נמצאו תעודות בגרות של יהודים ממחנות ריכוז
יוון: נייר שהתעופף ברוח, הוביל לגילוי ארגזי מסמכים של תלמידים יהודים שנולדו בין השנים 1928-1912. התעודות יחולקו בטקס מיוחד
- רשות ההגירה: בתוך חודשים אלפי מסתננים יעזבו
- דחלאן מנסה לאיים על שלטונו של אבו מאזן
כעבור יומיים, מספר קרסנצי, הוא נזכר בנייר, הוציא אותו והתחיל לקרוא. "כמעט בכיתי. זה היה חיבור מהתקופה שלפני מלחמת העולם השנייה בנושא'האופניים הראשונים שלי', של תלמיד בשם ג' אקומו מונדיאנו". התגלית גרמה לו לפתוח בחקירה של המסמכים, שנמצאו במכון החינוכי האיטלקי בעיר, שם הוא כאמור משמש כמורה.
"פתחתי עשרות קופסאות שהכילו ארכיונים של המכון מלפני המלחמה. המכון קיים כבר תשעים שנה. רק השנה סיימתי את הסידור והמיון". בין המסמכים גילה קרסנצי את 157 תעודות הבגרות של התלמידים היהודים במכון, שחלקם ברחו מסלוניקי ורבים מהם נשלחו למחנות הריכוז.
התעודות, ומסמכים נוספים, כמו ציונים לשבח על הישגים, שייכים לתלמידים שנולדו בין השנים 1928-1912, ולמדו במכון, שהוא אחד מששת בתי הספר האיטלקיים שפעלו בעיר לפני הכיבוש הנאצי. קרסנצי מיין את כל המסמכים לפי שם, תאריך לידה ושמות ההורים. כמו כן, הוא החליט לחפש את התלמידים, או את קרובי משפחתם כדי שיקבלו את מה שנותר, זכר ליהדות סלוניקי המפוארת.
אחת מהתעודות שהתגלו הייתה שייכת לרחל אזרטי, ילידת ה-21 באפריל 1918, שנפטרה בשנת 2001. קרסנצי הגיע אל אחייניתה, רקלה אזרטי, שסיפרה שסבה היה בעל בית קפה גדול ליד מרכז העיר. בשנת 1936 הלך הסב לעולמו, והותיר אחריו אישה, אסתר, ושלושה ילדים, יעקב, רחל ואליהו. אזרטי מספרת כי האח הגדול הבין כבר בשנת 1937, כשעלו הפשיסטים לשלטון באיטליה, שנשקפת סכנה חמורה ל-60 אלף היהודים תושבי סלוניקי.
המשפחה עברה בעקבות האח לאתונה ועם פלישת הגרמנים ליוון, הצליחו להשיג תעודות מזויפות עם שמות נוצריים. שני האחים ברחו להרים ומצאו מסתור אצל חברי המחתרת היוונית. אחד מהם, אליהו, נתפס ונשלח למחנה שבויים באי כרתים, משם ברח לישראל. הוא לא חזר ליוון אלא רק בשנות חייו האחרונות. רחל אזרטי ואימה מצאו מחסה אצל רופא יווני במרכז יוון.
רחל סיימה את בית הספר האיטלקי שבסלוניקי, אבל לא קיבלה את תעודת הבגרות שלה. כאשר אחייניתה רקלה ראתה את השם ותאריך הלידה על גבי התעודה, היא אמרה: "זה מרגש. אף פעם לא ידעתי שהיא לא קיבלה את תעודת הבגרות שלה. היא הייתה אישה גאה, שידעה איטלקית, צרפתית, ספרדית ויוונית. מדובר בדור שלם של יהודים שעיצב את התרבות של סלוניקי".
רקלה סיפרה שדודתה ואביה לא רצו לחזור לסלוניקי. "בני המשפחה שלהם מתו במחנות ההשמדה. אבי לא סלח לתושבי העיר, שלא זו בלבד שלא סייעו להציל את היהודים, אלא הם גם בזזו את הרכוש היהודי תוך שיתוף פעולה עם השלטונות המקומיים". לעומת זאת, היא מספרת, הם הכירו תודה ליוונים בהרים ובכפרים של מרכז יוון שנתנו להם מקלט.
לדברי רקלה, משפחתה הייתה מחובבות התרבות האיטלקית, וגם היא ושני אחיה הלכו לבית ספר איטלקי. "אנטוניו קרסנצי הצדיק את הדבקות של אבא שלי ודודה שלי בתרבות האיטלקית. תעודת הבגרות שהוא גילה מהווה בשבילי ובשביל הבן שלי מצבת זיכרון לא רק לדודה שלי, אלא לדור שלם של יהודים".
זו אינה הפעם היחידה שקרסנצי מאתר שאריות של התרבות היהודית של סלוניקי. בשנת 1990 הגיע המורה בן ה-57 לסלוניקי , "היה חם מאוד וראיתי גינה ציבורית עם ברז. פתאום הבחנתי שאני הולך על לוחות שיש, עם אותיות עבריות ומגן דוד", הוא מספר. התברר שהלוחות הם חלקים של מצבות יהודיות מבית הקברות הישן של העיר, שנהרס על ידי הנאצים. "זאת הייתה תחילת הקשר שלי עם ההיסטוריה היהודית של סלוניקי", הוא מסכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם