רגב היא מתנה שמעניק הימין הקיצוני לשמאל
אם פעם אחת, יתקוף נתניהו באומץ את הבועה ששמה רגב, הניצחון שלו יהיה בנוק אאוט. גם היא יודעת שהיא לא שווה כלום ללא תמיכתו
בלהיטותה הבלתי נדלית, בסגנונה הבוטה והדמגוגי, בהופעותיה הצרחניות כשל תגרנית, ובעיקר - בתכיפות הצעות החוק שלה, הפכה רגב לפנים של המחנה הפוליטי שלה. ואוי להם לפנים הללו. לפתע, ביתר שאת, נראית עגלת אותו ימין קיצוני נוסח רגב ודני דנון, ריקה לחלוטין מכל תוכן. הכל הצגה שיועץ תקשורת ביים בחוסר כישרון בולט.
עוד ב nrg מעריב:
- מקורבי בנט: אם יאושר הסכם הכולל את קווי 67' - נפרוש
- הולכים ודועכים: תקופת השפל של נערי הגבעות
- צה"ל תקף ברצועה בתגובה לירי הפצמ"רים לעבר ישראל
מי שהכיר את רגב בשנות עבודתה הרבות בדובר צה"ל, ואחר כך כדוברת צה"ל, מתקשה להאמין למראה עיניו ובעיקר למשמע אוזניו. לא היה בהתנהגותה שמץ מגסות הרוח והכאילו-אידאולוגיה קיצונית ורושפת שמתגלה בה, בעיקר בקדנציה הנוכחית של הכנסת.
דומה שהח"כית הבינה שאם היא רוצה לכבוש את צמרת הליכוד, ולהפוך ביום מהימים לשרה, עליה לייצר לעצמה נישה קיצונית שתביא את המתנחלים, שעוד מעט יהפכו לרוב במרכז הליכוד, להיות בעדה ולהצביע עבורה. היא הבינה שאם היא לא תמציא את עצמה כסמן הכי ימני של מחנה הימין, היא תתפוגג במערכת הפוליטית כמו רבים מהקולגות שלה.
אז היא שועטת קדימה, ובדרך רומסת את כבוד מפלגתה, את יכולתו של ראש הממשלה לתפקד, את ערכי היהדות והחמלה וכל הדר ז'בוטינסקי שבמשך שנים רבות היה הדגל של הליכוד, עוד כשהיו בו אנשים כמו דן מרידור ובני בגין. ידה בכל. היא מעלה חוקים שבאים לספח כל דבר.
רק בשבוע שעבר הגישה לוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק לסיפוח הבקעה, וכבר השבוע הניחה הצעה לפיה יידרש רוב של 80 ח"כים כדי לאפשר משא ומתן על ירושלים או זכות השיבה.
במקביל היא מעלה בכל אמצעי תקשורת אפשרי את דרישותיה לגרש מיד את הפליטים מסודן ואריתריאה, שבעיניה הם סתם מסתננים שבאו לכאן מרצונם כדי להרוויח כסף על גבינו.
והתקשורת משתפת איתה פעולה עד הסוף. כמעט אין דיון או פאנל טלוויזיוני שהיא לא משתתפת בו, מאפילה על כל שאר המשתתפים בצעקותיה הרמות. היא עושה כותרות מדי יום בכל העיתונים, מרואיינת מבוקשת ברדיו כמו גם באתרי האינטרנט. התקשורת אוהבת מרואיינים כמוה שלא אומרים כלום, אבל מחוללים מהומות כל הזמן.
אין טעם להקשיב לדבריה באותם ראיונות, כי היא תמיד חוזרת על אותן קלישאות חסרות ערך. רוב המראיינים גם לא תוקפים אותה מספיק, כי אין את מי. אין באמת עם מי להתווכח. חוץ מזה, מי יכול להשחיל מילה כשהיא בשטח.
למרות כל אלה הנזק שהיא מסבה לישראל בעולם הוא אקוטי. היא, וחבריה דנון, יריב לוין וזאב אלקין, מקלים מאוד על מלאכתו של אבו מאזן, שיכול בכל רגע נתון להוכיח עד כמה קיצונית ועקשנית היא ישראל, ועד כמה אין עם מי לדבר. לציפי לבני היא קוראת "יללנית", ואת ראש הממשלה היא מציגה כאיש מסוכן שהולך לוותר על שטחי ארץ ישראל. לא שהיא יוצאת נגדו חזיתית, עד כדי כך היא לא אמיצה. אבל זו התמונה העולה ממעשיה והצעותיה.
והוא, בנימין נתניהו, האיש היחיד שיכול לעצור את הטירוף נוסח רגב, שותק כדרכו. מפחד להתעסק אתה. במקום זאת הוא מקצין את עמדותיו, לפחות ברמת ההצהרות, ובכך הופך את ישראל, בעיני העולם, למדינה שרק עושה כאילו היא מנהלת מו"מ לשלום. המחיר על כך יהיה כבד, אם השיחות יתפוצצו. החרמות והבדידות של ישראל בעולם ישבשו לחלוטין את חיינו כאן.
אם פעם אחת, רק פעם אחת, יתקוף נתניהו באומץ את הבועה ששמה רגב, הניצחון שלו יהיה בנוק אאוט. גם היא יודעת שהיא לא שווה כלום בלי התמיכה הגדולה שיש בציבור לאיש החלש והפחדן הזה.
עורך מדור הדעות: אליק מרגלית elik.margalit@maariv.co.il
היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של nrg
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם