם הגדול משתייך לארגוני הסיוע לזרים.
"הם יושבים כל יום וכל ערב, מתייעצים ומחליטים, כותבים בעצמם את הנאומים שלהם. אנחנו רק עוזרים להם בתרגום לעברית או ביצירת קשר עם המשטרה והרשויות", אומרת אורית מרום, דוברת ארגון א.ס.ף, המלווה את ראשי המחאה. למסיבת העיתונאים שקיימו השבוע היא הגיעה כשלצדה לא מעט פעילים מארגונים השונים. בין היתר, הם סייעו למבקשי המקלט להתקשר עם חברת אוטובוסים שהסכימה להעמיד לרשותם את צי האוטובוסים שלקח אותם להפגנה מול הכנסת בירושלים ביום רביעי תמורת סכום סמלי.
גם יואל מרשק, מנהל אגף המשימות בתנועה הקיבוצית, התגייס השבוע לעזור למבקשי המקלט במחאתם וסייע רבות בלוגיסטיקה, בין היתר באספקת מערכת ההגברה ששימשה אותם בהפגנה בגן הוורדים. "מה הם חושבים, לפתור את הבעיה בלשלוח 50 אלף איש לכלא? אני תומך בהם כי אני חושב שכל עוד הם פה - צריך להתייחס אליהם כבני אדם, לתת להם לעבוד ובמקביל לנסות למצוא מדינה שתקלוט אותם, אם הם לא יכולים לחזור למדינות שלהם עם רצח עם ודיקטטור", אומר מרשק.
למרות הפגנות הענק, ברשות ההגירה ובממשלה סירבו השבוע להתרגש. הם מזהים את המחאה כסממן של מצוקת האריתריאים והסודנים. "שש שנים הם ישבו בשקט ולא הפגינו כי לא באמת פעלו להוציא אותם מכאן. עכשיו אנחנו הולכים על זה בכל הכוח, והם מבינים את זה", אמר פקיד בכיר ל"מוספשבת".
אותו בכיר הודה שמתקן השהייה לא יכול לאכלס אלפי אנשים לאורך שנים, ובתפוסה מלאה. לפי ההערכות בישראל, הוא מכיל פחות מחמישה אחוזים מתוך 55 אלף האריתריאים והסודנים הנמצאים בישראל (בימים אלה עובר המתקן הרחבה שתאפשר לו להכיל 3,000 נוספים). עם זאת, הוא הדגיש כי המתקן מהווה גורם אחד בלבד מתוך מכלול פעולות שאמורות להביא את מבקשי המקלט לכדי הבנה שההישארות בישראל לא כדאית עבורם - ולהוביל לעזיבתם. על פי ניסיון העבר, לרשות ההגירה ייקח הרבה זמן כדי להוציא לפועל תוכנית כזאת. יותר מדי זמן.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם